דיכוי בדרך הטבע

במאה הרביעית לפני הספירה, כשהתפנה מעיסוקיו האחרים ישב הפילוסוף אריסטו ימים ארוכים ליד כוורות וצפה בדבורים. מסקנותיו על אודות חייהן כונסו יחד עם כל מה שלמד על עולם החי בספרי הביולוגיה שלו, ומתוך הקריאה אפשר להתרשם מדקויות ההבחנה של מדען מן העולם העתיק ומן ההטייה המגדרית הברורה של פטריארך. אריסטו קרא לדבורה הגדולה "מלך". הוא הפליא לתאר את שלטונו של המלך, את צייתנותם של נתיניו, את מה שמתרחש בכוורת כשהמלך מת. לא עלה בדעתו שתיתכן מלכה, וייתכן שלטון שיושם בידי אישה, מפני שעל פי השקפת בני תקופתו, זה היה מנוגד לגמרי ל"טבע" של הנשים.

כאילו לא חלפו כמה שנים טובות, מגיע הרב לבנון ומבהיר ששררה – אפילו שררה מקומית וזעירה – מנוגדת ל"טבע" של הנשים. הוא לא פירט מהן ידיעותיו ב"טבע" ומנין הוא מסיק מסקנות על טיבו ואופיו של חצי המין האנושי: האם התבונן, למשל, בחברת הפילות, שמנהלות את חייהן באורח עצמאי מזכרים ומסכימות רק לביקורים קצרים מאד שלהם בעדר ורק לצרכי רבייה? האם שקד על אורחות הלביאות המתגוררות בקומונה? האם למד מן המונוגמיה השוויונית של האווזים האפורים?

האיוולת הגדולה של השימוש ב"טבע" כדי להצדיק דיכוי אנושי אינה המצאה של הרב לבנון. קדמו לו פטריארכים חשוכים במאות קודמות, שתמיד ידעו לאפיין נשים על דרך ההקטנה והשלילה כדי למנוע מהן זכויות אנוש בסיסיות, כמו הזכות לרכוש פרטי, להגנה פיזית מפני מתעללים, לתנועה, למקצוע, לביטוי, לכבוד. גם כאשר הוכרו סוף סוף כבנות אנוש שוות זכויות במישור הפוליטי, היו משטרים ששאבו דימויים מופרכים מן ה"טבע" כדי למנוע מהן לעשות שימוש בזכויות הללו. האידיאולוגיה הנאצית, בדיוק כמו כבוד הרב לבנון, גרסה ש"טבע" האשה מגיע לביטויו העילאי בילודה ובציות לגבר.

אינני יודעת אם ידיעותיו של הרב לבנון בהיסטוריה של הרעיונות מאפשרות לו להעריך את האירוניה שבהשקפתו. היהדות היא הדת הראשונה בתולדות בני האדם שביקשה לנתק את בני האדם מן הטבע: סיפור הבריאה מבהיר שלא נבראנו כחיות ולא נועדנו לחיות כמוהן או ללמוד מהן תורה, או גזרה שווה על מצבנו כיצורים חושבים וכיצורים חברתיים. מי שאמונתו עמוקה ושורשית, מבין באמת כי נבראנו בצלם – גברים ונשים כאחד. מי שחובב היסטוריה יכול להתענג על המהלך המחשבתי היודאו-נוצרי שהוביל מן היסוד האמוני הזה לתפיסה כוללת של זכויות האדם באשר הוא אדם. מי ששונא נשים ומבקש להצר את צעדיהן, ימשיך להתכחש לרעיון העמוק הזה ותמיד יוכל העדיף את "נשים דעתן קלה" או "קול באישה ערווה" או כיוצא באלה שטויות מיסוגניות שאפשר להיתלות בהן אם רוצים להתעמר בנשים.

הרב לבנון ודעותיו אינם אירוע זניח. למרבה הצער, אי אפשר יהיה לשכנע אותו לשנות את

השקפותיו על דרך של השעייה או חרם. למרבה הצער, הוא משקף את מה שנעשה בבירור גם במפלגות הדתיות. אין ח"כיות דתיות, לא היו נשים דתיות במקומות ריאליים בבחירות לכנסת הנוכחית, ולא התחוללה מערכה פוליטית רצינית מטעם נשים דתיות כדי להבטיח שזכויותיהן לייצוג פרלמנטרי אכן יישמרו. מאבק כזה ולא השעייה הוא מה שנחוץ כעת, לפני שתפיסת הטבע של הרב לבנון תהפוך למציאות החיים הבלעדית של נשים דתיות, ותפעל כצידוק ישן-חדש, מתועב ושקרי, של דיכוי שיטתי.