להעמיד את הקלון למבחן הבוחר

אדם שהקלון דבק בו נתון למגבלות שונות ביחס לכשרותו למלא תפקידים ציבוריים הדורשים מידה גבוהה של טוהר מידות וניקיון כפיים. מגבלות אלה פרוסות על-פני החקיקה כולה. כך, למשל, חוק-יסוד: הממשלה מפקיע את זכותו של אדם שהקלון דבק בו מלכהן כחבר הממשלה.

השאלה האם דבק באדם פלוני קלון מתייחסת להקשר הנדון ולאספקטים הספציפיים העומדים לדיון. על-כן, בטרם הטבעת אות קלון, יש לבחון, בין היתר, את טיב המעשים שבוצעו ונסיבות ביצועם, תדירותם, סוג וחומרת העבירות, מעמדו הציבורי של המורשע, הלך הרוח הנפשי שאפיין אותו, טיב הפגיעה בנפגעי העבירה וסוג העונש שהושת על המורשע.

בנוסף לכל אלה, יש לבחון את מהות העיסוק שאותו אדם מבקש לעסוק בו. בעניינו של ח"כ צחי הנגבי, שהבוקר מגיע שלב הטיעונים לעונשו, נודעת לקיומו של קלון השלכה מיידית:

הנגבי מכהן בעיצומו של תפקיד שהקלון הוא מחסום לו. על-פי הוראות חוק יסוד: הכנסת, הטבעת קלון על הרשעתו תוביל להשעייתו מהכנסת.

ההכרעה האם ראוי להשית עליו קלון איננה פשוטה כלל ועיקר. מחד, הנגבי הורשע בעדות שקר, עבירה שעל פני הדברים, אות קלון טבוע בה. קל וחומר - כאשר עסקינן באיש ציבור שאמיתות הצהרותיו היא לחם חוקו.

מאידך, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהטבעת אות קלון על הנגבי עלולה לעוות את רצון הבוחר. ניתן לטעון, כי בכל הנוגע ליושרו של איש ציבור, יש הותיר את הטבעת אות הקלון ליום הדין של הפוליטיקאים - יום הבחירות. כל זאת מקבל משנה תוקף, בהתחשב בעובדה שהפרקליטות איננה ממהרת, ככלל, להגיש כתבי אישום בגין עבירה של עדות שקר, חרף העובדה שבתי המשפט קובעים, כעניין שבשגרה, כי עד פלוני או אלמוני איננו דובר אמת על דוכן העדים (ולעתים אפילו מקבלים את גרסתו כמהימנה ביחס לחלק אחר של העדות).

במילים אחרות: עדות שקר היא אמנם תופעה שיש להוקיעה מכל וכל, אך המציאות מוכיחה שהן הפרקליטות והן בתי המשפט "חיים בשלום" עם התופעה (משיקולים תקציביים או מכל שיקול אחר).

יאמרו אלה שיאמרו, כי יש להחיל דין שונה על הנגבי בהיותו איש ציבור. לכך אשיב - ואני מזמין את הקוראים לתקן אותי - כי בעת האחרונה לא הוגשו נגד אישי ציבור כתבי אישום בגין עדות שקר (חרף העובדה שחלקם הורשעו מפני שגרסתם העובדתית על דוכן העדים נדחתה ונמצאו בה סתירות). כן יש לזכור, כי בית המשפט לא הרשיע את הנגבי בעבירות הקשורות למינויים פוליטיים (שהן עיקר התיק במקרה הזה).

זאת ועוד: מדובר במעידה של איש ציבור בעל סגולות ייחודיות במינן. על כך מעידים המכתבים הרבים ששוגרו לבית המשפט על-ידי מליצי יושר רבים מכל קצוות הקשת הפוליטית (החל מנשיא המדינה החמישי, דרך משפטנים בכירים וכלה בראש הממשלה בכבודו ובעצמו).

אין זה המקרה, אפוא, בו עסקינן באדם שאינו ראוי לבוא "בקהל ישרים".

המכתבים הללו רחוקים מלהיות חסרי משמעות. היות שקלון איננו חלק מההליך הפלילי - אלא נטוע בתחום המשפט הציבורי - אין כל פסול בכך שבית המשפט יתחשב במכתבים של אישי ציבור המגוללים את תרומתו הייחודית של הנגבי לעשייה הציבורית.

בנסיבות אלו, פתוחה בפני בית המשפט הדרך לבטא את שאט הנפש ממעשיו של הנגבי באמצעות גזר הדין. כך, למשל, ניתן להשית עליו ביצוע עבודות לתועלת הציבור בעמותה ציבורית הפועלת להשבת אמון הציבור בנבחריו באמצעות מאבק בשחיתות שלטונית. כך, מחד - בית המשפט יחייב את הנגבי להשיב, בעצמו, "מלמטה", את אמון הציבור בנבחריו, ומאידך - יאפשר לו להמשיך בפעילות הציבורית הברוכה בה הוא עוסק זה שנים רבות.

ד"ר אסף הראל, מומחה למשפט ציבורי במכללת שערי משפט