לאה איש כסית מתה בגיל 101: "חלק מהסצנה"
הלכה לעולמה האשה שניהלה את בית הקפה המיתולוגי "כסית" והייתה אחת הדמויות הבולטות בבוהמה התל אביבית
ללאה היו חיים לא פשוטים. בשנת 1979 הלך לעולמו בעלה חצקל, ובתוך שלוש שנים וחצי נפטרו גם בנה משה ושתי בנותיה. רותי, אלמנתו של משה, שהכירה את לאה היטב, סיפרה על אשה מדהימה שגרמה לכולם לחייך.
מימין: נתן אלתרמן, חיים גורי אמיר גלבוע (צילום רפרודוקציה: עטא עוויסאת)
"מנחם אותי שהיא האריכה חיים ושמרה על צלילות דעת", אמרה רותי, "למזלה, הייתה לה שגרת חיים קבועה ששמרה אותה שפויה ושרק בזכותה היא הצליחה להמשיך בחיים. היא נהגה לפקוד בקביעות בבוקר את הים בקיץ ובחורף, ולאחר מכן ממשיכה לריקודי עם, למשחקי רמי ופוקר ולארוחת צהריים עם חברותיה. היא דאגה לעצמה וטיפלה בעצמה כמו חתול".
עוד סיפרה רותי כי לאה הייתה אשה יפה מאוד. "כבר בגיל 16 היא הביאה לעולם את בתה הבכורה. בשנות ה-20 לחייה פגשה את חצקל - הוא עצמו ראה אישה יפהפייה ורצה אותה בכל מחיר. הוא היה גדול ממנה, בשנות ה-40 לחייו".
בית הקפה "כסית" שהיה מקום מושבה של הבוהמה התל אביבית במשך עשרות שנים, היה מפעל חייה של לאה. "היא הייתה חלק בלתי נפרד מהסצינה", סיפרה רותי, "חצקל ניהל את המקום בעוד שהיא דאגה למטבח. בשנים האחרונות לחייה, היא הייתה בבית אבות בגבעת השלושה. לדעתי אם היא הייתה נשארת מחוץ לבית האבות, הייתה ממשיכה לתפקד מעולה, זה לא היה בשבילה לשבת ולחכות בבית האבות שהכל ייגמר".
בראיון שהעניקה ל"ידיעות אחרונות" בשנת 1985 התרפקה לאה על תקופת הזוהר של בית הקפה "כסית". "כל כך הרבה חוויות וזיכרונות יש לי מהימים האלה, כל הסופרים, המשוררים, הציירים, כולם באו אלינו", סיפרה לאה, "לנשיא הראשון ויצמן הייתה פינה בכסית, גם לגולדה מאיר, אלתרמן, שלונסקי, אלכסנדר פן, משה דיין, יעל ואודי דיין. היה כל כך יפה ומעניין, כולם היו מרוצים מהאוכל שבישלתי. ב'חיים שכאלה' ששידרו על חצקל, אורי זוהר קם ואמר: 'אתם אומרים רק חצקל, תסתכלו על לאה. מי מבשל לנו אם לא לאה?".
באותו ראיון היא גם מתחה ביקורת על חבריו האמנים של בעלה, שלטענתה נטשו אותו לטובת מסעדת "קליפורניה" של אייבי נתן. "הוא היה, רק אולי, קל דעת שכזה, שרק נתן ולא קיבל כלום. עובדה שעזבו אותו. הוא לקח את זה מאד קשה ונעשה חולה. הם עזבו אותו, למה? כי ככה זה, לאט לאט הוא ראה שהם לא חוזרים, נתן להם צ'אנס וחיכה. ארבע שנים הוא היה חולה. כמו שלפעמים הילדים עוזבים את אבא, אז כולם עזבו את חצקל. כל אלה שהוא כל כך עזר להם וטיפל בהם ומסר להם את נשמתו ואת כספו. מרוב צער התפוצץ לו וריד בראש".
לפנייה לכתב/ת 
