"הספרות הופכת לתוכנית ריאליטי"
דנה אולמרט מוציאה אנתולוגיית נובלות בעריכתה, ומדברת על מה שמכעיס אותה בשוק הספרים והתרבות הישראלית בכלל: "מיסוך הזוועות אצלנו נשען על תעשיית בידור שמטמטמת את החושים, ומשתפת פעולה עם המציאות הפוליטית המדכאת"
אולמרט. השיח הכלכלי בולע הכל (צילום: ינאי יחיאל)
אנתולוגיות לא יוצאות כאן באופן סדיר או שיטתי. אנו חיים בעידן של רומנים מאז'וריים מובהקים בעיקר, של סיפור מאוד מובנה, וכמובן של צורה מאוד מובנה. הנובלות, כמו הסיפורים הקצרים, ובמידה מסוימת אולי כמו השירה, קצת נדחקו לקרן זווית, פינו את מקומן לזרם של הרומן ששוטף הכל.
"רק אחרי שאספתי את החומרים הבנתי שבין הסיפורים יש מכנה משותף מעניין, העיסוק בכסף", אומרת אולמרט שקודם כל, כאמור, אספה את הנובלות לפי קריטריונים של איכות, רובן של סופרים שעם חלקם כבר עבדה בעבר.
"יכול להיות ששמתי לב לזה גם בגלל הרגישות שפיתחתי לנושא - המעבר שלי מהוצאת הקיבוץ המאוחד, שהיא הוצאה גדולה, לאחוזת בית הקטנה. זה קשור בעיקר גם לאופן ההרסני בו שוק הספרים עובד כיום: התחרות בין 'צומת ספרים' לבין 'סטימצקי', הדומיננטיות המדכאת של 'תרבות ערוץ 2' ותוכניות הריאליטי על פני תרבות רצינית יותר - כל אלה גרמו לי לשים לב לאופן בו המציאות הזו משפיעה על גורלה של הספרות".
מ"ספ" לדוקטורט ועד הורות
אולמרט, בתם של עליזה ואהוד אולמרט, אמנם רק בת 38, אך מאחוריה כבר קילומטראז' ספרותי-עריכתי מרשים. היא התחילה ב-2001 כעורכת של סדרת "ספ" לספרות צעירה, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הכניסה למחזור הדם של הספרות שמות כמו אפרת דנון, עמנואל פינטו, אהרון לקיש, מרית בן ישראל וכן יניב איצקוביץ', ארנה קזין ואחרים.
אחרי תקופה ארוכה עברה להוצאת "אחוזת בית", שם הקימה סדרת מקור אחרת לפרוזה עכשווית. במקביל, כתבה דוקטורט בחוג לספרות עברית בירושלים על משוררות עבריות מפרספקטיבה פסיכואנליטית ופמיניסטית. כיום, היא מלמדת באוניברסיטת תל-אביב וחיה עם בת זוגה, סופרת הילדים דפנה בן צבי. שתיהן מגדלות שתי בנות בהורות משותפת עם אבותיהן.
למה בעצם להוציא נובלות? האם זו סוגה ספרותית שנשכחה, שהוזנחה?
"הרעיון עלה בעקבות כתבי יד שהגיעו אלי: קרה הרבה פעמים שקיבלתי כתב יד קצר שלא החזיק ספר, וגם אם חשבתי שהוא ראוי לפרסום, לא יכולתי להוציא אותו לאור כיצירה עצמאית. האנתולוגיה אפשרה לי למצוא מקום לכתבי היד הללו. סיבה נוספת היא הרצון לקבץ יחד כמה כותבים מוכשרים ולאפשר לקוראים להתוודע ליצירתם, ולא לטעום ממנה רק טעימה קצרה".
