בלה בלאג'יו: איך לא להסתחרר מהנוף המסחרר?

אם "לאגו די קומו" (אגם קומו) הוא הכתר של צפון איטליה, ובלאג'יו הוא היהלום שבכתר, אך טבעי הוא שהכפר הקטן, המקסים והעתיק הזה זוכה לעדנה ומיליונים רבים של תיירים מבקרים בו בכל שנה. ולידיעת אוהדי לאס וגאס - לא, הכפר האיטלקי היפהפה הזה לא קרוי על שם המלון המפואר ב"עיר החטאים" (ההפך הוא הנכון).

לא אספר על בלאג'יו, שהרי מידע כללי על המקום ניתן למצוא בכל מדריך תיירות. אבל כמו בכל עיר המושתתת על תיירות מתחלפת, גם בבלאג'יו קל מאוד ליפול בפח בכל הקשור לבתי מלון ומסעדות תיירים. וכדי להימנע ממלכודות כאלה, ולהבטיח שהשהות בפנינת נוף והיסטוריה זו תיזכר כחוויה נפלאה, אספנו עבורכם כמה כללי "עשה ואל תעשה":

החצי המלא של הכיס

ברחוב הראשי של בלאג'יו, זה הנושק למים, כל הבניינים הם בתי מלון, רובם של ארבעה כוכבים. מבחינת התמורה לכסף, בחירה של איזה מהם לא תהווה סיפור הצלחה. רובם מיושנים, לא משופצים, וכמו בכל מקום שבו הביקוש עולה על ההיצע - הם יקרים יחסית.

אבל במרחק שלושה ק"מ בלבד מהמרכז, על גבעה שהיא אם לא היפה ביותר באגם קומו היא ודאי אחת מהיפות ביותר, שוכן לו מלון מקסים - "הוטל די פורטו פנורמה". אני אוהב בתי מלון שהבעלות והניהול שלהם עוברים מדור לדור במשפחה. אלה בתי המלון שבהם יש סיכוי למצוא גם נשמה ולא רק חדר ללילה, ופורטו פנורמה הוא מקום כזה.

המלון מנוהל כיום על ידי קארלו סנקאסאנו, נכדו של מייסד המלון ואמו. סיפור המשפחה והמלון שזורים זה בזה. סבו של מייקל, כמו גם חמשת אחיו, היו חוואים באזור. בתחילת המאה שעברה החליטו חמישה מהאחים להגר לדרום אמריקה.

המשפחה מכרה את החווה, ובחלק שקיבל סבו של מייקל, שהיה היחיד שבחר להמשיך ולהתגורר באזור - הוא רכש את הגבעה המקסימה שממנה נשקף הנוף המרהיב של אגם קומו. על הגבעה בנה הסב חווה קטנה ובה גידל עדר לייצור חלב ואף ייצר יין. ה"מלון" באותה תקופה כלל ארבעה חדרים פשוטים, שבהם נהגו אצילים שבאו לנפוש בבלאג'יו לשכן את משרתיהם, ולאכסן את... סוסיהם.

חושבים שזה יפה? חכו לראש הגבעה. אגם קומו (צילום: יוסף ג'קסון)

אנקדוטה מעניינת הרלוונטית לסב המייסד, שהיה נגן קלרינט חובב, היא שבעת שארתורו טוסקניני הגדול שהה במשך שישה חודשים בבלאג'יו לפני שעבר לארצות הברית, הנעימו טוסקניני וסבו של מייקל את זמנם של האורחים במלון בנגינה בתזמורת משותפת.

ב-1979 בנו הוריו של מייקל מסעדה בקצה הגבעה המקסימה, והוסיפו כמה חדרים למלון. אולם משהבינו שרווחיות החלק המלונאי גבוהה בהרבה מרווחיות המסעדה, סגרו את המסעדה, וב-1999 בנו את המלון במתכונתו הנוכחית.

המלון הוא של שני כוכבים בלבד. אבל אל תמהרו לעקם את האף בסנוביזם! כבר שהיתי בהרבה מלונות שלושה וארבעה כוכבים שנותנים הרבה פחות מפורטו פנורמה. ובכלל - חשוב להבין שיש פילוסופיה מאחורי רמתו הנוכחית של המלון. למן היום שהסב ייסד את המקום, המוטו המשפחתי היה להעניק לאורחי המלון תחושה שהם מתארחים בביתם של הבעלים ולא בבית מלון רגיל, והמשפחה לדורותיה מנסה לשמור על הצוואה הזאת.

ואכן - השירות והחביבות של הבעלים הם לעילא ולעילא. יזמים רבים שהבינו את הפוטנציאל הטמון במיקומו של המלון עשו ועושים כל העת מאמצים לשכנע את המשפחה לשדרג את המלון לחמישה כוכבים, ומוכנים להשקיע את הסכומים הנדרשים, אך המשפחה מודעת לכך שהיא תאבד את זהותו המיוחדת של המקום, ומסרבת.

בשל העובדה שהמלון השוכן בתוך בניין עתיק, הוקם במתכונתו הנוכחית לפני כעשור בלבד, העיצוב שלו חדשני ומודרני וחדרי השירותים סבירים. במלון 18 חדרים, וטווח המחירים נע בין 72 - 130 אירו לחדר (תלוי בעונה ובסוג החדר), עלות שהיא יותר מאשר סבירה לאזור המבוקש הזה באיטליה.

התייר צועד על קיבתו

ואחרי שבחרנו היכן לישון - היכן כדאי לאכול? כמובן שבלאג'יו וסביבותיו "מפוצצים" במסעדות. ושוב: היות שהן אינן מבוססות על קליינטורה קבועה - לפחות חלקן מהוות "מלכודות תיירים".

זה לא מקרי לכן ששלוש המסעדות המומלצות שלי לאזור הן מחוץ לבלאג'יו: בראשן - alle darsene, שזכתה לאחרונה בכוכב מישליין ובכל זאת מחיריה זהים למחירים במסעדות רבות באזור, והם נעים סביב 35 אירו.

שתי מסעדות מעולות וזולות יותר: chalet Gabriele שנוסדה ב-1957 וממוקמת על ראש הר המרוחק כעשרה ק"מ צפונית למלון, בכפר פיאנו ראנצ'יו והמתמחה במאכל הלאומי המקומי פולנצ'יה, והמסעדה הממוקמת בכיכר הכנסייה בכפר הקטן טורנו, מרחק של 20 ק"מ מבלאג'יו לכיוון קומו, על גדות האגם. הנוף מהמסעדה הזאת, השוכנת ממש על המים, מקסים, ורצוי להזמין שולחן לשעה שלפני החשכה.

• הכתבה פורסמה בגיליון יוני של הירחון "טבע הדברים"
  

• מתנה לקוראי ynet: גיליון היכרות מתנה למגזין טבע הדברים/ילדי טבע הדברים