טיול לגבול: אל הקו שבין הגליל העליון לתחתון

מפת הטיול

איך מגיעים?

הטיול מתחיל בצומת חוסן (נק' 1 במפה) הנמצאת על כביש 89, זה שעובר בין נהריה למעלות ולצפת וחותך את הגליל העליון בציר מערב-מזרח.

קטע הכביש מתפתל ויורד מצומת חוסן שבראש מתלול צורים, דרומה לצומת ראמה, כשברקע הרי מירון. תחנות העצירה המשמעותיות לאורך הדרך הן פארק הסלעים ופקיעין, והנסיעה - כמו במגמה מתמדת להגיע לסיום במעצמת האוכל הערבי ראמה, שם כמעט כל מסעדה שתבחרו להתיישב בה תהיה הצלחה מובטחת.

• רוצים עוד טיולים לסוכות? לחצו כאן

   

  
  

תיאור המסלול

היכן אפשר לצפות בקו הגבול שבין הגליל העליון לתחתון? הכי טוב - מבקעת בית הכרם, בנסיעה בכביש 85 בין צומת אחיהוד לצומת עמיעד. המקום הטוב ביותר הוא ממרכז קטע הדרך הזה, בין כרמיאל לצומת ראמה. נכון, אין גבול אמיתי בין הגליל העליון לתחתון, אבל הפרש הגבהים ביניהם יוצר הבדל ברור בין שני האזורים. גובהם של הרי הגליל התחתון 600-500 מטרים מעל פני הים, ורכסי הגליל העליון מתנשאים לגובה של 1200-1000 מטרים. שיאם בפיסגת המירון, 1208 מטרים מעל פני הים. את ההתרוממות הזאת אפשר לראות מכאן היטב, והאזור מכונה בשם הקולע, האומר-כל, מתלול צורים.

כביש 864: גבול דמיוני החוצה את הגליל (צילום: חנן ישכר)

בצומת חוסן (1) על כביש 89, פונים דרומה לכביש 864. כאן מתחיל המסלול. את הצומת הזה ואת הכביש הנמשך ממנו אפשר לראות כקו גבול דמיוני, קו הגבול המערבי של אזור מרום הגליל. שני גושי הרים גבוהים רכס הרי פקיעין ורכס הרי מירון מתרוממים כאן זה מול זה. בגלל גובהם, כל הכבישים באזור פשוט עוקפים אותם.

פארק הסלעים

הכביש עובר ליד מרכז מסחרי קטן שבשולי מושב חוסן: כמה מוסכים ומרכז לציוד בנייה. כמו ברבים מהמושבים, גם כאן מחפשים פרנסה נוספת לזו שמספקת החקלאות המתדלדלת. אחרי שלושה קילומטרים מגיעים לפנייה ימינה-מזרחה (2) לכביש 8655, ממנו ניתן להגיע אל פארק הסלעים שבכיסרא, אטרקציה שהתושבים המקומיים גאים בה מאוד, ובצדק. נסיעה קצרה בתוך הכפר הדרוזי המטופח, תוך מעקב אחרי הכתובות הצבעוניות שעל קירות הבתים ועם עזרה מידי תושבי הכפר, תוביל אתכם אל הפארק. סימן זיהוי נוסף: בכיכר שלפני מרכז הפיס המקומי פונים ימינה. משם הכביש מוליך עד הכניסה לפארק (3).

במהלך הנסיעה עוצרים בנקודות התצפית (צילום: חנן ישכר)

המילה "פארק" אולי גדולה במקצת על המקום הצנוע הזה. בסך הכל מדובר בשביל מעגלי שאורכו לא יותר מכמה מאות מטרים, אבל ההליכה בו מרתקת. יש כאן, ממש על קצה המצוק, מצבור של סלעים קרסטיים שתהליכים בני מיליוני שנים של גשמים, סערות, חלחול מים והמסה של שכבות הגיר הבונות אותם עיצבו בהם צורות מיוחדות, ואלה יכולות לפרנס כל בעל דמיון.

גילם של הסלעים מתוארך בכ-90 מיליון שנה, התופעות המרתקות הללו נמצאות בדרך כלל מתחת לפני האדמה ובמערות, ואילו כאן הן גלויות מעל פני השטח. אפשר לטפס על הסלעים, לזחול במחילות שנוצרו ביניהם ולדלג מעל הסדקים שחרצו את פניהם. מהפארק נראה נופם היפה של הגליל העליון, הרי הגולן ולבנון.

