נו ניוז, גוד ניוז: העשור הראשון של בשאר אסד
המחליף החיוור של אחיו הכריזמטי באסל, שנהרג בתאונת דרכים עוד לפני מות אביו, צלח במשימה העיקרית שלו - להישאר בכסא הנשיא הסורי. החיבור עם האיראנים לא הזיק לו בינתיים
בעיניים מערביות אולי ניתן לנתח את הדברים אחרת, אבל בקנה מידה מזרח תיכוני, וליתר דיוק - בקנה מידה סורי - העשור הראשון לנשיאותו של בשאר אסד הוא הצלחה של ממש.
בשבוע בו מציינים בסוריה עשר שנים לנשיאותו של אסד הבן, צריך להיות כנים ולומר שאיש - לא בישראל, לא בסוריה ואפילו לא אביו, הנשיא חאפז אסד עצמו - היה יכול להבטיח במאת האחוזים שבמלאות עשור אסד הבן יישב על כסאו, ועוד בצורה משכנעת שכזאת. בעיניים סוריות מדובר בהצלחה גדולה, בטח אם זוכרים שעד לימים בהם משפחת אסד עלתה לשלטון, הפיכות צבאיות היו דבר שבשגרה והיו נשיאים שבקושי סגרו שבועות בתפקיד.
בשאר אסד עם אשתו אסמה (צילום ארכיון: רויטרס)
אך לא רק בכך מסתכמת ההצלחה של אסד הבן. שכן, בדומה לאביו, אתגרים לא חסרו לו בעשור החולף. אז מה היה לו? צבא אמריקני פולש
לעיראק, מפיל את סדאם חוסיין, חונה בחצרו האחורית ומבטיח לו שהוא יהיה הבא בתור; התנקשות בראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, שממיטה עליו בידוד בינלאומי ודרישה נחרצת להעמיד את אנשי משטרו בפני בית דין בינלאומי; הסגת צבאו מלבנון אחרי 30 שנה; מלחמה בין חיזבאללה לישראל ב- 2006 תוך שיגור איומים ישירים אליו מצד ישראל; תקיפת הכור, על פי פרסומים זרים, בחצר אחורית נוספת שלו; עריקה למערב של בכיר בצמרת הסורית - עבד אל-חלים חדאם; קרע גלוי עם העולם הערבי; משבר כלכלי ובצורת.
לרשימה הארוכה הזו אפשר לצרף גם אתגרים אחרים כמו חילופי גורמים בצמרת הממשל הסורי - כהרחקת גיסו וראש המודיעין הצבאי אסף שאוקת, שר ההגנה מוסטפא טלאס ואחרים. את כל אלה הצליח אסד לצלוח, תוך שהוא מהווה שליט יחיד של עדת המיעוט העלווי באיזור לא יציב ומועד לפורענות. לפחות מן המימד של השרידות, שכמו שלימד אותו אביו הוא המימד העיקרי ואולי היחידי - עמד בשאר אסד במשימה שלו במלואה. כיום אין לו מתנגדים אמיתיים בסוריה, ומי שסומן כבעיה, כמו תנועות אסלאם רדיקלי למיניהן, דוכא ביד ברזל.
אסד ונשיא טורקיה עם נשותיהם. מתקרב לשכנים מצפון (צילום: רויטרס)
אך בשנים הללו לא היו לאסד רק הצלחות, אלא גם צרות של ממש. הפלישה האמריקנית לעיראק גרמה לו להזיע ולחשוש לכיסאו, הבידוד והחקירה הבינלאומית סביב ההתנקשות באל-חרירי הלחיצה אותו עוד יותר והמשנה הסדורה של הנשיא ג'ורג' בוש להפילו לטובת הדמוקרטיה לא נתנה לו מנוח. בדרך הוא איבד את לבנון - נכס שאביו שקד בכוח לשמר אותו, וראה גם כיצד ישראל (שוב, על פי פרסומים זרים) תוקפת בשטחו ללא תגובה.
