לקראת ל"ג בעומר: המדריך השלם לחתונה דוסית

ל"ג בעומר מגיע בסוף השבוע, ואיתו עונת החתונות הגדולה. כשמבול ההזמנות נחת בתיבת הדואר, נזכרתי בחברי התל-אביבים ובמבטם המבולבל כשהזמנתי אותם לחתונה שלי, לפני שנה בדיוק. "ריקודים נפרדים? חתונה בלב בני ברק?" הם מחו, ודרשו מדריך מפורט לקראת האירוע האנתרופולוגי המסקרן.

אז רגע לפני שאתם קופצים לחתונה של החבר הדוס מהאוניברסיטה, שנייה לפני שאתם מברכים את הקולגה מהעבודה שרק יצאה מהחופה, הרי לפניכם המדריך המלא לחתונה הדוסית. כך תעברו אותה בשלום.

קבלת הפנים

אם ביקרתם בחתונות עד עכשיו אתם ודאי זוכרים בופה עמוס וטעים, ואת הכלה והחתן מסתובבים בין האורחים, מחייכים, מחבקים ומנשקים. אז זהו - שהפעם זה יהיה שונה.

כדי להעצים את הריגוש, חתן וכלה דוסים אינם מתראים כלל שבוע לפני החתונה (ואפילו לא מצטלמים לפני החופה בפוזות זוגיות על רקע הנמל!). המחמירים גם לא מדברים, אם כי יש בהם כאלו שחוטאים בהודעות אס.אמ.אס ולא יודו בזה בחיים. לכן, כשתגיעו לאולם ותחפשו את בעלי השמחה, תגלו שהם בעצם משחקים מחבואים האחד עם השני. במקרה שהחתן מתקרב בטעות לאזור האסור, חברותיה של הכלה יגנו עליה בגופן, ובלבד שלא ישזוף בעיניו את קצה שמלתה בטרם עת.

מסע אל בחיר הלב

בדיוק בשלב שבו תרגישו שהכל אבוד והטקס לא יחל לעולם, בדיוק בנקודה שבה, עקב מחסור בשירים, בנות ישראל הצנועות שרות את "בואי בשלום עטרת בעלה" במנגינה של "רואה אותך בחלום המתוק", בדיוק אז יופיע הנסיך על הסוס הלבן, או במקרה שלנו: חתן נבוך בבגדי חג, מלווה בשיירה של חתיכים הורסים מישיבות הסדר, יחידות מובחרות, התנחלויות וגבעת שמואל. 

ברגע שהחבורה הגברית מתחילה להתקרב אל כיסא הכלה, החברים יוצאים מגדרם בשריקות וצהלות, והחברות יוצאות מגדרן בהזלת דמעות וקינוחי אף רעשניים. הנה זה קורה. העלם יביט בנערתו החנוטה במבט מרחם, יתקרב אליה בהדרת קודש, ירכן לעברה, ויכסה את פנייה בהינומה.

החופה

חופה ממוצעת של דוס מתחיל נעה בין 30 דקות לשעה וחצי מאחר שנוהגים לומר בה דברי תורה, לעשות קסמים בגימטרייה של שם המשפחה החדש של הזוג ולקשר את הכל לפרשת השבוע.

הריקודים

שימו לב, עזבו חופה, הריקודים הם החלק החשוב ביותר בחתונה! מי שלא רוקד - יכול להישאר בבית. מצווה של ממש לשמח חתן וכלה, וידוע שהחלק הכיפי ביותר באירוע הוא להצטרף למעגלים הסוערים ולהשכיח מהזוג הטרי שבעוד כמה שעות הם יהיו נשואים ושום דבר לא יעזור להם.

כמובן שיש לעשות הפרדה בין הרוקדים לרוקדות: בצד הבנים יש מעגל מסודר של זקנים שפשוט זזים בעיגול איטי כשהם אוחזים איש בכתפו של רעהו, ומעגל צעיר שבו נוהגים להניף את החתן, להמציא ריקודים משונים, לייצב עיתונים בוערים על האף ולהתנסות בכמה תרגילי קפוארה וברייקדאנס עד שמישהו מקבל מכה באף. אף פעם לא רקדתי שם, אבל זה נראה כמו כיף אדיר.

בצד הבנות תגלו המון מעגלים שנמצאים אחד בתוך השני, כשהכלה באמצע, מנסה להבין מה היא אמורה לעשות עם הידיים.

ועוד ריקודים

אחרי המנה העיקרית יחל סבב הריקודים השני. מאחר שכולם כבר עייפים מהסבב הראשון, וגם התנועות נגמרו, נוהגות חברותיה

של הכלה לגנוב את כל המפיות מהשולחנות ולקשור אותן לכדי חבל ארוך. וכך, אל מול כולם, הן מאלצות את הנערה לקפץ בחבל ממש כמו בכיתה ו'. לכל החברות הדתיות באשר הן: אם אתן באמת חברות, תחסכו מהכלה האומללה, שחישוק בשמלתה, את המעמד המביך. במקרה היצירתי יותר, הכלה תפוצץ ביצים מלאות קונפטי על התקרה, תשליך טופי על החתן או תרקוד עם מטריית ענק.

לא מעט יאמרו שהחתונות הדתיות הן השמחות ביותר, המרגשות ביותר, אבל באותה מידה גם ההזויות והמצחיקות ביותר. עכשיו, כשכל הפרטים גלויים, אתם יכולים לאשר את הגעתכם. נתראה שם, גם אני קיבלתי את ההזמנה.