"אני לא חושבת שנובלה היא סוגה שנשכחה. כמעט כל הסופרים הבולטים בספרות העברית לדורותיה חיברו נובלות, מגנסין ועד ישעיהו קורן, אבל אולי הרושם הזה קשור לכך שלא כל כך ברור מהי בדיוק נובלה. העמימות שמאפיינת את הגדרת הז'אנר מאפשרת לכל הטקסטים המופיעים באנתולוגיה לשהות יחדיו, זה לצד זה, בשלום".
כולם מפנטזים להצליח ומיד
אולמרט מדגישה כי הנושא המכונן את הקובץ הוא לא "כסף" פשוטו כמשמעו. לא מדובר בטקסטים של ביקורת תרבות אלא ביצירות בדיוניות, ספרותיות, שמגיבות באופן מורכב ולא פשטני לרוח הזמן. למעשה, עצם פעולת כריכתן יחד היא שמייצרת את אותה עמדה ביקורתית כנגד המציאות, כנגד "הדומיננטיות ההולכת וגוברת של השיח הכלכלי, הבולע לתוכו התרחשויות תרבותיות".
"אין ספק שאנחנו חיים בעידן שבו פועלים חוקים חדשים ובמידה רבה אכזריים, המכתיבים סדר יום תרבותי בעייתי ביותר", אומרת אולמרט. "יש למבנה התרבותי-כלכלי הזה היבטים רבים. אחד מהם הוא, למשל, הפנטזיה על הצלחה מיידית. בני אדם תמיד שאפו להצליח, להתבלט, לומר את דברם ולזכות בהכרה.
"החידוש המאפיין את ימינו קשור במניפולציה רבת העוצמה שתוכניות ריאליטי מסוג 'כוכב נולד' ו'האח הגדול' עושות לפנטזיה הזו: הן מייצרות אשליה מעוותת שאפשר להפוך מאנונימי לכוכב בתוך זמן קצר מאוד. מה שווה הכוכבות הזו? מהו התוכן שלה? מה המחיר שהיא גובה? השאלות הללו לא נשאלות".
ומה המשמעות של הפנטזיה התרבותית הדומיננטית הזו על הספרות? "ספרות טובה לא נולדת בתוך יום. סופרים לא צומחים בתוכניות ריאליטי", מוסיפה אולמרט. "ספרות טובה מחייבת סבלנות, הבשלה הדרגתית, דיאלוג ביקורתי. אם הצרכים הללו נזרקים לטובת ערכים של הצלחה מיידית, פרסום, סלבריטאות לשמה - אז הספרות הטובה הופכת ללא רלוונטית ובמקומה נוצרת ספרות אינסטנט, שמנסה בכל כוחה להידמות לתוכנית ריאליטי".
לא מתביישת
אולמרט, למרות ייחוסה המשפחתי, הבליחה מדי פעם לתוך המרחב הפוליטי הציבורי עם עמדות מאוד מובהקות. היא היתה פעילה בארגון "כביסה שחורה" (המגדיר עצמו כ"ארגון להט"בי נגד הכיבוש ולמען צדק חברתי"), ובכלל בקהילת הלהט"ב. היא תמכה במכתב הטייסים, והיתה פעילה במחסום Watch.
אולמרט מפגינה. "הרבה דברים מכעיסים אותי" (צילום: שאול גולן)
ב-2006 היא השתתפה בהפגנה מול ביתו של הרמטכ"ל דאז דן חלוץ, במחאה על תקרית ברצועת עזה שבמהלכה נהרגו שמונה אזרחים פלסטינים, וזו בתקופת כהונתו של אביה כראש הממשלה. כשהיא מרגישה עוולות וכועסת, היא לא מתביישת לבטא אותן.
"הרבה דברים מכעיסים אותי, אבל מה שמכעיס אותי בהקשר של התרבות הישראלית הוא האופן שבו תעשיית הבידור הטלוויזיונית, כלומר התרבות הפופולרית, משתפת פעולה עם המציאות הפוליטית המדכאת שכולנו מדשדשים בתוכה ומאפשרת לקיבעון הפוליטי להמשיך.