אושעיא איש טיריא

חזרה לכביש הראשי (864), אחרי עוד כקילומטר, מימין לכביש, נמצא ציון קברו של אושעיא איש טיריא (4). זהו ציון אבן גדול שניצב בצל חורשת אלונים עתיקים. הללו השתמרו, כנראה, בגלל קירבתם למקום המקודש, וכן בזכות סיפורי האגדות הנפוצים במקומות מסוג זה על הנזק הנורא הנגרם למי שמעז לפגוע בהם.

אושעיא, איש הכפר טיריא, היה אמורא שחי ופעל במאה ה-4, כובס עני שנודע בצניעותו וביושר דרכיו, ובעיקר באהבה ששררה בינו לבין אלוהיו. ב"יום שמת בו אושעיה איש טיריא", נאמר במדרש, "ראו את מיטתו פורחת באוויר". זהו מקום נעים שהשקט סביבו מופר, לעתים, על ידי תלמידי ה"כולל" הקטן שהוקם לאחרונה בצל העצים.

פקיעין

ארבעה ק"מ מדרום לצומת חוסן נכנס הכביש לתוך פקיעין. את הכניסה ליישוב (5) מציין מעגל תנועה ובמרכזו פסל של שתי יונים, מקוריהן נושקים זה לזה.

סוכה שנבנתה בפקיעין (צילום ארכיון: יאיר זיידנר) 

ברחוב נצפה בטרקטורים קטנים של חקלאים בסמטאות הצרות, והדגל הדרוזי בן חמשת הצבעים מתנוסס פה ושם על הגגות. אחרי פחות מקילומטר הכביש מתפצל: ימינה, בסימטאות הצרות, למרכז הכפר ולכיכר המעיין; שמאלה להמשך כביש 864. אנחנו עם כביש 864.

מערת הרשב"י

הכביש ממשיך בעלייה קלה, פונה בחדות ימינה ומטפס מעט. מצידו הימני משתרעת מעין טיילת קטנה, ואפשר לצפות ממנה אל הכפר שלמטה. כחצי קילומטר אחרי העיקול כדאי לעצור ולרדת במדרגות למערת רבי שמעון בר-יוחאי. קל לזהות את הירידה: מהעיקול סופרים שתי תחנות אוטובוס מצד ימין של הכביש, ועוצרים במפרץ החניה שליד התחנה השנייה.

על פי התלמוד נרדפו בר יוחאי ובנו אלעזר על ידי הרומאים, שהוציאו עליהם גזר דין מוות, והתחבאו במערה בפקיעין. "נעשה נס", נכתב שם, "ונברא להם חרוב ומעיין", והיו

רשב"י ובנו יושבים עד צווארם בחול ולומדים תורה.בזמן התפילה היו השניים קמים ולובשים את בגדיהם, ובסיומה פושטים אותם שוב וחוזרים עירומים לתלמודם. כך, 12 שנים, שמרו על בגדיהם שלא יתבלו ועל תורתם שלא תישכח.

על פי המסורת, בשבתו במערה חיבר בר יוחאי את "ספר הזוהר". גרם מדרגות מסומן שחור יורד ימינה ומוביל אל עץ חרוב ענק בן מאות שנים, אם כי, קרוב לוודאי, לא מתקופתו של רשב"י, שחי כאן לפני כאלפיים שנה. כאן מזהה המסורת את מערת רשב"י. העץ נפלא ושופע צל, והקרירות נעימה. המערה היא בסך הכל סדק בסלע, והמעיין הוא מן הסתם עין אל-בלד, הנמצא למטה.

נחל פקיעין

הכביש עוזב את פקיעין ומתחיל להתעקל בהר, צמוד ומעל לתוואי הערוץ של נחל פקיעין, וכאן מתחיל להתגלות יופיו: אמנם הוא צר למדי ומוזנח למדי, אבל הוא חוצה צמחיית חורש צפופה, ירוקה ועשירה. פה ושם אפשר לראות בצידו חלקות של כרמי זיתים. כל מטר שאפשר לסקל כאן נטוע. אין כמעט מקום לעצירה בשוליים, וצריך לנסוע בזהירות.

