הכלב ואני: שתיים וארבע רגליים, טיול בגבעתיים
אמנם גם הפעם כמעט ונקלעו אורי תאר וכלבו לקטטה המונית, אך זה לא עצר אותם מלטייל בגבעות המוריקות של העיר, במצפה הכוכבים, בגן המטוס ובמזרקות. מטיילים על ארבע בערי ישראל
מידע שימושי:
אורך המסלול: כ-5.5 ק"מ.
אופי המסלול: מסלול הליכה מעגלי וקל; הגבעות של גבעתיים הן לא הרים.
נקודת התחלה וסיום: מאחר והמסלול הוא מעגלי, ניתן להתחיל בו לכל אורכו ולצעוד עם כיוון השעון או נגדו, אבל נקודת ההתחלה הנוחה ביותר לטעמי היא במגרש החנייה החולי, שצמוד מצפון לגן העלייה השנייה ולמצפה הכוכבים (1). הגישה אל המגרש היא מרחוב המרי, החנייה חופשית ושלט גדול מציין את הכניסה אליו.
מגרשי חנייה נוספים בחינם נמצאים בקצה המזרחי של פארק גבעתיים, ברחוב בן-גוריון (הכניסה רק מכיוון צפון - 16), ובין עצי הדקל שבין בניין הנהלת כרטיסי אשראי לישראל לבין דרך אלוף שדה (הגישה מרחוב ההסתדרות - 8). לבאים בתחבורה ציבורית, קו 52 של חברת דן יוריד אתכם ברחוב גולומב או ברחוב ריינס (תלוי בכיוון הנסיעה), ממש ליד גן העלייה השנייה. קווים 55 של חברת קווים ו-57 של דן עוצרים בקרבת מקום.
תצפית מהגבעות של גבעתיים לעבר רמת גן ות"א (צילומים: אורי תאר)
פעם באמת היו שם שתי גבעות
כשגבעתיים נוסדה, היו בה רק שתי גבעות: גבעת רמב"ם, בערך במרכזה, וגבעת בורוכוב בצפון העיר. כיום היא כוללת גם את גבעת קוזלובסקי, שגובהה 85 מטרים מעל פני הים והיא הנקודה הגבוהה ביותר בגוש דן. גבעתיים היא עיר השינה האולטימטיבית של תל אביב - שקטה, שלווה וקרובה אל מרכזי העסקים של העיר העברית הראשונה יותר מכל עריו האחרות של גוש דן; אין בה תעשייה, והמסחר מתמקד בכמה רחובות שלאורכם חזית מסחרית, בקניון גבעתיים ולאורך רחוב אלוף שדה שבדרום העיר. הסיור לוקח אותנו אל טבעת של גנים נעימים המקיפה את דרומה של העיר, עם קפיצה קטנה לנקודת התצפית היפה ביותר אל תל אביב.
גבעת קוזלובסקי
הגבעה הגבוהה בגוש דן, גבעת קוזלובסקי, היא נקודת ההתחלה של המסלול. מאיר קוזלובסקי הקים במקום בית בודד בשנת 1933, ורק מקץ שנים הגיעה אליו העיר. שיאה של הגבעה אינו בנוי אך הוא אינו נגיש לציבור. הוא מוקף גדר ושוכנות עליו בריכת מים גדולה ואנטנת תקשורת. יצאנו ממגרש החנייה החולי (1) הצמוד אל מצפה הכוכבים (2), פנינו צפונה (שמאלה) אל רחוב המרי ולאחר הליכה קצרה של 250 מטרים בלבד, הגענו אל "מצפור שלום" הקרוי על שמו של שלום קופטש, מבוני העיר.
