פריד ושרעבי שרים לשליט: "כשתחזור"

אלפי בני אדם גדשו אמש (יום ב') את אמפיפארק רעננה כדי לצפות באחד מגדולי הזמר החסידי, אברהם פריד, שאירח על הבמה את בועז שרעבי ואת דויד ד'אור. בעקבות בקשת משפחת שליט, הערב הוקדש להמשך השמירה על שמו של גלעד שליט בתודעה הציבורית, בדרך הייסורים לשיחרורו המיוחל של החייל. כמו כן נענו המארגנים להקדיש את הערב גם למאבק לשחררו של יונתן פולארד.

החיבור עם שרעבי וד'אור - שניהם זמרי נשמה ממשפחות שונות של ז'אנרים מוזקליים - היה טבעי וקולח לאמן כמו פריד. הרטט שעובר בגוף כשהוא שר בקול המופלא שלו עם בועז שרעבי את "כשתבוא" ועם ד'אור את "תשמור על העולם ילד", גם במחיר ביצוע לא תמיד מדויק, שווה לטעמי כל רגע של מריבה על מקום בדשא של רעננה.

וכמאמר הקלישאה - במעבר חד: השנים האחרונות של המוזיקה היהודית לוו, ובצדק מוחלט, באין ספור סופרלטיבים ומחמאות על הפריצה והרנסנס המוזיקלי שהביאו לנו אמנים כמו שולי רנד, עדי רן ואודי דוידי, ועל מה שהכניסו אהוד בנאי, קובי אוז, מאיר בנאי ודומיהם לעולם התוכן של המוזיקה הישראלית. השינוי בגישה, הפתיחות וגישת הרוקנרול נטחנו עד דק באין ספור מאמרים ודיונים, כולם כאמור מוצדקים לחלוטין.

אבל שעתיים של אברהם פריד על הבמה הספיקו כדי לתת לשכמותי תזכורת קלה שאולי איפשהו בין דיסטרושן אחד למשנהו, ובין הרצון להתחדשות מתמדת, שכחנו מדי פעם לקחת אוויר ולתת מקום וכבוד לאחד הפרפורמרים הכי גדולים שעולם המוזיקה היהודית הצמיח, וכנראה גם יצמיח, בשנים הקרובות.

30 שנה שהקריירה של האיש הצנום הזה מתגלגלת ומסתובבת. הוא שר על כל במה אפשרית ברחבי הגלובוס ועדיין יש לו את היכולת לתת לך להרגיש שההופעה באמפיפארק רעננה היא הכי חשובה בקריירה שלו. פריד על הבמה נע ונד גם בקולו וגם בתנועתו בצורה שמעוררת התפעלות ורגש, גם אם אתה לא מחובבי המוסיקה החסידית הקלאסית.

את המעטפת השלימה התזמורת המהוקצעת, בניצוחו של יובל סטופל, שמקפיד להזין את המוזיקה של פריד בעיבודים שעושים שילוב מעניין במיוחד בין קלאסיקה חסידית של כלי נשיפה לבין סאונד ומקצב מודרנים יותר שיכלו להתלבש בקלות גם על הופעה של משינה למשל.

ובינתיים, בתל אביב

במרחק של לא יותר מ-15 קילומטר בקו אווירי עלה באותו ערב על בימת הבארבי בתל אביב גאון 

מסוג אחר - מתיסיהו שמו. הקהל היה אמנם מעורב יותר, אך מלא בכיפות צעירות מז'אנרים שונים. גם שם האנרגיות הגיעו למעלה-למעלה.

מתיסיהו הוא בדיוק מה שהפריחה והשנים האחרונות הצליחו ליצור. קומבינציה מושלמת של מוזיקה טובה, מגניבות אמיתית ובסיס תוכן יהודי. על דואט ביניהם אפשר לפנטז, אבל עד שזה יקרה צריך לקוות שגם הדור שלנו, הצעיר יותר, שהבחירה הראשונית והלגיטימית שלו היא קודם כל מתיסיהו, יזכור מדי פעם לתת את הכבוד ולהוריד את הכובע בפני קלאסיקה בת זממנו כמו אברהם פריד.