אולם אסד, כמו אסד, מסתכל עכשיו אחורה ואומר לעצמו ולמקורביו: "אמרתי לכם". נשיא סוריה, שהירבה לדבר בשבח "ציר ההתנגדות" בשנים האחרונות, קיבל החלטה אסטרטגית אחת - להיצמד לכוח החזק במזרח התיכון, שהוא לדעתו איראן. עד כדי כך נצמד שאפילו הפך להיות לשחקן משנה מול האיראנים, דבר שאביו לא היה עושה.
הזיווג האיראני-סורי הביא את הקשר האסטרטגי לרמות בלתי נתפשות. פרט לפן הממסדי-מדיניות-צבאי, החיבור בין שתי המדינות מגיע גם לרמות החברתיות. בשנים האחרונות גוברת בדמשק ובמקומות אחרים תופעת ה"שיעיזציה", במסגרתה הופכים סונים לשיעים. בחלוף הזמן ניתן לראות כי החיבור עם איראן נתן לו ביטחון עצמי.
עם השכן מלבנון. אסד הבן עם אל-חרירי הבן (צילום: AP)
אסד, שבתחילה היה אמור להיות המחליף החיוור של אחיו הכריזמטי באסל, שקיפח את חייו כשהתנגש במהירות עצומה בקיר בכביש המהיר היוצא מדמשק בינואר 1994, הלך וצמח אל תוך תפקידו. הוא התבסס, החליף בהדרגתיות את הסובבים אותו ופיתח לעמו "אני מאמין" משלו ש"ההתנגדות" בבסיסה, כשלצידו איראן, חיזבאללה ויתר החברות בציר הרשע. עד כדי כך גבר בטחונו העצמי, ששלח את ידו למשחק הגרעיני וכרת ברית עם צפון קוריאה. ניתן רק לשער מה היו חשים יתר המנהיגים הערביים אם היו מתעוררים בבוקר ומגלים שלשליט הצעיר והנמרץ הזה כבר יש כור אטומי כשהם נרדמו בשמירה.
הזמן, הסבלנות, ההחלטות הנכונות שלו, ובעיקר ההחלטות השגויות של ארצות-הברית וישראל, הביאו את אסד גם לחזור ללבנון אותה עזב בחופזה ב-2005. אמנם לא כשליט יחיד, אלא יחד עם איראן, אך אסד חזר להיות ממליך המלכים בביירות. ביקורו אתמול של ראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי, יחד עם פמליית שרים בדמשק שבה והעידה על כך. חילופי המנהיגים במערב, בעיקר בוושינגטון ובפריז, גם פוררו את הבידוד הבינלאומי. והנה המצב נראה לא רע מדמשק.
"שאיפתו העיקרית של אסד האב היתה שבנו ישרוד בשלטון ואת זאת הוא השיג", אמר ל- ynet ראש "מרכז דיין" באוניברסיטת תל אביב, פרופ' אייל זיסר. "צרותיו באו לו בעקבות ההסתבכויות שהוא הביא על עצמו, אך בסופו של דבר הוא לא שילם מחיר יקר מדי. כמו אביו, הוא הקפיד להתגרות אך לא ללכת עם הדברים עד הסוף מול ארה"ב וישראל, ולכן נותר על כסאו. גם בעניין הגרעין - אולי הוא הימר, אך לא הלך מעבר לזה ולא פתח במלחמה, למשל. ללבנון הוא חזר בעיקר בגלל שארה"ב לא ידעה מה לעשות איתה. ניתן לומר שהוא צמח אל תוך התפקיד".
מה צפוי לבשאר אסד בשנים הקרובות? במזרח התיכון אסור להתנבא, אבל מי שמכיר אותו משוכנע שצפוי "עוד מאותו דבר". יש שיאמרו שאסד קצת תזזיתי ואפילו בעל ממד אלים באישיותו, אבל בינתיים הוא הקפיד שלא לחצות את הגבול מול ישראל. אפילו בימים של מתיחות ביטחונית הוא המשיך והצהיר שהוא מעוניין בשלום, בניגוד לדעת שותפיו מטהרן. מכאן נראה ששינוי של ממש לא צפוי בדמשק, ואלה, כבר אמרנו, הן חדשות מצויינות עבור בשאר אסד.
לפנייה לכתב/ת 
