ראש בראש: אדום החזה מתחרה בשירת הזמיר

כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו. לקראת פרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות הבתים וכדי שתוכלו לזהות את המינים השונים, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.

היום נכיר את עולמו של אדום-החזה - ציפור חומה, גוצה ועגלגלה, בעלת פנים וחזה בצבע כתום-חלוד. זנבה בינוני באורכו, רגלייה חומות ובטנה לבנבנה. עיניה גדולות יחסית, עם קשתית בצבע חום כהה. המקור קצר, עדין וחזק, בצבע חום-זיתני. הזכר והנקבה דומים במראם.

אדום החזה היא אחת מכ-90 מיני עופות חורפים באזורנו - שמגיעים אלינו בסתיו, שוהים בארץ במהלך החורף ומסתלקים באביב בחזרה למקומות הקינון שלהם באירופה. משום כך, לישראל תפקיד מכריע בשמירת והגנה על עופות אלה ועל תנאי מחייתם.

קשה לראות את ציפורי אדום-החזה החורפות בארץ, מכיוון שהן מעדיפות שיחים סבוכים. עם זאת, אפשר לזהות אותן בקלות יחסית בעיקר באמצעות קול הטקטוק המתכתי והאופייני להן, אותו הן משמיעות במהלך כל היום. קול זה משמש להם כדי להזדהות בפני בני מינם לצרכי שמירה על הטריטוריה.

לאדומי החזה יש גם שירה יפה, שמאוד מהוללת באירופה ואנגליה ויש הסבורים שהיא אף יפה משירת הזמיר. המטרה העיקרית של השירה היא טריטוריאליות ובשונה מרוב הציפורים, שירת הנקבות אינה נבדלת משירת הזכרים.

‏ (צילום: רותי שולר)

1

2

3

4

5

6

7

בארץ לעומת זאת, אדומי החזה שרים לעיתים רחוקות, מאחר שבזמן חריפתן הן אינן מגלטצ התנהגויות הקשורות לחיזור ולקינון בדרך כלל. המטרה בתקופת החריפה היא השרדותית - מציאת מזון ותנאי קיום עד בוא האביב, אז הן נודדות צפונה בחזרה לאזורי הקינון שלהן.

ראייה בחושך

כאשר האוכלוסייה החורפת מגיעה לישראל, כל פרט, זכר או נקבה, תוחם לעצמו טריטוריה ומגן עליה במשך כל החורף. על הטריטוריה הם מכריזים באמצעות קריאת התקתוק המתכתית החוזרת ונשנית מתוך סבכים גבוהים, בעיקר בבוקר ובערב. 

גודלה של הטריטוריה הוא כ-10-2 דונם, בהתאם לכמות המזון ומקומות המסתור המצויים בה. כאשר פרט אחר של אדום-חזה חודר אליה, קופץ בעל הנחלה מולו ומבליט את חזהו בליווי קריאות חזקות שנועדו לסלק את הפולש.

ציפורי אדום-החזה מרבות לשוטט בתחומי נחלתן ובוחנות בה בסקרנות כל תופעה חדשה. בדרך כלל הן מחפשות את מזונן בין סבכים, תוך הטיית ראשן הצידה כדי לשמוע קולות רחש. לעיתים קרובות הן מחפשות את מזונן תוך כדי ניתורים על פני הקרקע. מדי פעם הן מזדקפות, מצליפות בכנפיהן ובזנבן וסוקרות את השטח.

לעיתים הן גם עטות אל טרפן מנקודת תצפית ושבות אליה. בדרך כלל הן עפות נמוך ולטווח קצר בלבד. עיניהן הגדולות מאפשרות להן להיות פעילות באפלולית וכמעט בחושך מוחלט. מזונן כולל חרקים בדרגות התפתחות שונות, עכבישים, שלשולים, זרעים, פרות ושיירי מזון של האדם. 

הציפור הלאומית של אנגליה

תפוצת של אדום-החזה משתרעת על פי אזורים גיאוגרפיים עם אקלים צפוני, ממוזג וים תיכוני – היא מקננת באירופה צפון אפריקה, צפון טורקיה והקווקז. רוב האוכלוסיות הצפוניות והמזרחיות נודדות בסתיו וחורפות בעיקר בארצות אגן הים התיכון. הנדידה מתרחשת בלילה.

באנגליה היא הוכרזה כציפור הלאומית, ובבתים רבים מתקינים עבורה תיבות קינון ומתקני האכלה. ההאכלה בתקופת החורף מאוד חיונית לשמירה על אוכלוסייתה ולעיתים אף מרגילים אותה לאכול מהיד. באנגלית היא נקראת Robin.

אדומי החזה שחורפים בישראל, מגיעים אלינו מסוף אוקטובר ועוזבים במרס. בזמן שהייתם הם נמצאים בעיקר בחורשים, יערות, פרדסים, מטעים וגינות נוי. האוכלוסייה החולפת, שאינה נשארת פה בחורף, שכיחה יותר בנדידת הסתיו, ששיאה בנובמבר, ופחות בנדידת האביב. ציפור זו גם מקייצת נדירה ביותר, אך אינה מקננת בארץ.

אדומי החזה שנשארים פה בחורף, צוברים במהלכו שומן ומשקלן עולה מ-15 ל-20 גרם ואף יותר. בבוא עת הנדידה באביב הם עפים במהירות החזרה למקומות הקינון ומורידים את מלאי השומן הזה בדרך.

בלטינית היא נקראת Erithacus rubecula, שפירושו - "הבודדת האדומה הקטנה". שם זה הולם את התנהגותה הטריטוריאלית של ציפור זו, לגביה ציין הפילוסוף היווני אריסטו בכתביו: "אין שני אדומי חזה דרים באותו שיח". שמה בערבית הוא אבו אלחינא.