מי צריך את ההבחנה בין אהבה למאוהבות?
כשלא יודעים להבחין תמיד בין אהבה במשמעותה המקורית לבין סתם חיבה, מילה שכמעט נעלמה, חייבים להמציא מילה נוספת - "מאוהבוּת". וכשאהבה ומאוהבות מתחרות ביניהן על אותה משבצת, חייבים למצוא איזה הסדר. לדעתי זה מגוחך
למה לא לדבר ברור? העברית הרי הכינה לנו מילים מתאימות בדיוק למטרה הזאת.
התשובה היא ש"אהבה" היא כבר לא מה שהיתה פעם, בימים שעדיין השתמשנו ב"חיבה". מתי שמעתם שמישהו מדבר על חיבה? אני לא זוכר מתי אני שמעתי. "חיבה" היא היום מילה ארכאית, כמעט חסרת שימוש. "אהבה" היום היא כמו "מדהים". אומרים היום למחזרים נחמדים, אבל לא רצויים, שהם מדהימים אבל לא באים בזמן הנכון. שוחקים אצלנו מילים. בעצם, לא רק אצלנו. נדמה לי שאנחנו מחקים את האמריקנים, שוחקי המילים מספר אחת בעולם.
כשלא יודעים להבחין תמיד בין אהבה במשמעותה המקורית לבין חיבה, חייבים להמציא מילה נוספת - "מאוהבות". וכשאהבה ומאוהבות מתחרות ביניהן על אותה משבצת, חייבים למצוא איזה הסדר. מאוהבות מובנת כהתאהבות, כלומר תהליך בדרך לאהבה, ואהבה מובנת כסיכום חיובי של אותו תהליך. אבל, ההסדר הזה אבסורדי בעיניי.
"מאוהבות", או "התאהבות", לפי ההסבר הרווח היום בציבור, לפחות לפי חלק מהתגובות למאמרים שלי, מובנת כתהליך של ניצני רגש שאולי יבשילו לידי אהבה, ואולי לא. התהליך אמור לעזור לנו להבחין בין יצר לרגש ולהודות ברגשות שלנו ואז לעבור לשלב של קבלה והפנמה שמכונה היום "אהבה" (ככל שאהבה היא לא במובן של חיבה). מתאים מאוד לתרבות התהליכים העכשווית. כולם היום מדברים על התהליכים שהם עוברים, אז זו הטרמינולוגיה גם לגבי אהבה. אבל יש בעיה. לא סתם בעיה, אלא מהותית ביותר. אהבה אמורה להיות השיא של התהליך, שיא ההתאהבות. אבל שיאה של האהבה נוטה להופיע דווקא בהתחלה, כמעט מהרגע הראשון של ההתאהבות.
חוסר הבהירות והבשלות של הרגש מקסים אותה
ראיתי השבוע סרט אהבה בינוני ("הזדמנות אחרונה לאהבה"), אבל שווה לצפייה בגלל שני שחקנים מעולים - דסטין הופמן ואמה תומפסון. הם מתאהבים בתוך יום אחד, הרבה לפני שהיא מוכנה לקבל ולהפנים. היא שואלת אותו, שאלה טובה של תהליך, איך ואם זה יעבוד ביניהם, והוא אומר, תשובה טובה של תהליך, שהוא לא יודע, והיא מאושרת. חוסר הבהירות והבשלות של הרגש לא רק שלא מרתיע אלא אפילו מקסים אותה. התהליך ממשיך להתנהל, אבל לא כדי להתאהב, כי הם כבר מאוהבים, אלא כדי לדעת איך חיים עם זה.
זה לא אומר שאין אנשים שמתאהבים רק לאחר שנים של היכרות, כמו הארי וסאלי מהסרט, שהתאהבו אחרי 12 שנה. וזה לא אומר שאין אנשים שקודם מוצאים לעצמם שידוך טוב ואחר כך אולי מתאהבים, כמו בחברה המסורתית וכמו, להבדיל, באתרי היכרויות. זה אומר שאהבה לא חייבת לעצמה תהליך של התאהבות. היא יכולה לצוץ אפילו ברגע הראשון של ההתאהבות.
האשה היא עדיין "גן נעול"
האהבה ב"שיר השירים", אם נתעלם מהפרשנות הדתית הרואה בו מטאפורה לאהבת אלוהים, מתחילה בשיאה. האיש והאשה מדברים על אהבה גדולה כשהם עדיין מלאי חששות, חוששים לשכב, ונבוכים מהאינטימיות. האשה היא עדיין "גן נעול", והיא אומרת "יבוא דודי אל גנו", והגבר אומר לאחר מעשה - "באתי לגני".
אהבתם הגדולה מתחילה כבר בשלבי החיזור. עוד לפני שהגבר נעתר לחיזוריה ומתחיל לחזר בעצמו, האשה מדברת עליו בשכרון חושים. המילה "דודיו", שפירושה מעשי אהבה, מופיעה כבר בפסוק הראשון של המגילה, והאיש מתחיל את חיזוריו בהערצה עיוורת. אף מילה לפני זה על תהליך של התאהבות. כותב המגילה התרשל בכך שהוא פוסח על ההתאהבות, או שהתאהבות מבחינתו היא כבר אהבה?
גם סיפור האהבה של רומיאו ויוליה מתחיל במיידי. רומיאו התגנב למסיבת מסיכות כדי לפגוש נערה אחרת, ראה את יוליה והתאהב בה ממבט ראשון, והיא התאהבה בו. הם עוברים מאז תהליך רגשי לא מבוטל, אבל תוך כדי כך שהם כבר אוהבים.
אז מה זאת בכלל התאהבות?
"להתאהב", כך נראה, היא לא יותר מאשר מילה אחרת ל"אהבה". לא מילה של תהליך אלא מילה של מצב קיים. "אני מתאהב בה" זה "אני מאוהב בה". אם האהבות הגדולות בתודעה שלנו מרביצות עוצמות בלתי נשכחות בלי שמץ של תהליך, אז מה זאת בכלל התאהבות? יש אולי תהליך של היכרות, שזה לא התאהבות בהכרח, ויש כאמור גם אהבות שדורשות לפני זה תהליך כלשהו, ועדיין נראה שאהבה אופיינית מתחילה דווקא בשיאה, או קרוב לשם.
למה, לכל הרוחות, היינו צריכים את ההסתבכות הזאת? למה להבחין בכלל בין מאוהבות לאהבה? האם הצורך להבין חיבה כאהבה עד כדי כך חשוב כדי להוביל אותנו להבחנה שנראית מיותרת? האם האשמה היא תרבות התהליכים ששולטת היום בכיפה? אני חושב שהסיבה היא אחרת.
אהבה, על פי התרבות שלנו, מיועדת לשנים ארוכות. העובדה שהיא מתחילה בשיאה מפריעה לנו להאמין ביכולתה למלא את הייעוד שלה. שיא לא יכול הרי להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן. מפריע לנו רגשית, מוסרית וחינוכית. הפתרון היחיד הוא להפחית מערכו של שיאה האמיתי. ככה מגיעים אל ההבחנה הדי-מלאכותית בין מאוהבות ואהבה. מאוהבות היא שיגעון חמד, שיא השיאים, מחולל חלומות שאין כמותו, אבל, לפי הפתרון הזה, לא באמת אהבה. בגלל זה, אני חושב שהפתרון הזה מגוחך.
