הצרכנים משלמים על כשלונות רשות ההגבלים

לפני למעלה משלוש שנים החליטה רשות ההגבלים העסקיים, שבמקום להגיש כתב אישום נגד עלית (כיום שטראוס-עלית) עקב הצעדים שנקטה כדי לחסום את כניסתם של מוצרי החברה המתחרה קאדבורי שהפיצה בישראל חברת כרמית, יוּצָא צו מוסכם שעל פיו תשלם עלית קנס של 5 מיליון שקל.

מאז מתחנו ביקורת על צעד זה, בין השאר בנימוק שלא סכום זה - שהיווה ש-2.67% בלבד מרווחי שטראוס-עלית בשנת 2005 – הוא מה שירתיע ענקים כמו שטראוס-עלית לחזור ולנסות לדחוק את רגלי מתחריהם מן השוק, וליהנות ממעמד כמעט בלעדי בו - לרעת הצרכנים, כמובן.

לא רק אנחנו אמרנו

כאמור, על כך כתבנו כבר לפני כשלוש שנים וחצי. והנה, בשבוע שעבר התפרסם דו"ח מבקר המדינה על ביקורת שערך ברשות ההגבלים העסקיים, במסגרתה בחן, בין השאר, כיצד פועלת הרשות בתחום הצווים המוסכמים. אם לומר זאת בעדינות, נעים לשמוע שגם מבקר המדינה חושב כמונו. קראו בעצמכם, אין כאן צורך בתיווך ובהסברים:

"מבדיקת משרד מבקר המדינה עולה כי ב-9 מ-14 ההסכמות (צווים מוסכמים – י"א) שאליהן הגיעו הממונה והצדדים המפרים עד מועד סיום הביקורת, אוגוסט 2009 - שלכולן ניתן תוקף של צו מוסכם - נכלל גם חיוב הצדדים המפירים או חלקם בתשלום.

"מבדיקת התכתובות וסיכומי הישיבות שקדמו לשני מקרים שבהם נכלל חיוב בתשלום (הרשות לא הצליחה לאתר תכתובות או סיכומי ישיבות הנוגעים ליתר שבעת המקרים) עולה כי לרשות אין אמות מידה ברורות לקביעת התשלום המזערי שאליו היא רצתה להגיע במסגרת ההסכמה.

"כך למשל, במקרה אחד, שבו הוטל סכום החיוב הגבוה ביותר שהוטל עד היום על חברה יחידה - 5 מיליון שקל - נאמר רק כי יש צורך להטיל סכום שיהיה 'דגל אדום', ללא קביעת אמות מידה כלשהן. במקרה אחר החליטה הרשות באופן שרירותי לפתוח את המשא ומתן שקדם להסכמה בסכום ששיעורו 2% מהגידול במחזור המכירות השנתי של החברה המפרה (כ-700 אלף שקל), והתפשרה לבסוף על סכום ששיעורו כ-1.63% בלבד מהגידול האמור.

"זאת ועוד, התשלום שהוטל לפי צו מוסכם התחלק לרוב בין כל הצדדים המפרים (מספר הצדדים נע בין 1 ל-12). הסכום הממוצע שהוטל עד מועד סיום הביקורת, אוגוסט 2009, על חברה יחידה הוא כ-1.35 מיליון שקל בלבד - סכום שספק אם יש בו להרתיע את רוב החברות - ולעתים אף ניתן היה לשלם את הסכום בכמה תשלומים. מרבית החברות שעליהן הוטל התשלום היו חברות גדולות ורווחיות.

"...לדעת משרד מבקר המדינה, היעדר אמות מידה לקביעת סכום התשלום לפי צו מוסכם... עלול ליצור אי-שוויון בין החברות המפירות ואי-סבירות בתוצאה המתקבלת. לפיכך על הרשות לפעול לגיבוש אמות מידה ברורות בתחום זה, שאף יבטיחו שקיפות בפעולתה".

בדו"ח המבקר מצוין בהמשך לכך, כי רשות ההגבלים העסקיים הודיעה למשרדו, שבכוונתה לקבוע אמות מידה לקביעת הסכום שישולם לפי צו מוסכם.

"בתי המשפט אשמים"

אבל זה לא היה הכל. לפעמים, גם מבקר המדינה הרציני אינו יכול להימנע כנראה מאמירה שקשה שלא לראות את החיוך הסרקסטי מאחוריה. תחושה כזו מתעוררת למקרא הפרק בדו"ח הביקורת העוסק בתוכנית החסינות מפני העמדה לדין בשל עבירת קרטל.

מאחורי השם הזה מסתתרת בעצם תוכנית עדי המדינה בתחום יצירת מונופולים ושאר הסדרים הפוגעים בצרכנים. במסגרתה אמורים חושפי קרטלים לזכות בחסינות מפני העמדה לדין, וזה המחיר שהמדינה מוכנה לשלם עבור תרומתם לחשיפת הקרטלים.

