משלושה יוצא אחד. מי ייקח את כדור הזהב?
למה ליונל מסי נמצא ברשימת המועמדים הסופיים? מדוע הכדור מגיע לאנדרס אינייסטה ולא לצ'אבי? ואיך זה שקיבלנו שכולם מברצלונה? שש תהיות על הבחירה של פיפ"א
אלפרדו די סטפאנו היה המדרידיסטי האחרון שקטף את כדור הזהב, אי שם ב-1959 ומאז זכו שחקני ריאל בשלושה תארים נוספים, אבל למעשה העבירו את מרבית אותה שנה בקבוצות אחרות. כך למשל לואיש פיגו ב-2000 (הגיע מברצלונה), רונאלדו ב-2002 (מאינטר) ופאביו קנבארו ב-2006 (ריאל מדריד).
אנדרס אינייסטה, ליונל מסי וצ'אבי. למי הכי מגיע? (צילום: גטי אימג'ס)
למי שחשב אחרת, אין זו הפעם הראשונה שהשלישייה הראשונה מגיעה מאותו מועדון. ב-1988 ואחר כך גם ב-1989, מרקו ואן באסטן הקדים פעמיים את רוד חוליט ופרנק רייקארד (גם פרנקו בארזי נכנס לרשימה פעם אחת), בימים בהם מילאן שלטה בכדורגל העולמי. כנראה שאלה השנים של ברצלונה ובבירת ספרד יצטרכו להתרגל לכך.
רגע לפני הבחירה, שהשנה מחברת לראשונה את פרס ה'בלון ד'אור' היוקרתי של המגזין 'פראנס פוטבול' עם זו של פיפ"א, החלטנו להתווכח קצת. קבלו שש תהיות, עם אפשרות שלכם להגיב ולריב ביחד איתנו.
ליונל מסי. לא מגיע לו עוד תואר (צילום: AP)
הפעם למסי באמת לא מגיע
'לאו' מסי זכה בצדק בכדור הזהב של 2009. לא יעזור כלום, באותה שנה נטולת מונדיאל, קופה אמריקה או טורניר גדול אחר, השחקן הטוב בעולם
באמת היה כזה. אלא שבשנה החולפת, למסי לא הגיע התואר הזה ולא בגלל שהוא כבר לא הכדורגלן מספר 1 בתבל, כי הוא כן.
אחרי הסטנדרטים אליהם הרגיל אותנו, הפנומן הארגנטיני לא באמת כיכב כמו שהוא יכול ב-2010: עוד אליפות מרשימה עם ברצלונה, נכון, אבל מה חוץ מזה? הדחה בחצי גמר ליגת האלופות אחרי צמד משחקים חיוור מול אינטר הבונקריסטית של מוריניו וחזרה הביתה ברבע גמר מונדיאל אותו סיים ללא שער בודד לרפואה.
אז נכון שהיתה הרביעייה הבלתי נשכחת ב-1:4 על ארסנל ברבע גמר הצ'מפיונס בתוך ים של שערים מדהימים ובישולים שלו לאורך העונה. המלך נשאר מלך, אבל לפחות בעונה החולפת, לא אחד שראוי לפרס.
(מיקי שגיא)
הנרי. ואם ב-2004 הוא היה שחקן בארסה, התואר היה מוענק לו? (רויטרס)
אפקט החממה
אי אפשר להתווכח עם העובדות - ערב הגאלה המסורתי הפך לנחלתם של שחקני ברצלונה. לראיה, שבעה מ-19 הזוכים האחרונים לבשו את מדי ה'בלאוגרנאס'. מנגד ובאורח פלא, פרט לרונאלדו האורגינל, אף אחד מאותם זוכים לא הצליח לשחזר את ההישג בקבוצה אחרת. רומאריו, ריבאלדו, פיגו ורונאלדיניו חזרו למימדיהם האמיתיים ברגע שנפלטו מה'קאמפ נואו', דבר שרק ממחיש עד כמה גדול הוא המועדון הקטאלוני.
אחרים יילכו לכיוון אחר. "אם תיירי הנרי היה ברזילאי, או לחילופין שחקן ברצלונה, הוא היה זוכה מזמן בפרס", אמר ארסן ונגר לאחר שרונאלדיניו הוכתר כשחקן השנה ב-2004 מבלי שזכה בתואר משמעותי, בעוד 'טיטי' נותר עם הסגנות אחרי עונה בלתי נשכחת ונטולת הפסדים בארסנל.
ואם כבר נתקענו עם שלושה שחקנים מברצלונה, אז מסי הוא הבחירה הנכונה. האלופה הספרדית אומנם תלויה ב'צאבינייסטה' הלא הם אדריכלי ה'טיקי-טקה', אבל יש שיטענו שבכל קבוצה אחרת הם פשוט היו עוד שחקנים - מצוינים, אבל שחקנים מן המניין. 'הפרעוש', עם תארים או בלי, נמצא בליגה משלו.
