אולי בכל זאת תשנו את החיים שלכם, אם תרצו

הסיפור שלי פחות או יותר נגמר כאן, אך המסע שלי עדיין בעיצומו. הסיפור הוא המציאות כפי שחייתי אותה בשנתיים האחרונות, אך המסע האמיתי הוא ההתכנסות פנימה ומציאת כוחות הנפש הבלתי מוגבלים, הכלים והמיומנויות שנמצאים בתוכנו, מיום היוולדנו, ומאפשרים לנו ליצור את המציאות שהיינו רוצים לחיות.

לצערי, אין מרשם שאני יכולה לתת: "תעשו א' ב' ו–ג' ויהיה לכם הכל בחיים", אך מה שאני יכולה לומר בהחלט הוא שלקיחת אחריות מלאה על המחשבות, האמונות, המעשים, והפרשנויות שלנו, היא אלמנט משנה חיים. ההבנה העמוקה שיש לנו אפשרות בחירה בכל רגע נתון, ושכל בחירה שנעשה (גם אם זה יהיה להתלונן על המצב, להאשים אחרים, ולומר שאין מה לעשות זו בחירה), תביא אותנו למקום אחר בחיים, היא שעושה את ההבדל בין להיות מנצח או קורבן של החיים.

ד"ש מלפני שנתיים

קיבלתי ד"ש השבוע מאשה שמעולם לא פגשתי. היא נתקלה באקראי בחברה שלי ושיתפה במה שהיא עושה. היא סיפרה שהיא עשתה קורס באנגליה שתורם לה מאוד בעבודתה. חברה שלי סיפרה לה שיש לה חברה שלומדת כבר שנתיים בארה"ב. אותה אשה ענתה בתגובה, שיש רק ישראלית אחת שלומדת את התחום בארה"ב אצל איאנלה ונקבה בשמי. חברתי חייכה והסבירה שהיא בדיוק התכוונה אליי. מסתבר שאותה האשה דיברה איתי לפני שנתיים, כששמעה שאני לומדת אצל איאנלה, ובעצם היא "חייבת" לי, את מה שהיא עושה היום. היא סיפרה שבזכות אותה השיחה בינינו, היא קיבלה אומץ ללכת אחרי הלב שלה, וללמוד מה שהיא רוצה, אצל מי שהיא רצתה, גם אם זה כרוך בנסיעה לחו"ל, שנראתה בעיניה אז כ"בלתי אפשרית".

מהניסיון שלי למדתי, שכל פעולה שאנחנו עושים, כל אמונה ומחשבה, יש להם כוח והשפעה על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו. לא תמיד אנחנו רואים את ההשפעה, לא תמיד אנחנו יודעים על מי, על מה, ואיך היא משפיעה, ולמרות זאת, אין זה אומר שזה לא קיים. הד"ש שקיבלתי השבוע, הוא רק דוגמה קטנה. את הבחירה שלי ללכת אחרי הלב, למרות כל המחירים, עשיתי בשבילי, ולמרות זאת, אחרי שנתיים, התגלה לי האפקט שהיה לזה על חיים של אחרים.

כשאנחנו עושים למען עצמנו, אנחנו בעצם ממלאים את "כוס האנרגיה" שלנו ומתוך הכוס המלאה, קל לנו לתת לאחרים, קל לנו לחלוק את ה"מתנות" שקיבלנו (כישרונות, ידע, ניסיון וכד'), עם אחרים, קל לנו לראות את היופי, העוצמה, היצירה שהם – אנחנו, ולפתוח את הלב יותר כלפי העולם.

ולכם, הטוקבקיסטים 

ראיתי את התגובות לכתבות, המפרגנות, הספקניות, הכועסות. ברור לי לגמרי, שאף אחת מהתגובות לא קשורה אלי באמת, אלא תוצאת המפגש בין הטקסט לבין כל אחד בנקודה שהוא נמצא בה ומה שזה מעורר אצלו. אני שיתפתי במסע שלי, מתוך כוונה לחלוק כלים עוצמתיים שיכולים לשנות חיים, לתת אולי השראה, אומץ ודוגמה אישית של הליכה אחרי הלב. הדברים שגורמים לנו להתחבר לעצמנו, לעשות את מה שנכון לנו, לחוות הגשמה עצמית, ולחלוק את כל זה עם העולם. אתם מוזמנים לקחת את מה שמתאים לכם, ולהשאיר את מה שלא.

צידה אחרונה לדרך

1. אני לא יכולה לשנות את העולם, אך כשאני מוכנה להשתנות בעצמי, הסביבה שלי משתנה.

2. אני לא חייבת לקבל את מה שכתוב פה, אבל הפתיחות לראות עוד משהו מעבר למשקפיים הרגילות שלי, היא גם בחירה שמרחיבה את הפרספקטיבה שלי.

3. לעשות הכי טוב שאפשר – אף פעם אנחנו לא יודעים עד לאן תגיע ההשפעה של המעשים שלנו.

4. תמיד יש לנו מה לתת, דאגו תמיד למלא את ה"כוס" שלכם.

5. להתלונן זו בעצם סוג של תפילה שמגשימה את עצמה.