בפרשת השבוע אנו קוראים על ציוויים רבים שנאמרו למשה רבנו בעניין המשכן וכליו, כאשר למרבה הפלא התורה כאילו מתחמקת בעקביות מלהזכיר את שמו של משה. זו הפרשה היחידה בתורה – מלידת משה ועד ספר דברים, שנאמר מפי משה עצמו – ששמו של משה רבנו אינו מוזכר בה ואפילו פעם אחת!

המפרשים נדרשים לשאלה זו ומסבירים, שבכך נתקיימו דברי משה רבנו שביקש למחוק את שמו מהתורה באם יפגע עם-ישראל בעקבות חטא העגל. משה אמר אז לקדוש-ברוך-הוא: "אם תישא חטאתם (הרי טוב), ואם אין מחני-נא מספרך אשר כתבת". דברי צדיק, אפילו הם נאמרים על-תנאי, מותירים רושם. לכן, אף שהקב"ה קיבל את שתדלנותו של משה למען עם-ישראל, ולא פגע בהם, בכל-זאת נמחק שמו של משה מפרשה אחת בתורה, היא פרשתנו, פרשת תצווה.

אפשר להבין בנקל, שהתורה הייתה הדבר היקר ביותר בעיני משה. כל מהותו הייתה התורה, ולכן היא נקראת על שמו, "תורת משה". ברור לכל בר-דעת, כי משה רבנו לא היה מוכן לוותר על שמו שבתורה תמורת כל הון שבעולם.

כל זה נכון, עד שהדברים מגיעים לעם ישראל. כאשר גורלו של עם ישראל הועמד בסכנה, לא היסס משה לוותר על הדבר היקר לו ביותר, על שמו שבתורה, ובלבד שבני ישראל לא ייפגעו.

מעשהו זה של משה רבנו ממחיש לנו את הקשר העמוק שלו עם עם-ישראל. לכאורה, היו לו כל הסיבות הטובות לעמוד מן הצד. שהרי החטא עצמו היה חמור ביותר: עם שזה עתה חזה בהתגלות האלוקית המופלאה ביותר שהייתה בעת קבלת התורה על הר סיני, הולך וממיר את אלוקיו הנצחי בעגל זהב! שנית, משה כלל לא היה עם העם בעת החטא, שהרי שהה באותה עת על ההר. ועם כל זאת עומד משה רבנו ומבקש מהקב"ה לסלוח לעם ישראל, ועד כדי אמירה חריפה זו, שבאם הקב"ה לא יסלח להם, הוא מבקש למחוק מהתורה את שמו.

ובמילים אחרות, משה כאילו אומר לקב"ה: אם התורה אינה מאפשרת לסלוח לעם ישראל על חטא העגל, אני מבקש למחוק את שמי מהתורה ובכך להביא לידי ביטוי את הקשר העמוק עוד יותר ביני לבין עם ישראל ובין עם ישראל לבינך, הקדוש-ברוך-הוא. ככל שעמוק הקשר בין משה רבנו לבין התורה ובין עם ישראל לבין התורה, עדיין אין הוא מגיע לעוצמת ההתקשרות שלהם עם הקב"ה בכבודו ובעצמו.

מסירות נפש זו של משה רבנו הביאה אכן את הסליחה לעם ישראל. שכן, כאשר עורר משה רבנו את הקשר העמוק והעצמותי שבין הקב"ה לעם ישראל (שעומד אפילו מעל לתורה), הרי מבחינת הקשר הזה יכולה לבוא כפרה גם על חטא חמור כל כך כחטא העגל.

ומכאן עלינו ללמוד אהבת ישראל מהי. זו אהבה אפילו למי שחטאו בחטא חמור כחטא העגל. ואהבה ללא סייגים, עד כדי מסירת הדבר היקר ביותר – השם שבתורה – בעבור העם. זו גדולתו של נשיא ישראל הראשון, משה רבנו, וכך נהגו ונוהגים כל נשיאי ישראל שבאו אחריו, בכל דור ודור, ומהם יש לנו ללמוד, בהנהגתנו בחיי היום יום כלפי כל יהודי ללא הבדלים, אשר על אהבת ישראל נאמר שהיא הגורמת לביטול הגלות והבאת הגאולה השלימה, במהרה בימינו, אמן.