להישאר נאמן כשהחברה בחו"ל במשך חודשים?
זה לא בדיוק הסיפור הקלאסי של גבר-אשה-בגידה-עכשיו עצוב שאנחנו רגילים אליו. הפעם מדובר בנושא מורכב הרבה יותר וכואב לא פחות. מה החוקים בקשר לזה ומי יוצא פראייר?
טוב, זה לא בדיוק הסיפור הקלאסי של גבר-אשה-בגידה-עכשיו עצוב שאנחנו רגילים אליו. הפעם מדובר בנושא מורכב הרבה יותר וכואב לא פחות: מה הם החוקים כאשר בני-הזוג צריכים להיפרד למספר חודשים? האם ישמרו אמונים או לא? והכי חשוב - מי מהם הוא הפראייר הגדול?
חמושה בכוונות טובות ובמוסר נאמנות של כלבלב מתוק, נפרדה ממני זוגתי לארבעה חודשים לטובת מרכז-אמריקה. אני יודע מה אתם חושבים: כבר שמענו על הטיולים האלה של הצעירים, מבית היוצר של בואו ננסה לשתות-לעשן-להסניף את זה פינת לראות עולם בואכה סקס עם יורגן השבדי. "לא נעים לנו להגיד לך חבר, אבל ברגעים אלו היא חוגגת לה, ואילו אתה נשארת כאן עם המקלדת ביד", אמרו החברים. הרגישים, כמובן, בטח שהרגישים מביניהם. מה אני אגיד לכם - עם חברים כאלה, אולי אני צריך לברר על העונש המקסימלי על רצח ולשקול מחדש את דעתי בנידון.
היו גם אלה שהחזירו אותי חזרה לשיעורי הספורט ונתנו תיאורים עסיסיים למה שהיא עתידה לעבור שם, כאילו היתה מתקן התעמלות רגע לפני שנדיה קומנצ'י עושה בו שפטים בדרך לתצוגה מעוררת השתאות וריר. אני, תאמינו או לא, סירבתי להאמין לדבר. הפעם האחרונה שהיא עלתה על חמור התעמלות - זה היה אני שמילא את תפקיד הניצב. ובכלל, מצטער להרוס לכם, אבל שנינו לא ממש בקטע של אביזרים או בעלי-חיים.
כאילו שלא ראיתי את הפרצופים שלכם מאחורי הגב שלי
מן העבר השני, אך עדיין חברים בציר-הרשע, היו אלה שדאגו להביע הסכמה לגבי נאמנות החברה, אבל דווקא בגללם חששתי יותר. מניאקים. כאילו שלא ראיתי את הפרצופים שלכם מאחורי הגב שלי. מבטים כאילו הייתי אבי ביטר שזה עתה סירב לזוג שיפודים בתקווה. התייחסו אליי כמו אל מנותק. עוף מוזר. כאחד שצריך לרחם עליו או לפקפק בעובדת היותו זכר, או לכל הפחות לגרש אותו מהארגון הסודי שנקרא "המין הגברי" מחשש לביזוי המערכת. "נכון, חברה שלך לא בוגדת בך, אבל אין סיבה שאתה לא תיהנה בזמן הזה עם איזו אוולין או ז'קלין", ציינו במבטא סרג'יו קוסטנזה. חרמנים מסריחים.
סירבתי בתוקף. לבגוד זה לא אני. באין ברירה אחרת, החלטתי לפנות ליד ימין, במטרה לפרוק את כל המתח שהמשיך והצטבר. תמחקו את החיוך הזדוני, חממות הורמונים שכמותכם, לא לזה רמזתי. התכוונתי שהפתרון הכי טוב מבחינתי הוא, כפי שאתם רואים, לכתוב על מר-גורלי.
מצטער להרוס לכם את הסוף, אבל התגובות נשארו כפי שהיו. גורלי נשאר בעינו. החברה, שתיבדל לאורגזמות ארוכות, ממשיכה לטייל על תקן שגרירת מדינת מונוגמיה.
ואני? ממשיך לשעשע את עצמי עם יד ימין, אבל בטח לא פראייר. עכשיו ברשותכם, יש לי מועדון חשפנות לבחור.
לפנייה לכתב/ת 
