היא רוצה אהבה, אבל גם לא רוצה להיפגע
חשבתי שהטפיחות על המרידיאנים שלי יהיו הדבר המוזר ביותר שאעשה יחד עם נורית. מסתבר שטעיתי, ועכשיו אני יושבת ומדברת לילדה דמיונית שנמצאת בתוך הראש שלי. אני? מרגישה מפגרת? לא... מה פתאום. רשמי טיפול, פגישה שלישית
אוקיי, אז לפעמים מנהלת אותי ילדה בת 15. אחרי שהצלחתי להפנים מעט את העובדה הזו, חזרתי לנורית לפגישה שלישית, בניסיון להבין מה אני עושה עם פרט המידע החדש הזה. הפיתרון היה קל כל כך, שלא הבנתי איך, בעצם, לא חשבתי על זה קודם.
"נסי לדבר איתה", אומרת נורית. "דמייני איך היא נראית, תראי אותה בדמיונך. דמייני שהיא נמצאת איתנו כאן, בחדר. ועכשיו, דברי איתה. תגידי לה שהיא יכולה לסמוך עלייך, שאת יודעת מה את עושה".
אני מצליחה ליצור לעצמי איזו דמות בראש
אני מנסה לדמיין איך נראיתי בגיל 15. מי זוכר בכלל? אבל אני מצליחה, אחרי כמה דקות של שתיקה בהן אני יושבת ובוהה בחלל האוויר, אני מצליחה ליצור לעצמי איזו דמות בראש, בטח חצי מומצאת מדמיוני הקודח וחצי אמיתית מהזכרונות, ואני מנסה לדבר איתה. מה, לדבר אליה בקול רם? אני תוהה לעצמי בראש. אני לא מצליחה לעשות את זה. חשבתי שהטפיחות על המרידיאנים שלי יהיו הדבר המוזר ביותר שאעשה יחד עם נורית, ומסתבר שטעיתי, ועכשיו אני יושבת ומדברת לילדה דמיונית שנמצאת בתוך הראש שלי. אני? מרגישה מפגרת? לא... מה פתאום.
אבל משהו בטכניקה הזו עובד, זה מרגיש לי נכון. הילדה הזו שמנהלת אותי בעצם רק רוצה שאני אוהב אותה, שאקשיב לה, ואז היא פחות תנהל אותי, היא תהיה פחות מפוחדת, כך נראה לי. אני חושבת שהיא מתנהגת כך, בברוטאליות, בעיקר כי היא לא יודעת שאני רואה אותה, שאני מכירה בקיומה. איך בכלל פועל המוח של ילדה בת 15?
לאט לאט נורית ואני מגיעות למסקנה שהיא, הילדה, בעיקר מפחדת. היא לא יודעת עדיין מי היא בכלל, היא רוצה אהבה אבל גם לא רוצה להיפגע, ולא רוצה שישבר לה הלב. היא מפחדת להתקרב יותר מדי למישהו, שאולי יפגע בה.
"זה לא קצת כמו פיצול אישיות?" אני תוהה בקול רם בפני נורית, מתחילה להרגיש מוזר קצת בין כל הטפיחות, המרידיאנים, והשיחות שלי עם ילדה בת 15 שאף אחד לא יכול לראות חוץ ממני.
זה לא פיצול אישיות, ולכולנו יש כל מיני קולות מבפנים
נורית מרגיעה אותי וגורמת לי להרגיש בנוח. זה לא פיצול אישיות, ולכולנו יש כל מיני קולות מבפנים. כל עוד הם לא רמים מדי, זה נורמלי. אני נרגעת, מתמסרת לחוויה. איך מדברים עם ילדה בת 15? איזו מחוות פיוס אביא לה כדי שתתרצה? אני מתחילה לרקום את מערכת היחסים בינינו. אני רוצה לחבק אותה, גם נורית מייעצת לי לעשות כן, אבל אני לא מצליחה לדמיין את זה. אולי בהמשך. קודם כל, שתסכים לדבר איתי בכלל. הילדה בתוכי היתה חייבת להיות דווקא בגיל ההתבגרות???
נורית מסכמת ואומרת שהילד הפנימי תמיד יהיה שם, צריך ללמוד איך ללטף לו את הראש, איך לחבק אותו. היא מסבירה שכשילד צעיר אומרים לו כל הזמן מה לא לעשות. זה בא ממקום טוב, של רצון להגן עליו, אבל זה מסנדל, תוקע, נועל את הראש על מחשבות של 'לא'. אנחנו לומדים על דרך השלילה, רק חושבים מה אנחנו לא רוצים, נשארים עם מעט מאוד מקום ומרחב למה אנחנו כן רוצים, לאיך כן. וכך, הילד הפנימי שבתוכנו נשאר בעיקר עם מחשבות של מה לא כל הזמן.
נורית מסבירה שהדימוי הזה, של ילד פנימי, מאוד מועיל לעבודה האישית, כי ברגע שאני יכולה לראות את הילדה הזאת ולהבין שהיא חלק ממני, היא כבר לא השלם, היא כבר לא בשליטה, ואפשר לבדוק לאט לאט איך לגרום לה פחות לנהל. לחפש איך עושים את שיתוף הפעולה הפנימי הזה קצת יותר מוצלח.
"צריך לכבד את הילדה הזאת", אומרת נורית, "שלמדה בצורה כל כך מושלמת להגן על עצמה, שעושה לעצמה המון חוקים כדי לשמור על עצמה. טבעי שהיא נאחזת. טבעי שבכל פעם כשאני הגדולה רוצה קצת לזוז היא צורחת, מושכת לי בבגדים. היא לא קולטת שהחלקים הבוגרים שלי יכולים להסתדר. היא מאמינה שבלעדיה אוי ואבוי. אם אני רוצה לזוז, אני צריכה להרגיע אותה, אני צריכה מאוד להתחשב בה. אני לא יכולה להכריח אותה לשום דבר. אם אני אנסה להכריח אותה, או לעשות משהו שלא מתאים לה, היא תנסה לנהל אותי שוב".
ילדים קטנים מנהלים גדולים, כבר אמרנו?
- כתבות נוספות בפרויקט אהבה במעקב
