בין חזה חשוף על החוף לבין פרטיות בפייסבוק

• הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet
  

• בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
  

אני לא מכיר אותם, אבל התמונה שלהם יכולה לשרת אותי בכתיבת מאמר על מחקר מעניין שקראתי לאחרונה.

אני לא מפרסם את התמונה ואני גם לא כותב על המחקר ההוא. אני כותב על המשמעות של פרטיות בפייסבוק.

הזכות לפרטיות היא הזכות להחליט בעצמי לגבי הדברים שלי

פרטיות נחשבה פעם למילה מקבילה לצינעה. היום, גם אשה חשופת חזה על שפת הים שומרת על פרטיותה ככל שהיא מתפשטת מרצונה החופשי. הזכות לפרטיות, על רגל אחת, היא היום הזכות להחליט בעצמי לגבי הדברים שלי.

ככל שהפרטיות משנה את פניה מחובת הצינעה לחופש הבחירה, כך העניינים הולכים ומסתבכים. מהי, למשל, הזכות לפרטיות על הגוף של אשה חשופת חזה על שפת הים? מצד אחד, אסור לגעת בו, למרות החשיפה, אלא לפי בחירתה של האשה. מצד שני, כך נראה, מותר להסתכל עליו וגם להביע דעות בין חברים. אשה חשופת חזה במקום ציבורי לא יכולה להתלונן שגברים מסתכלים על החזה שלה מבלי שקיבלו את רשותה (גם זה מורכב, אבל נמשיך). היא כן יכולה לצאת נגד מי שמצלמים אותה, כמו שגם אדם לבוש רשאי להתנגד לצילום שלו שנעשה ללא הסכמתו (כפוף כמובן לתנאים מסוימים).

כך, בדומה, גם לגבי זוג שמפרסם תמונות שלו במקום ציבורי. הוא לא יכול להתלונן שאנשים מסתכלים על התמונות ומנתחים אותן. אסור לפרסם אותן במקום אחר ללא קבלת רשות מבני הזוג, כמו בתוך מאמר שלי, כי אז פוגעים בזכות היוצרים, אבל נראה שמותר לפרסם לינקים או לתאר את התמונות במילים, במקום אחר.

בשם הפרטיות מותר לבעל ואשה להביע ביניהם דעות גזעניות

אני מתחבר עכשיו אל פסק דין של בית המשפט העליון בארצות הברית, בנושא אחר לגמרי ולפני לא מעט שנים. הסיפור מתחיל הפעם בהחלטה של עיריית ניו יורק לסגור מועדון חברים פרטי שאינו מקבל יהודים, שחורים ונשים. המועדון ערער על החלטת העירייה בטענה מעניינת. אכן, לדברי בא כוחו, אסור להיות גזען ברשות הכלל, אבל מותר להיות כזה בתחום הפרט. כמו שבשם הזכות לפרטיות מותר לבעל ואשה להביע ביניהם דעות גזעניות ולא להזמין אליהם אורחים ממוצא מסוים, כך מותר גם למועדון חברים פרטי.

המחלוקת היתה, למעשה, סביב מספר החברים. האם מועדון של 400 חברים יכול להיחשב כמקום פרטי? בית המשפט קבע מספר קריטריונים להגדרה של מועדון כפרטי, כמו הליכי הקבלה, אופי הפעילות ודמי כניסה לאנשים שאינם חברים במועדון, ובין השאר הוא התייחס גם למספר החברים. מועדון ייחשב למקום פרטי אם מספר חבריו נופל מ-400. מועדון כזה רשאי להיות אנטישמי ולא לקבל חברים יהודים.

חברות במועדון היא לא חברות בפייסבוק, אבל, בשני המקרים, מדובר בתחושה אינטימית שמעלה דרישות של פרטיות. עד כמה הפסיקה המשפטית ההיא אכן רלוונטית גם לפייסבוק? מותר לפרסם דעות גזעניות במסגרת של עד 400 חברים בפייסבוק? פרסום של תמונות לעיני חברים בלבד הוא פרסום פרטי?

חברות בפייסבוק היא פיקציה של ידידות ולכן גם פיקציה של פרטיות. ידידים יכולים לדבר ביניהם על הכל ולהראות זה לזה תמונות מביכות של עצמם, אבל האם אפשר להיות ידידים של 400 אנשים? לי אין כל כך הרבה ידידים. אני לא רוצה וגם לא יכול. איך אפשר? המספר קובע, ועוד איך קובע!

חברות בפייסבוק היא עניין של פופולריות ותשומת הלב

לא חקרתי את האופי האמיתי של החברות בפייסבוק. אני יכול רק לשער השערות מתקבלות על הדעת, כמעט מובנות מאליהן. חברות בפייסבוק היא עניין של פופולריות, תחרות על תשומת הלב, שאיפה לפרסום, דרך לביטוי עצמי וגם קשר עם ידידים. יש אמנם אפשרות להעדיף ידידי אמת מבין מאות החברים, אלא ששימוש יתר של הפונקציה הזאת מייתר את שאר החברים, או שעלול לשעמם ולהרחיק אותם. בפועל, חברים בפייסבוק הם בחלקם הלא מבוטל לא ידידי אמת. בהחלט לא מסגרת מתאימה לתחושה של פרטיות.

אני מוסיף לכך היבט נוסף: בזוגיות וידידות אמת בני זוג מרשים לעצמם לדבר ולהצטלם ביניהם בחופשיות, לא רק משום שהם רק שניים, אלא גם משום שהם נותנים אמון זה בזו שדבריהם לא יופצו ברבים. יש ביניהם גם מאזן אימה: אם תחשוף את הפרטים המביכים שלי, אני אחשוף את שלך. האינטימיות הזאת אינה קיימת בין מאות חברים בפייסבוק, ואין גם מאזן אימה. אולי מרגישים מקום סגור, כמעט הרמטי, אבל אפשר להבין, עם קצת מחשבה, ממש לא הרבה, שהמקום די פרוץ.

לפרסם תמונה בין מאות חברים מהפייסבוק זה כמו לפרסם אותה לעיני כל. לטעון שלינק אל התמונה, או תיאור מילולי שלה במקום אחר, הם פגיעה בפרטיות, זו היתממות. כמו אשה חשופת חזה על שפת הים שמתלוננת על המבטים הנשלחים אליה.

אני לא מנתח את התמונה ההיא, כבסיס לאיזו תזה שיש לי, רק בגלל הבקשה של המקור שלי. הוא בכל זאת חבר אמיתי שלי.

רוצים לזכות באוטו? השתתפו בתחרות הנהג החסכוני בפייסבוק שלנו >>