קריית ענבים: להכיר את הפלמ"ח דרך המצבות

פיסת היסטוריה חשובה שוכנת בשיפולי הרי ירושלים, במקום שבו ניצב קיבוץ קריית ענבים. המשוריינים החלודים והדוממים מוכרים לכל מי שנוסע בשער הגיא על כביש תל אביב-ירושלים, ואילו קריית ענבים נחבאת לה בין היערות הירוקים וטומנת בחובה את סיפורי הגבורה של הפלמ"חניקים ששילמו בחייהם כדי לפרוץ את הדרך לירושלים. "למולכם האומה על סיפו של הדרור משתחווה ובוכה הבינוה", כתב עליהם נתן אלתרמן בשירו "מסביב למדורה".

אריה הניג, יערן ותיק של קק"ל שיצא לפנסיה וממשיך להדריך טיולים בשבילי יער ציוריים מקבץ את קבוצת המטיילים ביום שישי בבוקר לאחד מסיורי קק"ל שנערכים ללא תשלום. המסלול עובר ביערות המקיפים את קיבוץ קריית ענבים, כשעיקר הסיור מתמקד בבית הקברות של הקיבוץ - שם מספרות המצבות הדוממות את סיפורו ההרואי של הקיבוץ וחטיבת הפלמ"ח הראל.

הדרך עוברת בין בתי הקיבוץ שסביבם נטועים עצי אורן, ברושים וגינות פורחות. קיבוץ שמלאו לו השנה 90 ובין דפי הזיכרונות שלו שנים של מאבק להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

טיול בשבילי יער ציוריים. יער קיבוץ קריית ענבים (צילומים: רונית סבירסקי)

ראשוני המתיישבים: חמישה גברים ואישה אחת

זה התחיל ב-2,000 דונמים של אדמות דילב שנרכשו על ידי ד"ר ארתור רופין מידי האפנדי של אבו גוש. המשא ומתן נמשך ארבע שנים, בין 1914-1910. בתום מלחמת העולם, הראשונה תחת שלטון המנדט הבריטי, עברו אדמות דילב לידי קק"ל. ב-1920 עלו ראשוני המתיישבים על הקרקע. הם היו חמישה גברים ואישה אחת, ביניהם יהודה לביטוב וזיתה גולדשטיין. טרומפלדור הצליח לסחוף אותם בהתלהבותו להקים צבא יהודי בארץ ישראל, והם עלו מאודסה באוניה "רוסלאן" והתיישבו על אדמת דילב שלימים הפכה לקריית ענבים.

בעוד אריה הניג מספר את סיפור המייסדים, עוצר אותו אחד המטיילים ומספר שהוא נכדם של יהודה וזושה לביטוב. יורם לביטוב מבטא את שם משפחתו עם קמץ תחת ה-י' וממשיך לספר את סיפורו האישי בעוד המטיילים יושבים קשובים בין מצבות השיש הלבנות.

יהודה וזושה (זייתה) איבדו שניים מילדיהם בעודם תינוקות רכים והם טמונים בבית הקברות של קריית ענבים. ב-1927 נולדה להם בת נוספת והם קראו לה זהרה. סיפור אהבתם של זהרה לביטוב ושמוליק קאופמן נחשף בזכות חליפת המכתבים של זוג לוחמי הפלמ"ח בספר "כזוהר הרקיע". שמוליק וזהרה עמדו להינשא מספר שבועות לאחר שחרורם מהפלמ"ח, אך שמוליק נהרג יום לפני מועד חתונתם וזהרה, שהייתה הטייסת הראשונה של צה"ל, נהרגה בתאונת טיס.

מעל חלקת הילדים נמצאים חמישה קברים של חברי הקיבוץ שנרצחו בעת עבודות נטיעה ביער, ועל שמם נקרא קיבוץ מעלה החמישה. 138 לוחמי פלמ"ח-הראל טמונים בחלקה הצבאית, ביניהם אהרון (ג'ימי) שמי, בנו של האמן מנחם שמי, שהקים לזכרו ולזכר חבריו את אנדרטת חטיבת הראל. היא ניצבת על צלע ההר מול פתחו של בית הקברות, מנציחה 418 חללים שנפלו במלחמת העצמאות.