"זה לא מקרי בעיני ש'כוכב נולד' מקיימת תוכנית בבסיס צבאי. יש כאן מסר ברור של הזרם המרכזי - לחבק במקום להיות ביקורתיים; להשליט מראית עין של נורמליות דרך ערוץ 2 ותוכניות הדגל שמשודרות בו, ובמקביל ל'נורמליות' הזו, לכאורה, לגרש ילדים של עובדים זרים ולהתעמר בתושבי שיח ג'ראח. יש מיסוך מתמיד של הזוועות שמתרחשות כאן בשמנו כל יום והמיסוך הזה נשען על תעשיית הבידור שמטמטמת את החושים".
ושוק הספרים עצמו גם מכעיס ומקומם?
"אין לי ספק שיש כאן ציבור, לא מבוטל בכלל, שבעבורו ספרות היא לא רק בידור, אלא פרספקטיבה לפענוח עצמי ולפענוח של העולם. זו הדרך שלהם, שלנו, להעניק לחיינו מובן ומשמעות. כלומר, הספרות הלא מתפשרת, הביקורתית, היא צורך קיומי. יש לא מעט סופרים טובים בספרות העברית בת זמננו. בכל שנה נכתבים כאן ספרים ראויים, ויש הרבה קולות צעירים מבטיחים.
"הספרות הבידורית מתחזה לאיכותית" (צילום: עופר עמרם)
"אני לא בדיוק כועסת על השוליים של הספרות. שוליים הם פתח לחתרנות. זו עמדה שיש בה הרבה חופש פוטנציאלי להתבטא, וממילא אין מה לכעוס על כך. זו תופעה כלל עולמית שקשורה בדומיננטיות של המדיה הטכנולוגיות. לקולנוע, לטלוויזיה ולאינטרנט יש היום הרבה יותר כוח מאשר לספרות. ואגב, אני לא חושבת שאין מקום לספרות בידורית. אני אוהבת לקרוא ספרות בידורית. הבעיה היא לא זו. הבעיה היא בטשטוש ההולך וגובר בין בידור לבין ספרות טובה. הבעיה היא שהרבה סופרים שמחברים ספרות בידורית מתחזים לסופרים שכותבים ספרות איכותית".
העיוותים של שוק הספרים
בשנה האחרונה כולם כמעט עסקו בספרות, ולא בהכרח במובן הספרותי שלה. התחרות בשוק הביאה את ח"כ ניצן הורוביץ, יחד עם ח"כ זבולון אורלב והשרה לימור לבנת להשיק את חוק הספרים בקול תרועה. בינתיים, הזמן חולף והחוק כמו כדור פינג פונג נחבט בין ועדות, יועצים, הצעות, ובכל מקרה עדיין רחוק מהישורת האחרונה. רבים כבר מביעים פסימיות שמשהו אכן יקרה.
"במצב העניינים הנוכחי, שבו המחוקק לא מתערב בהתנהלותו של שוק הספרים בישראל, התקבעו כמה עיוותים המאיימים על עצם
קיומן של רבות מהוצאות הספרים המזוהות עם איכות ומתאפיינות בסדר יום תרבותי, ולא רק כלכלי", אומרת אולמרט.
"העיוות הראשון קשור להעדפה שמקבלים ספרים של הוצאות מסוימות בחנויות מסוימות, כולל בונוסים שמובטחים למוכרים שממליצים על ספריהן. עיוות נוסף הוא שהתחרות בין 'צומת' ל'סטימצקי' כופה על ההוצאות לספוג את עלויות המבצעים ובעצם להפסיד כסף על ספרים. אם חוק הספרים ייקבר - להוצאות בסיכומו של דבר לא ישתלם להשקיע בספרות איכותית. להוצאות לא ישתלם להשקיע לטווח ארוך אלא רק להוציא רבי מכר שהצלחתם מובטחת. וכך גם תיראה הספרות שלנו".