מצפה הכוכבים של גבעתיים. מקום רומנטי לצפות ממנו במטחי מטאורים
במצפור מרפסת תצפית מטופחת וכמה פסלים, והתצפית לעבר תל אביב והים, חובקת את מגדלי עזריאלי, את אזור הקריה ואת גורדי השחקים של שדרות רוטשילד. חזרנו חזרה אל החניון ונכנסנו דרכו אל גן העלייה השנייה. הגן מנצל את מורדותיה הדרומיים של גבעת קוזלובסקי, יש בו גן משחקים, גינת כלבים קטנה, ממש ליד מגרש החנייה, ובריכת מים זעירה. בנקודה הגבוהה ביותר בגן שוכן כאמור מצפה הכוכבים, וגם מכאן נשקף נוף יפה מערבה. המצפה שהוקם בסוף שנות השישים, מקיים פעילויות שונות פעם או פעמיים בשבוע, תלוי בעונה (מידע נוסף באתר האגודה הישראלית לאסטרונומיה). הדשא הירוק במורדותיו של הגן קרץ לידידו הטוב ביותר, שנשכב על גבו והתגלגל ימינה ושמאלה, אגב קולות חרחור והנאה.
כל הולך על ארבע (או שתיים) ישמח לרוץ במורד הגבעה של "גן העלייה"
קפיצה קטנה אל רמת גן
יצאנו מהגן אל רחוב גולומב ופנינו שמאלה (מזרחה), ואז צעדנו עד רחוב בן גוריון, המסמן את הגבול בין גבעתיים ורמת גן וחצינו אותו. רגלנו דרכו על אדמת רמת גן, אבל לחברו הטוב ביותר זה לא ממש היה אכפת: כלבים אינם מתעניינים בזוטות מוניציפליות. פנינו ימינה (דרומה) וצעדנו עד סמטת איילון (3), סמטה קטנה המוליכה שמאלה (מזרחה) בין בתים מס' 245 ו-247, אל שכונת תל גנים הרמת גנית. רחובותיה הנעימים בנויים כמעגלים המקיפים זה את זה, ולאחר צעידה קצרה בסמטה מגיעים אל המדרחוב המרכזי של תל גנים - שדרות נחשון - המוביל דרומה (ימינה) דרך "גן הלוחמים", עד דרך יצחק רבין.
פנינו שמאלה (מזרחה) אל הסמטה המוליכה לאורכה של דרך רבין (4). הכביש אינו נראה מהסמטה שכן חומה אקוסטית מסתירה אותו מהצועדים בשביל הירוק ובולמת את שאון הכביש. בסופה של הסמטה, פנינו ימינה (דרומה) אל הכביש וחצינו אותו חזרה אל גבעתיים. את בתיה השקטים של תל גנים החליפו בנייני הדירות של רחוב הרב הרצוג. פנינו ימינה (צפון-מערבה) אל רחוב קפלנסקי, שמאלה (מערבה) אל רחוב רוזין ושוב שמאלה (דרומה) אל גן שטיצר. הגן המוארך מנציח את בני משפחת שטיצר אשר נספו בשואה, ובקצהו הדרומי, רחבה גדולה שבה בריכה עם שמונה מזרקות מים (5). חצינו שוב את רחוב הרצוג אל רחוב כורזין. והגענו אל קבוצת מבנים מסחריים, הנושאים את השם היומרני משהו "מרכז עסקים דרום".
רחבת המזרקות בגן שטיצר
משמאל, בגן כורזין, ניצב "היכל יהדות ווהלין" המנציח את זכרם של קורבנות השואה בפלך ווהלין, אחד האזורים בתחום המושב של האימפריה הרוסית, אשר יושב בצפיפות ביהודים עד השואה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, סופח האזור לפולין, ומאז מלחמת העולם השנייה הוא שוכן בתחומה של אוקראינה. ליד הכניסה להיכל ניצבת מצבה גדולה מאבנים מחורצות לזכר הפרטיזנים והלוחמים היהודים בני ווהלין (6).
על המצבה ציור של לוחם נושא נשק ומילותיו של שיר הפרטיזנים בעברית, אנגלית וביידיש (מידע נוסף אודות הספרייה והפעילויות החינוכיות בהיכל זמין באתר "יד ושם"). מול ההיכל וגן כורזין נמצאת שורת חנויות, בהם מאפיה עם תוצרת טעימה במיוחד. המשכנו ברחוב כורזין עד לדרך אלוף שדה ופנינו ימינה (מערבה) אל שביל מנוקד בעצי דקל נמוכים לאורכו של הכביש הראשי.