אנדרטת חטיבת פלמ"ח-הראל, שעיצב שמי

כל קבר מספר את סיפורי הקרבות שניטשו על הדרך לירושלים. חברי הקיבוץ נאלצו להתמודד עם יחסי שכנות עויינים מצד הכפרים הערבים. המצב החמיר אחרי הכרזה המדינה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, כששירות האספקה לירושלים הותקפו. חטיבת פלמ"ח-הראל תחת פיקודו של יצחק רבין התארגנה להתקפה וכיבוש הישובים הערביים.

קריית ענבים שימשה ללוחמי הפלמ"ח כמפקדה וממנה הם יצאו לקרבות עד שהצליחו לכבוש את הקסטל, נבי סמואל ובית מחסיר. בלילות קברו את המתים ולמחרת יצאו שוב לקרב. צעיר הלוחמים, בן 15, טמון לצד ניצולי שואה שעלו לארץ גלמודים, ותיקי הישוב, לוחמים יפי בלורית ותואר ומפקדים אגדתיים ביניהם ג'ימי שמי, חיים פוזננסקי שכונה "פוזה" ויעקב סטוצקי, שהיה פקודו של יצחק רבין. חלקות הקברים נקבעו על פי מיקום הקרבות ומקום נפילתם של הלוחמים.

מאיר שלו מתאר את הלילות החשוכים ההם בספרו 'יונה ונער': "... לא היה לנו לילה אחד בלי פעולה, והיתה חלוקת עבודה: זה שלא יצא, חפר קבר בשביל זה שלא יחזור. ואת הצליל ההוא של המכושים בוואדי, את הברזל על הסלעים, אני ממשיך לשמוע עד עכשיו, יותר ממה שאת היריות. חופרים וחופרים, לא מעיזים לנחש בשביל מי הפעם בדיוק".

הקברים נקבעו עפ"י מיקום נפילתם הלוחמים. חלקת חללי הקרבות

זרעי האצטרובל צמחו לעצים שעדיין ניצבים ביער

סיפורי קריית ענבים נקשרים בסביבה הקרובה ובנוף היערות המקיף את הקיבוץ. הדרך מובילה אל חלקת העצים הראשונה שנטעה קק"ל. ממגרש חניה חולי בצל עצי איקליפטוס מול המסעדה הלבנונית של אבו גוש מטפסים במעלה ההר. חולפים על פני מחסום ברזל גדול ונכנסים לשביל עפר שמשני עבריו עצי אורן גבוהי צמרת. ריח האדמה הרטובה מתובל בניחוחות אורנים, כרם ענבים שעליו צבועים בגווני שלכת ותצפיות נוף לעבר קריית ענבים, מעלה החמישה, בית נקופה ומבשרת ירושלים.

הנוטעים הראשונים שקיבלו לידיהם את החלקה ב-1920, אחרי שנרכשה מהאפנדי, לא ידעו מה מתאים לטעת בה. זו היתה הפעם הראשונה שיערני קק"ל נדרשו לטעת עצים באזור הררי. התשובה היתה בידיהם של הטמפלרים שנטעו את היער הראשון על הכרמל אחרי שהתיישבו בחיפה. הטמפלרים בחרו באורן האצטרובל כמתאים ביותר, והטמינו את זרעי הצנוברים באדמה ואלה נבטו והפכו ליער.

המצבות מספרות את סיפורו ההירואי של הקיבוץ והפלמ"ח. בית העלמין

יערני קק"ל יישמו את השיטה ביער קריית ענבים וזרעו זרעי אצטרובל שצמחו לעצים וחלקם עדיין ניצבים ביער. הכנת השטח לזריעה כללה סיקול סלעים, סילוק עשביה, חריש, סימון שורות, זריעה, קילטור ובקיץ השקייה. עלות המים היתה שלושה גרוש מצרי לכל עץ. סך הכל תקציב השקייה שנתי של 811 לירות מצריות.

עם השנים נוספו לחלקה אורן ירושלים, אורן ברוטיה עצי אלון ואלה וכשהאזור נסגר לרעייה התפתח החורש הטבעי והיער הפך למגוון. יער קריית ענבים התמודד עם שתי שריפות ענק שעד לשריפה הגדולה בכרמל הם היו הדרמטיות ביותר בארץ. היער שיקם את עצמו במהירות וכיום קשה לדמיין שהיער בער, כמעט כמו שקשה לעכל שבמקום השקט והיפה הזה נלחמו צעירים אמיצים בחירוף נפש על קיומה של מדינת ישראל.