האבולוציה של הסוכה

מעץ או מבד, עם סכך לנצח או עם ענפי דקל, מקושטת בנוצצים מתוצרת סין או בשרשראות נייר תוצרת הגן. סוכות-סוכות התמלאה הארץ לכבוד החג כדי להמשיך את המסורת שהתחילה במצווה "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים... לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

• הצביעו בתחרות הסוכות הקטנות של ynet ובית אבי חי וזכו בכרטיסים
  

הסוכה מזכירה את חווית הנדודים במדבר, אבל מהי אותה סוכה קדומה - והאם היא דומה לסוכת החג שהתפתחה במרוצת הדורות? למעשה, סוכה היא מבנה מאולתר שמוקם לתקופת זמן קצרה לצורך הגנה. בחברות נוודים נהוג לבנות סוכות מחומרים שנאספים מהסביבה, בעיקר ענפי עצים, אבנים ובוץ כחומר מלכד. 

רק מענפים. סוכה כפי שנבנתה בימי קדם (צילום: אלה ארזי) 

התיאור המוקדם ביותר של עיצוב סוכה מופיע בספר נחמיה: "צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב. וַיֵּצְאוּ הָעָם, וַיָּבִיאוּ, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל-גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם, וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים--וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם, וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם" (נחמיה ח 15-16). כמו סוכות הנוודים, גם הסוכות בספר נחמיה עשויות מחומרי טבע אך בניגוד לסוכות מאולתרות, ניכר שנעשה מאמץ מכוון להשתמש בעצים מהודרים שהם ככל הנראה ארבעת המינים.

ואכן, סוכת החג שהתפתחה עם השנים שונה מאוד מן הסוכה הקדומה והמאולתרת: זמן ומקום בנייתה ידועים מראש, הלכות רבות מדריכות את אופן הבנייה, ולצד זאת - המסורת מעודדת ומדרבנת לקשט את הסוכה. עקרון נוי הסוכה המריץ את חדוות היצירה, ובקהילות ישראל נוצרו סוכות חגיגיות יצירתיות ומעוצבות ממגוון פריטים: מנורות, רהיטים יפים, כריות, צמחים, אריגים, הדפסים, ציורי קיר ועוד.

בדים מודפסים. לנוי (צילום: אלה ארזי)

תיאור יפה במיוחד של סוכת טבע מופיע בתלמוד הבבלי: "סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין (=אריגים) ובסדינין המצוירין, ותלה בה אגוזין, שקדים, אפרסקין ורימונים, פרכילי (=אשכולות) ענבים ועטרות של שבולין, יינות שמנים וסלתות" (מסכת סוכה דף י, עמוד א). אנו שומעים כאן לראשונה על שימוש בסדינים מצוירים לבנייה ולעיטור הסוכה. התיאור הזה משקף מסורת ארץ ישראלית קדומה – הסוכה התאימה לסביבה ולאקלים ועל כן נשתמרה בקהילות המזרח והתחדשה בישראל.

קישוטי סוכה

באזור תורכיה וסוריה הגדילו לעשות והאריגים בהם השתמשו היו פרוכות ארון הקודש. הנוהג הזה יצר פרדוקס הלכתי: כדי להדר בנוי הסוכה, הורידו תשמיש קדושה מארון הקודש. כמובן שדעת הרבנים לא הייתה נוחה מנוהג זה, אך מחאותיהם הנמרצות לא הועילו. לעתים קרובות כוח המנהג העממי גדול מכוח ההלכה הממסדית.

פרוכת ששימשה לקישוט הסוכה (צילום באדיבות מוזיאון ישראל)

אחד היסודות האדריכליים המאפיינים סוכות מקהילות המזרח וסוכות ישראליות עכשויות הוא קישוט פתח הסוכה והדגשתו בענף ערבה או דקל. קישוט זה נוצר להדגיש את הכנסת האורחים ופעמים רבות מוצמד אליו הכיתוב "ברוכים הבאים" או "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". בגניזת קהיר שרד דף מעוטר עם פסוק זה, כתוב בכתב גדול ואין זה מן הנמנע ששימש לקישוט סוכה.