בית ווהלין. ודאי סיירתם שם כתלמידי בי"ס יסודי
הזמנה למשתה שנגמרה בקרב
ברחבת דשא, במרכזו של אי תנועה גדול בכניסה לתחנת הדלק, עצרנו לנוח ולתדלק מים. הרגשתי שאני זקוק לשתי הידיים שלי לכמה דקות, וקשרתי את חברו הטוב ביותר אל תיבה של צינור לכיבוי אש. שם, ליד פסל מוזר של נחש המקיף כד, שמראשו מציץ ראש אדם (7), ישבנו לנוח. בצילו של עץ זית בודד,
כמה מטרים מאיתנו, ישבו חמישה גברים ודיברו בינהם בקול רם בשפה שלא הצלחתי לזהות בוודאות - אולי אוזבקית או קזחית.
החמישה שתו וודקה מכוסות פלסטיק ואכלו נקניק. אחד מהם הניף כוס משקה סמיך לעברי ובירך אותי בחיוך גדול. "בוא תשתה" אמר. "תודה, אבל אנחנו עוד צריכים ללכת, אני נוהג ואני לא שותה אחר הצהריים", הסגרתי את רוב האמת. את העובדה שכל העסק נראה לי מפוקפק שמרתי לעצמי. הבחור לא התייאש והמשיך והפציר בי - "רק כוס אחת" שב ואמר. עמדתי בסירובי והחמישה שבו להסתודד בינהם. אספתי את חפצי, שיחררתי את הכלב מהעמוד, ועמדתי לעזוב.
לפתע, קרא קולו של אחד מהם לעברי: "אי אפשר לדעת מה כלב עושה!". המשפט היה ברור למדי, אך הכוונה פחות. "או קיי, ו...?", שאלתי. "כלב זה חיה טיפש. אי אפשר לדעת מה עושה", הסביר הבחור בכעס. "אבל זה כלב חכם", עניתי, למרות שכבר היה ברור שזוהי איננה תחילתה של ידידות מופלאה, וכנראה שכבר לא נשתה וודקה יחד, גם לא בשעות הערב, כשאני לא נוהג ולא צריך להמשיך לצעוד. האיש התעצבן וצעק
"למה אתה יושב לידנו? תיקח כלב ותסתלק מכאן!". היו לי כל מיני תשובות שהלמו את הסיטואציה, אבל הפחיתות המספרית - שניים מול חמישה - הכריעה לטובת מחאה מסוייגת. "יש אנשים יותר טיפשים מכלבים", אמרתי, והתחלתי ללכת באיטיות מופגנת מבלי להביט לאחור, כשמטר קללות מלווה אותנו בעוזבנו את זירת הקרב.
"אנשים טובים באמצע הדרך" ציטטתי את נעמי שמר באוזניו של חברו הטוב ביותר. "אל תיקח ללב", ניחמתי אותו, ואמרתי: סתם אידיוט, זה לא באמת חשוב. המשכנו לצעוד בין עצי הדקל דרך מגרש החנייה המאולתר (8), ופנינו ימינה (צפונה) אל "גן ילדי הגנים". מי המציא את השם של הגן הזה?
דרך גנים אל פארק גבעתיים
צעדנו צפונה דרך הגן, חלפנו על פני שבט הצופים המקומי (9), שחבריו היו עסוקים בקשירת סנדות ובהכנת שלטים וכתובות אש, כדרכם של צופים. מימין לנו השתרע מגרש כדורגל גדול ומשמאלינו בניין בית הכנסת הספרדי על שם ר' מאיר בעל הנס (10). חצינו את רחוב ההסתדרות אל "גן רבקה" ששופץ ממש לאחרונה, וחלפנו על פני מגרש משחקים שבמרכזו "ספינת פירטים" גדולה עשוייה עץ (11), והגענו אל האנדרטה לזכר הנופלים. האנדרטה המנציחה את בני העיר שנפלו במערכות ישראל, ונוצרה בשנת 1988 על ידי הפסל מרדכי כפרי. נראות בה שלוש דמויות ועל בסיסה רשום "לשם ולתפארת ולתהילה".
