סרטן הגזענות

"יהודים מסריחים הביתה"..."אל תשכירו דירה ליהודים"..."תשמרו על טוהר הרחם"..."יהודים גוזלים את בנותינו" ... אלה רק חלק מהביטויים שהושמעו בבת-ים, צפת, שכונת התקווה כאשר המילים ערבים ושחורים הוחלפו כאן ביהודים; זאת כדי להדגיש את הגזענות הזועקת מביטויים אלה.

דומה שהגענו לתחתית המדרגה המוסרית לא בגלל הגזענות הנלוזה, אלא בגלל חוסר הוקעה פוליטית ועממית חריפה נגדה. חולשת המחנה והמנהיגות הלא גזענית מסוכנת יותר מאותם ימנים קיצוניים.

כך התפוררו חברות דמוקרטיות באירופה ובאמריקה הלטינית והביא חברות גזעניות אחרות לחידלון. אין סיכוי שנוכל להגדיר את עצמנו כיהודים וכדמוקרטיה אם לא נמגר את נגע הפשיזם היהודי. תופעה זו מסוכנת יותר מכל אויב ערבי או איראני. הקסנופוביה המשתוללת בארצנו היא כמו פצצת אטום המכוונת ללב היהודי שנמצא כיום ללא מגן.

לתופעות אלה יש להוסיף את החקיקה הגזענית שמועלת בכנסת בהקשר של חוק הנאמנות, קריאות 300 הרבנים לא להשכיר דירות לערבים והסקרים בקרב בני נוער שהתפרסמו לאחרונה בדבר אי נכונות לדו-קיום עם ערבים באותן ערים ואי נכונות לשתף את ערביי ישראל בתהליך הדמוקרטי.

כל הסוגיות הללו אינן שאלה של ימין ושמאל. מנחם בגין על בסיס תורת ז'בוטינסקי היה בעל השקפת עולם ימנית מובהקת, אך האמין בשוויון מלא לאוכלוסייה הערבית בישראל. על כן מנהיגים מכל קצוות הקשת הפוליטית, מלבד ליברמן, להתלכד למען הצלת הצלם היהודי בדמוקרטיה הישראלית על פי רוח מגילת העצמאות. העניין הוא בנפשנו.

ישראל סובלת בימים אלו מדה-לגיטימציה בעולם בגין הכיבוש. ביטויי הגזענות כלפי ערבים ואפריקנים מקבלים הד תקשורתי רב בעולם כולו. כמדינה שאמורה היתה להיות אור לגויים עלינו לעבור תהליך עמוק ודרמטי של תיקון וחשבון נפש. לישראל אויבים רבים מבחוץ שרוצים להביא עלינו אסון אל לנו לעשות את המלאכה עבורם.

הרוב הדומם והמנהיגות הפאסיבית, חייבים להתעורר לידי זעקה גדולה, די לגזענות. המנהיגות צריכה לדעת ששנאה וגזענות הם סרטן בגוף האומה השולח גרורותיו לכל עבר ועל כן הטיפול צריך להיות מן השורש, אם חפציי חיים אנו כדמוקרטיה יהודית שפויה.

ובנימה אישית הוריי עלו לארץ מגרמניה לאחר שנמלטו מהגזענות החמורה ביותר שידעה האנושות. יש לי בת ונכדים וכמיהתי היא שהם יחיו במדינה ללא פגע של גזענות ושנאת זרים. מדינה שבה האזרחים לא ייתנו ידם לתופעות כאלו. מהחמורות ביותר שידעה מדינתנו.

אורי סביר, נשיא מרכז פרס לשלום