אישי היקר, הייתי בוחרת בך שוב, בלי להסס
אנחנו הורים לשתי בנות בוגרות ומקסימות, באמצע החיים שמלאים בעליות ומורדות כמו אצל כולם, אני יכולה להגיד לך בפה מלא: אם היתה ניתנת לי הזדמנות לחזור אחורה, לא הייתי משנה כלום. לקראת ולנטיינ'ס דיי
לקראת ולנטיינ'ס דיי הבא עלינו לטובה, מצאתי את עצמי חושבת עליך, עלינו, על האהבה שלנו. כשהכרנו אני הייתי חיילת קצת לפני שחרור, ואתה סטודנט לארכיטקטורה שנה ראשונה.
שנינו היינו צעירים, חתיכים ואופטימיים ללא תקנה. החיים נראו לנו כמו שקית ענקית מלאה בהפתעות מתוקות וכל טוב. כל מה שרצינו היה לנגוס מהמתיקות הזו, וליהנות מכל רגע. ואהבנו, כל כך אהבנו.
מאז עברו הרבה שנים. אנחנו כבר לא צעירים, קצת פחות חתיכים (אבל היי, עדיין נראים טוב לגילנו), יותר מציאותיים, ועוד יש בנו שמחת חיים. אבל היום אנחנו כבר מבינים שבתוך שקית ההפתעות של החיים יש גם די הרבה כאלה שהן ממש לא מתוקות, ואפילו די מרות, ולפעמים אנחנו לא אוהבים הפתעות בכלל.
למרות זאת: אנחנו עדיין אוהבים, כל כך אוהבים. די הרבה שנים אחרי ההתחלה ההיא, אנחנו הורים לשתי בנות בוגרות ומקסימות, באמצע החיים שמלאים בעליות ומורדות כמו אצל כולם, אני יכולה להגיד לך בפה מלא: אילו היתה ניתנת לי הזדמנות לחזור אחורה, לא הייתי משנה כלום. הייתי בוחרת בך שוב, יקירי, בלי להסס.
לפני כמה ימים יצאתי מהאוטו בחנייה מול הבית שלנו. משקפי הראייה שלי (רק לרחוק) נשארו בתיק. בקצה הרחוב ראיתי מכונית כסופה ובתוכה גבר נאה. הגבר צפצף לי ארוכות. חשבתי שאולי שכחתי לכבות את האורות. הצצתי על הנהג בזווית העין וחשבתי שהוא נראה גבר לעניין, אבל רק כשהמכונית הכסופה התקרבה ראיתי אותך בפנים וחשבתי לעצמי, וואלה, זה גבר שהייתי רוצה לידי. איזה מזל שאתה כבר שלי. נשמע קיטש, אבל זה אמיתי לגמרי. נשבעת.
אתה מראה לי את האור, גם כשקשה
אהובי, עברנו כל כך הרבה ביחד. סיימנו לימודים, עברנו עבודות, הבאנו ילדים לעולם. טיילנו המון, הכרנו אנשים וצברנו חוויות מכל הסוגים. בכינו יחד, צחקנו יחד, דאגנו יחד ונרגענו יחד.
זוכר שהחלטת לפתוח משרד אדריכלים משלך? היו חששות וסימני שאלה. התייעצת איתי ושאלת מה יהיה ואיך נתמודד אם חלילה לא תצליח. אמרת שאולי לא תהיה משכורת קבועה כמו שהתרגלנו ויכול להיות שיהיו תקופות טובות יותר או פחות. שאלת אם אני מוכנה לזה. "אם לא אקבל את ברכתך, אני יורד מזה", אמרת.
אבל אני האמנתי בך לגמרי, ידעתי כמה אתה מוכשר ונתתי את ברכתי יחד עם נשיקה אמיתית מכל הלב. הרמנו כוסית , מהליקר שקנינו בדיוטי פרי בנסיעה האחרונה לחו"ל, לחיי העצמאות שבדרך. ואהבנו, כל הזמן אהבנו.
תחשוב על זה: אנחנו מכירים כל כך טוב, שלפעמים אתה מתחיל משפט ואני מסיימת אותו. קורה לא פעם, כשאנחנו מוקפים אנשים, שאני אומרת משהו ורק אתה מבין אותו. אני מנחשת מראש בדיוק מה תכתוב בברכה שתקנה לי ביום הולדת שלי, והבנות שלנו כל הזמן אומרות שרק אני עדיין צוחקת מהבדיחות שלך.
אבל לא רק צחוק ידענו בחיינו המשותפים. חווינו גם צער ואובדן, שגם הם חלק בלתי נפרד מהחיים. גם ברגעים האלו תמיד היית שם בשבילי, מחזיק את ידי בחושך. אתה מנסה ואפילו מצליח להראות לי את האור, גם כשקשה וקצת עצוב בנשמה.
אז מה אאחל לך ליום האהבה?
שיימשך כך. שנשאר חברים הכי טובים. ושנאהב... שתמיד רק נאהב.
לפנייה לכתב/ת 