(ליעד לנדאו)
אנדרס אינייסטה. בלעדיו, המכונה שנקראת ברצלונה מקרטעת (רויטרס)
תנו את התואר לאינייסטה
נתחיל בזה שכבר מזמן היה מגיע לאנדרס אינייסטה תואר אישי כלשהו. לא משנה איזה תואר, העיקר שיהיה לו (ולכל מי שהדיח את צ'לסי) אחד כזה. אינייסטה הוא המהנדס שמאחורי המכונה של ספרד ובעיקר של ברצלונה, זו שקרעה רק לפני כשבועיים את ריאל מדריד. הגיע הזמן שמישהו יגיד את האמת בפנים - בלעדיו, המכונה הזו קצת מקרטעת. לצערי, לא רבים מבינים את זה ולכן גם לא יהיו יותר מדי הזדמנויות לחלק לו תואר אישי ברמה כזו.
אינייסטה הוא השחקן המושלם. קודם כל הוא באמת אחד כזה, החל משליטה בכדור ועד למסירות חכמות ומדוייקות ועד להבקעת שערים קריטיים. הוא כזה גם בגלל שהוא יודע לבצע הוראות טקטיות, עובד קשה גם בשיטת הלחץ של גווארדיולה ודל בוסקה ומקרין סוג של מנהיגות שקטה. בעצם, עזבו את כל המילים האלה, לשחקן שהצטיין בשלושה משחקים שונים במונדיאל ולמי שכבש את שער הניצחון בגמר, מגיע התואר. נקודה.
(איזי עין דור)
קרלס פויול. שוב דופקים את האפורים (צילום: רויטרס)
למה תמיד שוכחים את פויול?
אם כבר בוחרים שחקן של ברצלונה, שגם הניף את הגביע העולמי עם ספרד, למה לא לתת את הפרס לקרלס פויול? הנשמה שמאחורי הזכייה הספרדית בדרום אפריקה, מי שנגח את אחד השערים הכי זכורים בשלבים המאוחרים, מי שנלחם על כל כדור כאילו עתיד העולם תלוי בו, מי שנחשב לקטאלני אמיתי, מי שעבד הכי קשה.
בעולם בו מאדירים רק את הכוכבים הנוצצים, הגיע הזמן לתת כבוד גם לפועל השחור. בעולם בו כריסטיאנו רונאלדו או דייויד בקהאם זוכים לחוזי פרסום גבוהים, אחד כמו פויול נשאר מאחור. בעולם שמעריך את החיצוניות, זו האמת הפנימית של קרלס שקונה אותנו כל פעם מחדש. ככה זה, שוב דופקים את האפורים.
(רענן וייס)
ווסלי סניידר. הכניעה למילה ברצלונה מתחילה להרגיז (צילום: AFP)
לא רק ברצלונה
קדחת ברצלונה נגעה בכל העולם לפני שנתיים, ומאז התמנון הספרדי (בניגוד לעמיתו הגרמני שהלך לעולמו) ממשיך לשאוב עוד ועוד מעריצים. למען האמת, די בצדק. אבל מכאן ועד לבחירת המועמדים לכדורגלן הזהב רק מתוך הקבוצה הקטאלונית הדרך עוד ארוכה. ווסלי סניידר לא עשה כלום ב-2010? אריין רובן לא קם מן המתים? דידייה דרוגבה שיחק מונופול? קרלוס טבס ישב רגל על רגל? דייגו פורלאן נפנף את הבלונד?
הכניעה הזו בפני כל דבר שכולל בו את המילה ברצלונה, פשוט מתחילה להרגיז. נכון שמדובר בקבוצה הטובה בעולם כנראה, אבל היו אחרים שעשו דברים יפים השנה. כנראה שקודקודי פיפ"א לא חושבים כך, אבל כדאי שיזכרו דבר אחד: בסופו של כל תמנון מסתתרת המילה "אנטגוניזם". אל תגידו שלא אמרנו.
(לימור שפיגל)
צ'אבי. גם אם הקשר יזכה, הוא ודאי ימסור אותו למישהו מקבוצתו (AFP)
צ'אבי כל הדרך
אם תחשבו על זה, צ'אבי עושה את אינייסטה ומסי גדולים. הוא המציא מחדש את המושג 'הצטרפות נכונה להתקפה'. קברניטי פיפ"א, לוחצים על כך שהזוכה
יהיה השחקן הכי משמעותי במונדיאל, רק כדי להעצים את הטורניר שלהם ולהגדיל את חשיבותו (כולם כבר שכחו איזו עונה היתה לרונאלדו ב-2002). לכן, סביר להניח שאינייסטה, שכבש את שער הניצחון בגמר, יהיה זה שיניף את התואר וחבל שכך.
אבל אינייסטה בלי צ'אבי זה כמו בץ בלי שבי. צ'אבי הוא לוחם, צ'אבי הוא ווינר גדול, צ'אבי הוא מנהיג אמיתי ובעיקר, צ'אבי הוא פשוט שחקן ענק שלא תמיד זוכה לתמורה מלאה ביחס לתרומה האמיתית שלו. בעצם, מה זה משנה, גם אם הוא היה לוקח את התואר, הוא בטח היה מוסר אותו למישהו מהקבוצה. ככה מתוך הרגל.
(אילן הלפרין)
לפנייה לכתב/ת 
