רבנים, הקימו בתי דין אלטרנטיביים
"התעוררו מהתרדמת, וגלו יוזמה ואחריות ציבורית. אל תחששו מחוסר ממלכתיות, שכן זו ממילא התרוקנה מתוכן, ואל תנהגו בענוותנות יתרה". מכתב פתוח לרבני הציונות הדתית
יותר ויותר מתחוור לאחרונה, כי האיום עלינו כמדינה אינו מסתכם בשאלות של צבא וביטחון, ולא בשאלת גבולות טריטוריאליים. רק אתמול צויין יום הזהות היהודית בכנסת, שבו התחדד האתגר שבהמשך קיומנו כמדינה יהודית.
אידיאולוגיית הרב-תרבותיות המאיימת להפוך אותנו למדינת כל אזרחיה, מעוררת מחדש וביתר שאת את שאלת אופיה היהודי של המדינה, ונותנת משנה תוקף לסוגיית הלבוש האורתודוקסי הצר שהמדינה אפשרה לממסד הדתי להלבישה. האם חוקים, הסדרים קואליציוניים וסטטוס קוו הם אלה שנותנים את המענה והמשמעות לאתגר זהותנו היהודית?
לכאורה, ההתחדשות היהודית של ראשית המאה הקודמת, על תחיית השפה העברית והעלייה ההמונית, לא הניבו את הפירות המצופים להענקת פירוש מחודש לזהות היהודית, שתהיה שונה מהותית מיהדות הגולה. גם אם הייתה התחדשות בכיוון, הרי שהיא לא קיבלה את ביטויה בממסד או בחוקי המדינה החדשה.
חילוניות אורתודוקסית
אין פלא כי בהיעדר חלופה רצינית להגדרת הזהות היהודית, הפך הממסד הדתי לשוער שאוחז במפתחות הכניסה
לעם היהודי – אם באמצעות השליטה על הגיור, ואם באמצעות קבלת סמכות בלעדית על המעמד האישי. באין הגדרה חלופית הולמת, נראה כי גם רובו של הציבור העדיף (גם אם כברירת מחדל) את ההסדרים הקיימים להגדרת זהותו היהודית וזהותה של המדינה, מה שיצר בארץ סוג של "חילוניות אורתודוקסית".
רק לאחרונה, נוכח מגוון סערות שהתחוללו בתחום הגיורים - ניכרים ניצני שבר ואי נחת, ונדמה כי הציבור מתחיל לצאת מן האדישות האופיינית לו בסוגיות דת ומדינה.
יותר ויותר מעמיקה התחושה כי הממסד הדתי מנותק מן הציבור ומערכי היסוד של המדינה הדמוקרטית, בהגבילו חירויות אדם בסיסיות (של מסורבות גט ופסולי חיתון), ובפגיעתו באזרחים החיים בתוכנו (שלילת נישואים אזרחיים ואי הכרה בגיורים). הציבור הישראלי פוקח אט-אט את עיניו, ומתקשה להשלים עם הסבל האנושי שגורמים נציגיה של היהדות, כתוצאה משמרנות הלכתית.
להתנתק מהממסד, לא מהיהדות
ההכרה הציבורית כי יש להבחין בין הממסד הדתי על תחלואיו, לבין מה שיש ליהדות להציע - כבר איננה שמורה ליודעי ח"ן בלבד, אלא הפכה זה מכבר לנחלת הכלל, ואיתה ההבנה כי היהדות על גווניה אינה עשויה מיקשה אחת, וכי לא רק הפרשנות שמעניק הממסד הדתי – היא שצריכה לשלוט.
מדרשות, ערבי לימוד ועיון, יצירה יהודית ענפה ותקשורת אוהדת - כל אלה תורמים ליצירתה של תודעה יהודית מחודשת. השיח היהודי יצא זה מכבר מתחום המושב שהוקצה לו בעבר, אל עבר אלטרנטיבה תרבותית ראויה. עם שקיעתו של מרכז הלכתי אחד לכל הציבור, אך טבעית הדרישה להשמיע גם בתוך הממסד הדתי קול אחר, שיהיה תואם את התהליכים החברתיים המובילים הללו. עמדת המדינה שאינה נותנת מקום לקול זה, היא שעלולה להוביל את הקרע בעם, והפעם מכיוונם של מי שנמאס להם מהדרתם מן הממסד הדתי.
התופעה של נישואין כדת משה וישראל הנערכים באופן פרטי ולא על ידי הרבנות, צוברת פופולאריות בקרב זוגות צעירים, חילוניים כדתיים, והמסר שהם נושאים אינו משתמע לשתי פנים - רצון להתנתק מכל קשר עם הממסד הדתי, תוך שמירה על הזהות והמורשת היהודית.
אל תחששו מחוסר ממלכתיות
הנהגה אחראית אשר חרדה לזהותה היהודית של המדינה, לחוסנה ולחוקיה - צריכה להתנער במהירות מתרדמתה, ולגלות יוזמה ואחריות ציבורית. מנהיגי ורבני הציונות הדתית - בנפשנו הדבר. אל תחששו מחוסר ממלכתיות, שכן זו ממילא התרוקנה מתוכן. אל תנהגו בענוותנות יתרה
כזכריה בן אבקולס, שעליו נאמר כי ענוותנותו החריבה את מקדשנו. עשו מעשה וצאו מירושלים ליבנה. הקימו מוסדות דת חדשים שייתנו חלופה ראויה ומכובדת לצורכי העם היהודי.
אין לנו פריווילגיה לחכות שהשינוי יתרחש אט–אט, בתוך כותלי בתי הדין. שחיקתו של הממסד הקיים אינה ניתנת לריפוי. יש לגלות מנהיגות, לחולל מהפכה, ולעצב אלטרנטיבה.
על רבני הציונות הדתית להקים בתי דין רבניים קהילתיים שייתנו מענה לכל הבאים בשעריהם, שינהלו שיח הלכתי רחב, שיתַקנו תקנות לפי צורכי השעה, ומעל הכל - שישימו לנגד עיניהם את טובת כלל המגזרים בחברה.
הקמת בתי דין אלטרנטיביים עשויה להציל את מרכזיותו של הממסד הדתי, שעדיין יש לו מקום במדינת ישראל המתחדשת. ממסד אשר יהיה חלק מהציבור, ואשר יחזיר להלכה את חיוניותה הטבעית - יחבר אותה חזרה לחיינו הקונקרטיים, ובה בעת, יחבר את הציבור על גווניו, אל מדינת ישראל כמדינה יהודית.
- הכותבת היא מנכ"לית ארגון מבוי סתום למען מסורבות גט
לפנייה לכתב/ת 
