מחשבות על בגידה הן כמו מעשים בוגדניים?
מה בין פנטזיה בוגדנית לבין בגידה בפועל? האם פנטזיות כאלו יכולות ללמד על אופי בוגדני של המפנטז? מחשבות הרי נובעות מהאופי של האדם, ונראה לכן שאדם רע חושב מחשבות רעות ושאדם טוב חושב מחשבות טובות. האומנם?
אפשר להתייחס אל החטא בשלושה שלבים: שלב המחשבה, שלב הדיבורים ושלב המעשים. אדם שעושה מעשים רעים הוא אדם רע. זה ברור. מה לגבי שני השלבים האחרים?
לשלב הדיבורים הקדשתי את הטור שלי לפני שבוע, בו דיברתי על אהבה אפלטונית כתחליף אפשרי לבגידה. הפעם, אני רוצה לדבר על שלב המחשבות, מחשבות שאינן מתקדמות לדיבורים, לא עם אנשים כלשהם ומובן שלא עם האדם עליו מפנטזים, ושאינן מתקדמות למעשים בפועל.
עשית סוד = בגדת?
על פי התגובות לטור הקודם, המבחן לבגידה, בשלב הדיבורים, הוא עשיית הסוד. ככל ששיחות אפלטוניות מחוץ לנישואים נשמרות בסוד מפני הבעל או האשה, הרי שהן בגידה. ואכן, למה לעשות סוד מדיבורים, אם הם תמימים וטהורים ואין בהם פגיעה בבעל או באשה?
"סיפרתי לאשתי שיש לי חברה מלימודים ושאני מצ'וטט איתה, רק שלא אמרתי לה באיזה מינון", כותב דתי + שני ילדים באחת התגובות. הדיבורים עצמם אולי לא היו בבחינת בגידה, כי הגבר והאשה לא עשו מהם סוד והם הקפידו לנהל רק שיחות ידידותיות, אבל המינון היה סוד, ולכן הוא כן יכול להיחשב לבגידה על פי הכלל: עשית סוד = בגדת.
אלא שהנוסחה הזו פשטנית מדי. היא נכונה לגבי מקרים רבים, אולי אפילו לגבי רובם, אבל היא לא נכונה בתור כלל אוניברסלי. יש שעושים סוד לא בגלל תחושת הבגידה, אלא מתוך צורך להגן על הפרטיות שלהם. נישואים אינם מבטלים את הצורך האישי בפרטיות; אדם זכאי לשמור על פרטיות משלו גם מפני שותפים לחיים. מקובל, למשל, לשמור בסוד שיחות עם פסיכולוגים. בדומה לכך, יש ידידים שנוח לחשוף בפניהם פרטים כמוסים, כאלה שבעל ואשה מתקשים לחשוף בינם לבין עצמם, והתנאי לכך הוא שמירתם בסוד.
בעיה אחרת שעלתה בתגובות לגבי שלב הדיבורים, היא שאלת הפוטנציאל. דיבורים מקצרים את הדרך למעשים פורצי גבולות. מגיבה המכונה 'מאוהבת' מסבירה זאת יפה: "כאחת שחייה בזוגיות אדע לשים גבולות מוסריים ליחסים אפלטוניים. לא כולם מסוגלים! אני אם לא אהיה בזוגיות....ממש לא בטוח שאוכל לעמוד ולהציב גבולות אפלטוניים". אחרים, לעומתה, טוענים בביטחון מלא שזוגיות, כולל זוגיות טובה, אינה יודעת לשים גבולות לדיבורים אפלטוניים, ולכן הם סוג של בגידה.
גם במקרה הזה הנוסחה פשטנית מדי. פוטנציאל לחטא אינו חטא. אשה או גבר יפים הם פוטנציאל לחטא של מי שאוהבים לנעוץ בהם עיניים. האם בגלל זה נאסור על אנשים יפים להסתובב בחוץ? האם נאסור עליהם להתלבש בצורה שמדגישה את יופיים? וגברים ונשים שעובדים ביחד, מהווים פוטנציאל של בגידה - האם נאסור בגלל זה על עבודה של נשים וגברים תחת קורת גג אחת?
אין אדם שאינו חוטא במחשבותיו
נותר לנו לדבר על השלב של המחשבות. האם מחשבות -חטא יכולות ללמד על אופיו החוטא של מי שחושב אותן? מחשבות נובעות הרי מהאופי של האדם, ונראה לכן שאדם רע חושב מחשבות רעות, ושאדם טוב חושב מחשבות טובות. דומה, לכן, שעצם מחשבה על הבגידה יכולה ללמד שיש לנו כאן עניין עם טיפוס בוגדני.
הבעיה עם הגישה הזו היא שאין אדם שאינו חוטא במחשבותיו. כאשר כולם חוטאים, ואי אפשר להבחין בין טובים לרעים, אין לנו בעצם ערכים מוסריים. איך נוכל לדעת מהי נאמנות, אם כולם בוגדים? צרת רבים, במקרה הזה, היא לא נחמה ולא חצי נחמה. היא דווקא מקשה עלינו. חייבים למצוא הבחנה אחרת בין טובים לרעים, כדי שיהיה לנו בכלל מוסר. אפילו רק מהסיבה הזאת פנטזיות כמוסות לא יכולות להיות רעות.
אפשר לדבר על מחשבות במובן של כוונות – אולי מחשבות בוגדניות הן כוונה לבגוד. יש בחוק התייחסות מיוחדות לכוונה פלילית. אדם שניתן להוכיח לגביו כוונה פלילית, יועמד לדין. אלא שהחוק מחפש ראיות מעשיות לכוונה פלילית. הוא לא מסתפק במחשבות בלבד. ראייה כזו יכולה להיות אמצעיי פריצה שנאספו ונמצאו בכליו של אדם שנתפס ליד חנות תכשיטים. אין כלום בין זה לבין מחשבות שלא הגיעו, ואולי לא יגיעו לעולם, לשלב מעשי של תכנון.
מחשבות בלבד אינן בהכרח כוונות לביצוע. גם אדם שבוחל במעשי רצח, לדוגמה, יכול ליהנות ממחשבה על הוצאה להורג של קולגה מעצבן, רק משום שהוא יודע שאין לו כוונה של ממש להוציא אותה אל הפועל, כמו גם אדם נאמן שירשה לעצמו ליהנות מפנטזיות בוגדניות רק משום שהוא יודע שהן תישארנה חתומות בראשו.
אין ברירה, אפוא, אלא להוציא את המחשבות מהמשחק הזה. ההבחנה הנכונה, ביו טובים לרעים, היא לא במחשבות אלא במעשים, ובמידת מה, תלוי בנסיבות ועם הרבה הסתייגויות, גם בדיבורים. פנטזיות לא צריכות לייסר לנו את המצפון.
- יש לכם דילמות בנושא אהבה ויחסים?
כיתבו אלינו ואולי נתפלסף על זה כאן.
