חנויות של פעם בת"א: היו גם כאלה, אי אז בימים

איפה מיצרים מברשות? איפה הבריטים קנו אקמול? ואיפה מוצאים מרצפן שמיוצר בדיוק אותו דבר כבר 85 שנים? אלישבע זלצר יצאה למסע בין החנויות הנוסטלגיות של תל אביב

אלישבע זלצרפורסם: 23.06.10 , 12:02

בשיטוטי הרבים בתל אביב גיליתי, שדווקא בעיר ללא הפסקה, שמתחדשת ללא הרף, יש עשרות רבות של חנויות ותיקות ששמרו על סגנון של פעם. עם אותו ניחוח, שכמעט נשכח מהעולם.

עבור מי שמתגעגע, וחובב נוסטלגיה, או מי שמסתקרן כיצד נראה הזמן כשהוא עוצר מלכת, ליקטתי את המיטב שאצור ברחובות תל אביב.

געגועים ונוסטלגיה

את המשפט "הזמן עצר מלכת" אפשר להרגיש מיד, כשנכנסים לבית מרקחת אלקמל ביפו. הסביבה השתנתה, אולם בית המרקחת, שנוסד לפני 66 שנים, קפא בזמן ונותר כפיסת היסטוריה.

פחרי גדאי, גדל פה, בבית המרקחת שהפעיל אביו. ג'נטלמן שלמד רוקחות בביירות, לבוש בכותונת תכלת ועניבה, שביחד עם בנו יוסף שלמד רוקחות באנגליה, מפעיל את המקום. אין מחשב, אבל הכיתובים באנגלית על הקירות מסגירים את העובדה שהלקוחות הראשונים היו הבריטים, שנהגו לקנות כאן את תרופותיהם.

הזמן עצר מלכת. בית מרקחת אלקמל ביפו (צילומים: אלישבע זלצר)

כתובת: בית מרקחת אלקמאל רחוב יפת 65, יפו. טלפון: 03-6823361

שלושה דורות של יצרני מברשות

אברהם כהן בילה את כל חייו בין מברשות. כשהיה ילד קטן עזר לאביו יוסף ולסבו ישראל, שבאו מסופיה בבולגריה, ובשנת 1958, פתחו את "נמר" חנות למברשות. מאז ועד היום הוא נמצא באותו מקום, ממציא, מייצר ומוכר עשרות סוגי מברשות מסיבים צמחיים, משער בעלי חיים, מקש, ניילון ופליז.

יש מברשות לריפודי ספות, להסרת קורי עכביש או מברשת עם ידית טלסקופית לניקוי תקרה. המבוקשת ביותר, היא מברשת הניקוי למסילות של תריסים. אברהם כהן, מתעקש שאבק מנקים בנוצות טבעיות של בת יענה, אבל גם הוא מבין שצריך להתאים את המברשות למציאות המשתנה. "התאמתי את עצמי לדרישות השוק והמצאתי מברשת לניקוי מקלדת המחשב ומברשות למסאג' ולסאונה, ויש לי גם את מטאטא הקסמים של הארי פוטר", הוא אומר.

את כל חייו בילה בין מברשות. אברהם כהן ב"נמר"

כתובת: "נמר", דרך יפו-ת"א 39, דרום תל אביב, טלפון: 03-5606505

תיבת האוצרות של גברת סמו

ב-1920 עלה לארץ מבולגריה יעקב סמו. כאן הכיר את יהודית, התופרת שעלתה מרודוס. אחרי שהשניים נשאו, זיהה יעקב את הצורך של הייקים, שגרו אז בבן יהודה, והתלבשו כאילו הם עדיין באירופה, בחנות לאביזרי תפירה. חנות הכפתורים שלו נפתחה לפני 59 שנים ובהמשך עברה לבנו משה. כשזה נפטר, המשיכה אשתו, שלי סמו, כיום בת 73, לנהל את החנות.

"לפני החנות השתרך תמיד תור ארוך. לוטה, לולה ותופרות צמרת אחרות היו באות לקנות אצלנו כפתורי צדף וזכוכית", מספר יובל הנכד. "היה לנו מבחר גדול של כפתורים מיוחדים שיעקב ייבא מצ'כיה. מאז שסבא נפטר לפני עשור, לא קנינו כפתור אחד בזכות המלאי הגדול שעד היום מאוחסן בעליית הגג ובמרפסת אצלנו בבית".

בחלון הראווה המיושן הזמן עצר מלכת, תרתי משמע - החנות נותרה כשהייתה. על המדפים נחות זו על זו קופסאות קרטון מלאות בכפתורים צבעוניים, כמו אוצר בלום שמגרה את הדמיון. בין הכפתורים והסיכות, הפראנזים והסרטים הצבעוניים - נרקמות שיחות. הכפתורים חזרו לאופנה ובזכותם פוגשים בחנות לא מעט סטודנטים, מעצבי אופנה ותכשיטנים.

כפתורים צבעוניים בקופסאות. חנות הכפתורים ברחוב בן יהודה

שלט על הדלת בחנות הכפתורים. גם השלט של פעם

כתובת: סמו - אביזרי אופנה ותפירה בן יהודה 184, תל אביב, טלפון: 03-5241490

אהבה לעסק

"אבא יצחק היה אינסטלטור ומסגר מומחה, שהגיע ב-1952 מבולגריה, ופתח חנות לאינסטלציה וכלי בניין. רבקה, אמי, עזרה לו בשעות אחר הצהריים. אחותי מטי ואני, עזרנו בחופשים", מספר רפי לוי, "בזל עדין הייתה שכונה שכולם הכירו בה את כולם וקרה שגם בלילה היו דופקים לנו על הדלת, ואבא היה יורד ופותח את החנות ומשרת את הלקוחות".