משמאל רואים את הר פקיעין, ומימין את הר שזור. כ-3.5 ק"מ אחרי פקיעין נראה כאילו ערוץ הנחל, העולה מהכפר, מתלכד עם תוואי הכביש, ומכאן יעבור הכביש לירידה קלה בתחילה במתלול. מעט אחר כך יש פנייה ימינה ליישוב חרשים. חרשים קרוי על שם התל הארכיאולוגי שנחשף בסמוך אליו. מדוע נקרא התל "חרשים"? משום שהתגלו בו ממצאים מתקופת הברזל, ובהם בית מלאכה קדום לחרושת מתכת.

מלכודת נמרים בחרשים (צילום: אמנון גופר)

בית ג'אן

אחרי עוד 300 מטרים יש פנייה מהכביש שמאלה לכפר הדרוזי הגדול בית ג'אן. מכאן מתחילים לרדת בתלילות. הנוף נפתח ממש, כמו משולש שנחצב בין ההרים, ובין הפסגות מתגלה מדי פעם בקעת בית הכרם. מעקה אבן מימין לכביש מרגיע את הדאגה מהידרדרות לתהום העמוקה. צמחיית החורש נעשית דלילה יותר ויותר, וההר הופך חשוף למדי. אחרי כקילומטר יש מימין לכביש מרפסת תצפית יפה (6) על הר שזור (886 מטרים פסגתו, מימין) ועל הר האר"י, מהגבוהים בהרי הגליל העליון (1048 מ' פסגתו, משמאל). התצפית נקראת מצפה הוד, והמראה הנשקף ממנה אכן הולם את שמה

זו סוכה או זולה? בית ג'אן (צילום: זיו ריינשטיין)

ראמה

הכביש ממשיך לרדת במתלול צורים במהירות ובעיקולים רחבים לכיוון הכפר ראמה, המשתרע בתחתיתו. משני צדדיו מטעי זיתים, צעירים יחסית. ראמה נמצא בדיוק במרכז הגליל, בין העליון לתחתון. מיקומו הגיאוגרפי נתן לו חשיבות רבה כבר בתקופת ההתנחלות הישראלית, יש חוקרים המזהים בו את היישוב רמה, הנזכר בספר יהושע בנחלת שבט נפתלי.

לפי המסורת המקומית הוקם הכפר במאה ה-17, בתקופה העות'מאנית, ובתקופת המנדט הוא נודע ככפר בעל מטעי הזיתים הגדולים בארץ, ופעלו בו שישה בתי בד. כיום ראמה הוא מהיישובים הערביים המבוססים ביותר מבחינה כלכלית. אוכלוסייתו משכילה, והוא משמש צומת מסחרי חשוב באזור. יותר ממחצית התושבים כאן הם דרוזים, כשליש נוצרים, השאר מוסלמים. 

תצפית לעבר ראמה (צילום: חנן ישכר)

שני קילומטרים לפני צומת ראמה (7), בסמוך לסימון קילומטר 2, בתוך מטע זיתים מימין לכביש נטע לו גזלן מקומי את אוהלו. הוא ישמח לארח אתכם לספל קפה חם ומרגיע, שידחה מעט את הפרידה מההר היפה. כחמישה ק"מ אחרי הפנייה לבית ג'אן מגיעים למרכז המסחרי השוקק של ראמה. כאן, כאמור, יש כמה מסעדות ערביות מצויינות, ובסמוך לתחנת הדלק אפשר ליהנות מפלאפל טרי. כדאי גם להצטייד ב"קפה ראמה" הריחני, מקלייה ומטחינה מקומית, הנמכר במחיר מצחיק בכל מכולת בכפר.

פרטים כלליים

סוג הרכב הדרוש לטיול: רגיל

מיקום: ליד חוסן

אזור: גליל עליון

אורך המסלול: כ-14 ק"מ

משך הטיול: עד שעתיים

דרגת קושי: קלה

מפות דרושות: מפת טיולים וסימון שבילים מס' 2 - הגליל העליון

• מבוסס על טיול שכתב צבי גילת ומופיע בספר "דרכים יפות" בהוצאת מפה