"ביוני 2005" - נכתב בדו"ח המבקר - "פורסמה בישראל תוכנית חסינות מפני העמדה לדין בשל עבירת הסדר כובל מסוג קרטל ועבירות נלוות לה. התוכנית פורסמה בתקשורת ובכנסים שהרשות ארגנה או השתתפה בהם.

"מבדיקת משרד מבקר המדינה עולה כי עד מועד סיום הביקורת, אוגוסט 2009, יותר מארבע שנים לאחר פרסום תוכנית החסינות, הוגשו רק שתי בקשות להיכלל בה, ובעקבותיהן נחתמו הסכמי חסינות. זאת ועוד, הסכם חסינות אחד שנחתם לא חשף קרטל ולא הביא להגשת כתב אישום; ההסכם השני הוביל לפתיחת חקירה, והיא טרם הסתיימה במועד סיום הביקורת, אוגוסט 2009".

לא הצלחה גדולה, כמסתבר. ועל כך עמד גם המבקר: "לדעת משרד מבקר המדינה, מספר הבקשות הקטן שהוגשו כדי להיכלל בתכנית החסינות מעיד על הצלחה מועטה של התוכנית עד כה. הגורם החשוב ביותר להצלחת תוכנית חסינות הוא אכיפה יעילה הכוללת חקירות, הגשת כתבי אישום והטלת סנקציות בפרק זמן קצר.

"מן הראוי אפוא כי הרשות והגורמים הנוגעים בדבר יידרשו לסוגיה זו ויבחנו כיצד ניתן לשפר את המצב ולעודד פונים פוטנציאליים לפנות לרשות ולמסור מידע על אודות קרטלים, בהתחשב בהיקפו הקטן של השוק בישראל ובריכוזיותו".

רשות ההגבלים העסקיים הגיבה על קביעת המבקר, וכך מצוטטת תגובתה בדו"ח שלו: "בתשובתה למשרד מבקר המדינה בנובמבר 2009 טענה הרשות כי גזרי דין מקילים של בתי המשפט הדנים בעבירות הגבלים עסקיים, שאינם עומדים ברמת הענישה שקבע בית המשפט העליון כדי ליצור הרתעה – עונש מאסר בפועל – פוגעים בסיכויי ההצלחה של תוכנית החסינות".

משרד מבקר המדינה לא נשאר חייב: "אם סברה הרשות כי העונשים שנגזרו נופלים מרמת הענישה ההולמת עד כדי פגיעה בהצלחת תוכנית החסינות, היה עליה להגיש ערעורים על קולת העונשים".

תירוץ עלוב

אז מה היה לנו? על קצה המזלג: ניירות עבודה שנעלמו באורח מיסתורי במשרדי רשות ההגבלים העסקיים, החלטות להטיל קנסות בלי קני-מידה ברורים, קנסות שאינם מטרידים את מנוחת הגופים הכלכליים הפוגעים בצרכנים, אי-ביצוע תוכנית של רשות ההגבלים העסקיים עצמה והטלת האשמה לכשלונה על בתי המשפט, וגם לכאורה מחדל מקצועי – אי-הגשת ערעורים לגבי פסקי דין שלדעת הרשות היו מקילים.

האם אלמלא הערותיו הנכונות של מבקר המדינה לא היה ידוע לרשות ההגבלים העסקיים ולעומדת בראשה, רונית קן, כי כאשר התביעה אינה מרוצה מפסק דין היא יכולה לערער עליו לערכאה המתאימה?

תשובתה למבקר גרועה לא פחות מהמחדל שנחשף כאן. היא נשמעת כמו תירוץ עלוב מפי מי שעל כל כישלון שלה משלמים המוני הצרכנים בישראל. חבל רק שמינויה של קן, שהביקורת מתייחסת לתקופת כהונתה, הוארך באחרונה בשנתיים נוספות בידי שר התמ"ת. לצרכנים מגיע, כבר מזמן, מינוי טוב יותר ברשות ההגבלים העסקיים.

מרשות ההגבלים נמסר בתגובה: "רשות ההגבלים העסקיים פועלת בשיתוף פעולה מלא עם משרד מבקר המדינה ומעריכה את תרומתו של דו"ח הביקורת הנלמד בימים אלה ברשות. יש לציין כי חלק ניכר מהמלצות המבקר מתייחס לנושאים שממילא מצויים בתהליך העבודה.

"ציבור הקוראים מוזמן לעיין בנוסח המקורי והמלא של הדו"ח באתר משרד מבקר המדינה ובמידע הרב המצוי באתר רשות ההגבלים העסקיים. הרשות תמשיך לפעול על פי סמכויותיה בחוק למען התחרות ולטובת הצרכנים".