ספינת הפירטים המפורסמת. בעבר היה ממש ניתן לזחול בין דפנותיה
המשכנו צפונה והגענו שוב אל דרך יצחק רבין. פרנסי העיר לא השכילו להקים גשר אשר יחבר בין גן רבקה לפארק גבעתיים שמעבר לכביש, אבל סללו שביל להולכי רגל ולרוכבי אופניים, הנמתח לאורך הכביש מערבה (שמאלה). צעדנו בשביל עד לצומת הקרוב עם רחוב ויצמן, חצינו את דרך רבין צפונה (ימינה) וניצבנו ברחבה הגדולה בכניסה הראשית של קניון עזריאלי גבעתיים.
מצפון לכניסה אל הקניון מטפס גרם מדרגות אל שביל מרוצף (12) שלאורכו בריכות מים, מזרקות וצמחיית קנים, והמוביל מזרחה אל פארק גבעתיים. הפארק החדש משתרע על פני שטח של 35 דונם מטופחים, ובמרכזו שביל היקפי, פחות או יותר בצורת הספרה "8". מייד לאחר הקניון ניצבת מזרקה עגולה, שממנה מטפס שביל מדורג אל מרפסת תצפית קטנה (13), הצופה מזרחה אל רחבת דשא גדולה בצורת אמפיתיאטרון.
מהפיכה בגבעתיים: לא רק עיר שינה, יש בה גם "זארה" ובית קולנוע
על הבמה שבקצה הרחבה, מזרקות מים פתוחות (14), ובימים חמים ילדים משחקים בין עמודי המים המתרוממים אל-על אחת לכמה שניות. בצידו הדרומי של הפארק, נמצא גן משחקים גדול (15). ליד המזרקה הפתוחה מוביל שביל שמאלה (צפון-מזרחה) אל גן קושניר הקטן. מגן זה יצאנו אל רחוב שמעון בן צבי ופנינו ימינה (מזרחה). צעדנו עד שדרות בן-גוריון, פנינו שמאלה (צפונה) והמשכנו בהליכה אל רחוב גולומב. שוב שמאלה ברחוב גולומב (מערבה) וימינה אל רחוב המרי (צפונה), והגענו אל חניון מצפה הכוכבים בו השארנו את הרכב.
אוויר צונן ורוח קרירה מהמזרקות ב"פארק גבעתיים"
מה עוד
- גן חיל האוויר ("גן המטוס") בגבעתיים נמצא בין רחוב ישראל שפירא לרחוב מצולות ים. הגישה הנוחה ביותר אל הגן היא דרך גרם המדרגות העולה מרחבת מרטון שמול פארק אדית וולפסון בתל אביב (במקום בו שכן פעם קולנוע "שביט"). הגן חוסה בצילם של שלושת מגדלי בית אבות "משען" והוא גן נעים ומטופח, אבל האטרקציה המרכזית בו, הפונה בעיקר לילדים, היא מטוס פוגה מגיסטר ("צוקית") הממחיש את חיל-אוויריותו של המקום. המטוס ניצב על כן מוגבה מעל הדשא, כשגלגליו פרושים.
חברו הטוב יחד עם המטוס ב"גן חיל האוויר"
- הפארק הלאומי ברמת גן נמצא רק כמה דקות נסיעה מכאן, ומשתרע, יחד עם הספארי, על שטח של כמעט שני קמ"ר. בפארק אגם גדול, חורשת אקליפטוס נרחבת לאורכו של נחל כופר (יובלו של האיילון), גן פרחים וגן קקטוסים. עוד נמצאים במקום: מוזיאון האדם והחי וקברו של אברהם קריניצי, ראש העיר הראשון של רמת גן, שכיהן בתפקידו משך 43 שנים ברציפות (מידע נוסף אודות הפארק הלאומי באתר פארק אריאל שרון;
אודות הספארי - באתר הרשמי;
אודות מוזיאון האדם והחי - באתר אגודת השוחרים של המוזיאון).
לסיורים קודמים על ארבע:
לפנייה לכתב/ת 
