פאינה: כזה עוד לא אכלתם

לפני כמה שנים התארחתי אצל הדודים שלי בארגנטינה. באחד הערבים הוחלט להזמין פיצה. דודי שאל אותי אם אני רוצה "פאינה" (Fainá) עם הפיצה. לא ממש הבנתי מה הוא רוצה מחיי, אבל זרמתי והסכמתי. כשהגיעה הפיצה הופתעתי למצוא עליה מעין מאפה חתוך לפרוסות בגודל של הפיצה, בצבע צהוב-חום, עם בצל מעל וטעם שמזכיר פלאפל אבל ממש עדין. השילוב שלו עם הבצל והאורגנו היה פשוט טעים.

הפאינה היא מעין מאפה שעשוי מקמח חומוס. יש לה מרקם דומה לפודינג וטעם נפלא. אפשר להכניס לתערובת רוזמרין או תימין (קצת יותר עדין בטעם) וגם להוסיף מוצרלה, אבל למעשה ממש לא חייבים לאכול אותה עם פיצה - אפשר לאכול אותה כמו שהיא עם תוספת של בצל מטוגן מעל. את השידוך עם הפיצה מבינים כשמגלים שהפאינה בכלל מגיעה מאיטליה, שם היא מכונה פָארינָטָה (Farinata). מהגרים שעברו לארגנטינה הביאו אותה לשם וגם לאורוגוואי (מקווה שלא שכחתי אף מדינה בדרך).

את הפאינה מכינים מקמח שעשוי מגרגרי חומוס לא קלויים - בניגוד לקמח החומוס ממנו מכינים גונדי, למשל. אחרי זמן רב של חיפושים אחר קמח מחומוס לא קלוי הצלחתי לשמחתי למצוא אותו בחנויות טבע וגם בחלק מחנויות התבלינים. אם אתם מצליחים לשים את ידכם עליו, אני ממליצה בחום להכין פאינה - המתכון קל מאוד להכנה ויחד עם סלט יהווה ארוחת ערב נהדרת.

טעם עדין של פלאפל (צילום: אסף רונן)

פאינה (Fainá)

המרכיבים:

1 כוס קמח חומוס לא קלוי (אני מצאתי של חברת "תבואות")

2 כפות שמן זית

2 כוסות מים

1 כפית מלח

2 בצלים פרוסים לפרוסות

1/2 כפית אורגנו

1. בקערה עמוקה שמים את קמח החומוס, 2 כפות שמן זית, 2 כוסות מים ומלח.
2. מערבבים היטב עם מטרפה (אפשר גם פשוט להכניס הכל למעבד מזון). התערובת שמתקבלת צריכה להיות דלילה ולהזכיר מרקם בלינצ'ס.
3. נותנים לתערובת לנוח כחצי שעה עד שעה. 
4. מעבירים למחבת משומנת וחסינת אש (במידה והידית של המחבת עשויה מפלסטיק עוטפים אותה היטב בנייר כסף). מכניסים לתנור שחומם מראש לטמפ' של 170 מעלות למשך 40-45 דקות. גובה הבלילה במחבת צריך להיות 1.5-2 ס"מ.
5. במחבת נפרדת מטגנים את הבצל עד לשקיפות ומוסיפים את האורגנו.
6. מוציאים את הפאינה מהמחבת ומגישים עם תלולית בצל מעל.
   

אסף רונן - צילום מזון, תדמית ופרסום

סטיילינג: שרה זיידמן כלי קרמיקה (054-4677202)

רוצים לזכות באוטו? השתתפו בתחרות הנהג החסכוני בפייסבוק שלנו