בצה"ל מחכים לרובוטים: "הלוחם יילך אחריהם"

מחכה לרובוטים, מודאג מהקיבוע של כפיר - ומכוון לחיסול חיזבאללה. תת-אלוף יוסי בכר, קצין חי"ר וצנחנים ראשי היוצא, מנסח בשיחה עם ynet את תורת הלחימה הנוכחית של צה"ל, ומבטא את המהפכה השקטה שעברה על גדודי החי"ר, שהפכו קטלניים במיוחד. הוא גם מודה שהתקדמות צה"ל בנוגע לשילוב רובוטים אינה מספקת ומקווה להגיע למצב בו הרובוט יילך לפני הלוחם.

רגע לפני שהוא נכנס לתפקידו כמפקד אוגדת עזה, תא"ל בכר תולה את האשם באוסף האירועים שבהם מעורבים חיילי חטיבת כפיר וכוללים פגיעה בפלסטינים תוך עבירות מוסר, בצה"ל עצמו - שלא השכיל לנייד את החטיבה לגזרות אחרות.

"צריך להעביר את הגדודים האלה לכל הגזרות, לא להתרשם מהעברה נקודתית", מבהיר בכר, שאומר כי צה"ל לא יכול להתחמק מאחריות. "אם היינו שמים את חטיבת הצנחנים או גולני במשך שנים באותה גזרה, היינו מקבלים בדיוק אותם אירועים, אולי אפילו יותר גרועים. כל חייל שאתה שם אותו בתנאים כאלה, לאורך זמן, בסוף עושה שטויות".

"אויב כמו חיזבאללה צריך להרוג"

אין זה סוד שבצה"ל נערכים לעימות עתידי מול חיזבאללה, ולא תמיד יש אחדות דעות באשר לשיטה: תמרון מהיר לעומק השטח באמצעות טנקים או כניסת כוחות חי"ר איטית יותר. תא"ל בכר סבור כי על אף שמדובר בנושא מורכב, הוא מעדיף את השיטה השנייה.

החיילים באימון. נערכים לעימות עתידי עם חיזבאללה (צילום: חגי אהרון)

"זה לא עניין של חי"ר או טנקים. אני חושב שצריך גם טנקים, אם כי בכמות מצומצמת יותר בשלב ראשון", אומר הקחצ"ר היוצא. "השאלה היא האם אנחנו יכולים לעשות תמרון מהיר לעומק שיהיה גם אפקטיבי. אני חושב שצריך ללכת יותר לאט ויסודי מאשר לרוץ מהר ולהגיד - הנה אנחנו בעומק".

בכר סבור כי השאלה המרכזית בסיטואציה כזאת היא כמה זמן העורף יאפשר לצה"ל לפעול בעודו סופג טילים ורקטות. "צריך לרכז את הכוח מול כפר או מרחב רלוונטי, לתקוף אותו ולהמשיך ליעד הבא, במקום לרוץ מהר פנימה ולפזר את הכוח לכל עבר. זה לא מפתיע שטנקיסט חושב על תנועה מהירה לעומק. אפשר לקחת טנקים, לנוע על שבילים מרכזיים, להגיע מהר ולהגיד הגענו. מה עם האזור הסבוך? מי יטפל בו?". 

לדבריו, "אויב כמו חיזבאללה ניתן להכניע רק בדרך אחת - צריך להרוג אותו. זה לא דיוויזיות, חטיבות וגדודים שאפשר ליצור להם סיטואציה שהם מחליטים שהם מפסידים, עולים על כלי הרכב ובורחים. זה אויב אחר, אויב שכדי שיפסיד הוא צריך למות".

הראיון עם בכר נערך בעיצומו של תרגיל נרחב, בו השתתפו חיילי בית הספר למ"כים של צה"ל וקורס סמלים בכירים (סמ"בים), בשטחי האימונים בבסיס אליקים בצפון. תא"ל בכר, לשעבר מפקד חטיבת הצנחנים ומי ששימש גם במשך כשנה כמפקד אוגדת הגליל, מכיר היטב את מה שמצפה לצה"ל מעבר לגבול ולמעשה בשנים האחרון כי שאמון על בניין הכוח של גדודי החי"ר בצבא.

סבל חי"ר בפעולה. נמצא כבר בגדודים (צילום: חגי אהרון)

"גדודי החי"ר שונים היום ממה שהיו לפני ארבע שנים", הוא קובע, "אמצעי הלחימה החדשים שהכנסנו יחד עם אמצעי הניוד הפכו את הגדוד ליעיל הרבה יותר ובעיקר לקלטני מאוד". דבריו מכוונים לכמה מערכות - מרגמת 120 מ"מ "קשת", המבצעת ירי מדויק, רובה צלפים ("המתקדם ביותר בעולם"), עמדות נשק נשלטות (הכוללת מקלע ומקלע רימונים) וכניסת רובה התבור ומיקרו תבור.

לכך מתווסף גם כלי רכב קטן, 'סבל חי"ר', ששמו ניתן להבין את ייעודו: להוות מעין סבל של ציוד עבור החיילים, כ-700 ק"ג של מזון, מים ותחמושת ואפילו פינוי פצועים מהאזורים המורכבים ביותר. "הכלי הזה משלב לא רק עבירות, אלא גם זריזות וזמינות לגדוד", אומר בגאווה תא"ל בכר. היתרון המרכזי ברכב החדש הוא שהוא נמצא כבר בגדודים עצמם ולא יחולק רק בחירום. למעשה, מודה תא"ל בכר, נמצא כעת מערך החי"ר בקפיצת מדרגה משמעותית שרואים פעם בעשור ואף יותר. "הפעם האחרונה שראינו מאמץ כזה היתה בשנים 96'-98', אז נכנסו המקלעים נגב וסער ורובה הצלפים M-24. עכשיו אנחנו צריכים לממש את השינוי האחרון, להכשיר את החיילים להשתמש באמצעים החדשים".

"המגע הראשון עם האויב צריך להיות של הרובוט"

הפריצה הבאה תהיה כנראה בעוד כמה שנים כאשר תחום הרובוטיקה יתפתח. "אנחנו משתמשים ברובוטים, אבל עדיין לא שם", הוא מודה, "ממה שאנו בוחנים, אפשר לקבל תמונה של מה שאנחנו רוצים. משהו שיידע לשאת נשק קל ולבצע ירי בשלט מרחוק. הוא צריך לפעול בשדה קרב רווי במטענים ואויב מתחפר, הלוחם צריך ללכת 20-30 מטר אחרי הרובוט שמשדר לך תמונה, והמגע הראשון הוא של הרובוט עם האויב. העולם הולך בכיוון הזה, בעיקר האמריקנים, אבל בסופו של דבר אנו עדיין רחוקים מזה".

תא"ל בכר אמנם מרוצה מאוד מהמוטיבציה הגבוהה למערך החי"ר, אך מודה כי אינו עוסק כמעט בחטיבות כמו גולני, צנחנים, גבעתי ונח"ל. עיקר העשייה שלו היא בנושא חטיבת כפיר, בדואים, דרוזים, חרדים ונשים - זה, לדבריו, האתגר האמיתי. בנוגע ללוחמים הדרוזים, הוא מגלה שככל שהשתלבותם בצבא טובה יותר, הם מבקשים להשתלב לא רק בגדוד "חרב" שבנוי על המגזר, אלא בצבא הגדול, לרבות בשריון, מה שיוצר בעיה בגדוד האם.