כיסא אליהו תלוי על הדופן מול הכניסה (צילום באדיבות יד בן צבי)

אורחים ידוענים נוספים בסוכה הם כמובן האושפיזין. קישוט הסוכה בדמויותיהם נפוץ היה בעיקר בקהילות החסידים במזרח אירופה ואילו בעיראק נהגו להדליק קינדיל - עששית בכוס שמן, ובה פתילה אחת, נר לנשמת האושפיז של אותו יום. בנוסף לאושפיזין ולאליהו הנביא, הוזמנו לסוכות אורחים וירטואלים רבים נוספים: רבני ישראל מכל הדורות והזרמים מרבי שמעון בר-יוחאי מהמאה ה-2 ועד לנדבן הידוע משה מונטיפיורי מן המאה ה-19, ועוד היד נטויה. התמונות נתפסו בו זמנית כקמע וכתזכורת לגדלות תורתם.

תמונות רבנים בסוכה

מעבר לאורחים הנכבדים הללו, היו שרמזו בסוכותיהם לחשוב מכל - אלוהים. ולא פחות ולא יותר, באמצעות בצל יבש, נוצות וביצה. יהודי אלזס השתמשו בברכת "השכיבנו" כדי ליצור אסוציאציות לחג הסוכות ולאלוהים. הברכה אומרת: "וּפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ ... וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ ... בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלָיִם". כדי להמחיש את המשפט "וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנו" הם תלו בצל יבש עם נוצות (כנפיים). אחרים נהגו לתלות ביצים מרוקנות כדי להמחיש את המשפט "וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ" שהגייתה בפי העם היא "ותקננו ביצה טובה מלפניך".  

בצל ונוצות בסוכה (צילום: באדיבות מוזיאון ישראל)

הסוכות מן המזרח ממשיכות מסורת ארץ ישראלית קדומה של סוכות בדים וקישוטי טבע. במקביל התפתחה באירופה מסורת אדריכלית שונה. מזג האוויר הקר, יחד עם חובת הלינה בסוכה (אכילה ושינה), הכתיב בניית מבני עץ מאסיביים. בנייה כזו מדי שנה היא עבודה מייגעת ולכן נוצרו מבנים שניתן לפרק ולבנות מדי שנה (אב טיפוס ל"סוכות הנצח" הנמכרות כיום).

סוכות עץ. למרות מזג האוויר - גם בישראל (צילום: AFP)

סוכות אלו קושטו בציורי קיר, בעטרות של ענפים ירוקי עד ובקישוטי נייר. לחלק מן הסוכות היה גג עם "כנפיים" מתקפלות (וכזכור יש קשר בין סוכה לכנפיים) שניתן לסגור אותו לגמרי כשיורד גשם או בלילות הקרים. לעיתים הלכו עוד צעד והסוכה הייתה חדר בבית או גזוזטרא שבתקרתה פתח לסכך שלא הססו לאטום בעת הגשמים. בסקרים אתנו-גרפיים שנערכו במזרח אירופה נמצאו בתים יהודיים רבים עם חדרים שקירותיהם מצוירים ומעוטרים בכתובות שמתאימות לחג הסוכות.

המשכה של המסורת האירופית מצוי בעיקר במגזר החרדי לכל עדותיו. הסוכות עשויות מעץ למרות שמזג האוויר בארץ אינו מחייב זאת, ולפני החג

צצות "הרחבות בנייה" זמניות כחלק ממאמץ אדיר לחבר את הסוכות לבתים.

לעתים הרחבת הבית באמצעות הסוכה כל-כך נוחה לדיירים עד שהם לא מזדרזים לפרקה בצאת החג. והנה מצאנו סוכה שעל פתחה תלויה מנורת חנוכה. מזדרזים להקים את הסוכה - אך בטח לא לפרק בשל הנוחות.

הסוכות הירושלמיות שנבנו ברחוב שער המים וברחוב שער אפרים בתקופת נחמיה רחוקות אך קילומטרים ספורים מהסוכות שנבנות היום במאה שערים. אולם תהום רעיוני מפריד ביניהם. כמה רחוקה הסוכה הקדומה מסוכת העץ הנוחה במרפסת, כמה הרחיק עקרון נוי הסוכה ומצוות הלינה בסוכה את הכוונה המקורית – חויית הנדודים.

הכתבה מופיעה גם באתר בית אבי חי