כיום, הקירות מכוסים במגירות אחסון נשלפות מפח, שיצחק הכין. האמא בת 83 ועדיין עוזרת בעסק המשפחתי. "החנות הייתה בית הספר שלי מגיל אפס", מוסיף רפי, "אני לא יודע מי יבוא אחרי, אבל אני נשאר פה, אין לי מקום אחר ללכת".

מגירות פח בחנות של לוי יצחק

כתובת: לוי יצחק, בזל 33 תל אביב, טלפון: 03-5461972

טעם של מרציפן

"אצלנו זה באמת מקום של פעם", אומר בגאווה יעקב בן 76, בנו של אלברט, קונדיטור שעלה מסלוניקי ופתח כאן בשנת 1935 קונדיטוריה. הוא מייצר, אשתו מדברת ומוכרת. עד היום הכל מיוצר ביד, בדיוק כמו פעם, מה שמושך למקום לא מעט קבוצות התרות בסיורי אוכל אוטנטיים, בעיר. "רצינו לשפץ, אך הקליינטים אמרו שלא ניגע, אז השארנו את המקום ככה", מוסיף יעקב.

ואכן הטעמים מחפים על העזובה. אצל יעקב המרציפן זורם בדם. כבר שנים שהוא חולט שקדים בכמויות מסחריות, מקלף וטוחן עם סוכר, מגלגל וחותך וממלא קופסאות. לצד המרציפן תמצאו גם מרוצ'ינוס, עוגיות שקדים ארומטיות ונשיקות שקוראים להן ביזה, המוזלפות בעבודת יד. בימי שישי מצורף לתפריט גם בורקס מבצק פילו ובצק פריך, ועוגת סולת עם סירופ סוכר.

"הרבה קונים ותיקים, שואלים מה יהיה כשאסגור?" ממשיך יעקב, "שלושת הילדים עובדים במכון כושר, יש זיקה בין העסקים, כי אחרי שזוללים מתוקים - צריך להוריד קלוריות. הבנים עוזרים כשצריך, אבל לא רוצים להמשיך את העסק. הם טוענים שזו עבודה קשה מדי".

שוקלים כמו פעם. יעקב הבן של אלברט בקונדיטוריה אלברט

המרציפן זורם בדם. מטעמים בקונדיטוריה אלברט

כתובת: אלברט, מטלון 36 דרום תל אביב, טלפון: 6823863 03

כל בו יחזקאל - רסיס זיכרונות של פעם

כולם מכירים את כל בו יחזקאל, מוסד בן 53 שנים שנמצא בצפון אבן גבירול. יחזקאל נפטר לפני כשנה, ומרים, אשתו, שבילתה פה לצד בעלה וכבר כמעט בת 80, מנהלת את החנות. אין פריט שאי אפשר למצוא אצלה בתוך הגיבוב הסוריאליסטי, מתחתונים ועד חומר לניקוי הקומקום, עטים וזיקוקים, כובעים וחוטים.

בחנות חבויים סירים ומחבתות, צנצנות וקופסאות, סוללות, מוצרי חשמל ונורות, גרביים, מטריות, סלי פלסטיק וצעצועים, מוצרים של גלנטריה, מתנות וכלי בית, פלסטרים וארנקים לכסף, הנדחסים לקופסאות ולמגרות מעל המדפים או נחים בחדר האחורי. יש בגיבוב הזה משהו שעובד - כל מי שנכנס לקנות משהו מסוים - יוצא עם עוד משהו, כי יש פה מהכול ואנשים נזכרים בעוד פריט שחסר להם.

לקוחות ותיקים מרגישים פה כמו בבית, עוברים להגיד שלום ולספר למרים משהו, וזו הסיבה שרבים קוראים לה "אמא". "ילדי השכונה שגדלו נשארו קליינטים שלי ובאים מרחוק - בשביל הנוסטלגיה והיחס האישי, ומביאים את הילדים שלהם להראות להם איפה גדלו", היא אומרת.

כל בו יחזקאל. מרים כבר בת 80 אבל עדיין מנהלת את החנות

אין פריט שאי אפשר למצוא. ראש מטאטא ופנקס חשבונות

כתובת: כל בו יחזקאל - אבן גבירול 163 תל אביב, טלפון: 03-6053532

כל בו שיגריס: מעקב אחרי מגמות הצריכה דרך כלי המטבח

בנובמבר 2009 מלאו 50 שנים לחנות כלי בית שהקים יעקב שיגריס. בתקופת המיתון הגדול, הוא מכר סירי אלומיניום וגיגיות מפח וכלי פלסטיק תוצרת הארץ, ותקן גם פרימוסים ופתיליות.

הפריחה בענף כלי בית החלה בשנות ה-70, וכיום המבחר גדול ואין פריט למטבח שאי אפשר למצוא אצל שיגריס, שהשכיל להתאים את עצמו לצרכים ולמגמות המשתנים. את החנות מנהלים הבן אלי והנכד אלון. הם שומרים על יחסי ידידות עם השכנים שהכירו את ההורים.