ברון הפנטזיות

"כל מה שסיפרתי קודם, אמר הברון, כמוהו ככתבי הבשורה; ואם יש מישהו חצוף עד כדי להכחיש זאת, אני נכון להילחם איתו בכל כלי נשק שיבחר". קטע זה, שנכתב בפתיחת הספר השני של "ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן", שראה אור בהוצאה מחודשת, מייצג את עלילותיו של מינכהאוזן ומעלה את סוגיית האמת והשקר (או הגוזמה) אל מרכז הדיון ביצירה, המרתקת למעלה מ-220 שנה קהל רב בכל העולם.

תרגום של המהדורה האנגלית הנחשבת כמקור הספרותי להרפתקאות של מינכהאוזן, ראה אור כאמור לאחרונה, בהוצאת "ידיעות אחרונות", בתרגומו המצוין של ירון בן-עמי, עם איורים עשירים ומוצלחים של דוד פולונסקי. כאמור, הקובץ מאגד את סיפוריו של הברון כפי שהופיעו במהדורה שפורסמה באוקספורד ב-1785, אשר הועלו על הכתב, עובדו וזכו לתוספות על-ידי רודולף אריך ראספה. מהדורה נוספת, הנחשבת קלאסית וככזו המוסיפה רבדים של משמעות לסוגיית האמת והשקר, היא המהדורה הגרמנית של הסיפורים מ-1786 שתרגם, ערך ואף הוסיף 13 עלילות ממוחו הקודח, המשורר גוטפריד אוגוסט בירגר.

"ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן". עלילות וגוזמאות

אחרית הדבר המרתקת לספר שכתב המתרגם, מאפשרת הצצה לסיפור המדהים שמאחורי ההרפתקאות של מינכהאוזן; סיפור המוכיח במידת מה שהמציאות עולה על כל דמיון.

קוים לדמותו

מינכהאוזן אינו יציר דמיון, כי אדם בשר ודם, שנולד ב-1720 בשם קרל היירונימוס פרידריך פרייהר פון מינכהאוזן בעיירה בודנוורדר שבגרמניה. ב-1750, חיי ההרפתקאות שלו כקצין בחיל הפרשים הרוסי הגיעו לקצם והוא התיישב עם אשתו, יקובין פון דונטן, בעיר הולדתו. את השעמום הפיג מינכהאוזן במפגשים עם באי ביתו, כשאלה יושבים מול האח ומאזינים לעלילותיו האמיתיות (שהיו די מסעירות).

אך למען השעשוע - ובזכות השיכר - היה מוסיף מעת לעת אנקדוטות שלא התרחשו מעולם. ו"הנה כי כן הפכה האמת לגוזמה תמימה. הוא היה מפליג בגוזמאות מבלי לחייך ולו פעם אחת, לקול צחוקם של השומעים", כפי שנכתב באחרית הדבר.

אולם מינכהאוזן, שגוזמאותיו היו שעשוע ובבסיסן אמת, לא היה זה שהעלה על הכתב את עלילותיו. זאת עשה לראשונה רודולף אריך ראספה, שבין משלחי ידו ניתן למנות ספרן, פילולוג ופרקליט. אך ראספה היה גם נוכל וגנב ובזמן ששהה באנגליה, פרסם את עלילותיו וגוזמאותיו של מינכהאוזן (לא את כולן הוא שמע ממקור ראשון), מתוך מחשבה שכך יוכל להרוויח כסף, שכן באותה תקופה נהרה אנגליה אחר סיפורי מסעות והרפתקאות ("רובינזון קרוזו" מאת דניאל דפו פורסם ב-1719, ו"מסעות גוליבר" מאת ג'ונתן סוויפט ב-1726).

מאגדה למיתוס

אם כן, ראספה תרגם את הסיפורים, עיבד אותם, צירף מעשיות שונות ומשונות שלא נמסרו על-ידי מינכהאוזן מעולם ושינה את תוארו ל"ברון" על מנת להתאימו לעולם התרבותי האנגלי. הסיפורים פורסמו ב-1785 בעילום שם וזכו להצלחה. שנה לאחר מכן, הספר תורגם לגרמנית על-ידי גוטפריד אוגוסט בירגר, שכאמור גם הוא הוסיף מעשיות ועלילות שלא רק שאינן נכונות, אף לא נמסרו על-ידי מינכהאוזן עצמו.

נהר הריין. הסיפורים החלו בגרמניה, ונפוצו לכל רחבי העולם

סיפוריו של הברון הפכו לשם נרדף לגוזמה, לבדיה ולשקר, על אף השוני בין המונחים. מינכהאוזן האמיתי סבל מפרסום עלילותיו הכוזבות והוא ללא ספק הקרבן הגדול של יצירה זו, אולם העולם התרבותי (בתחילה אירופה ואחר כך העולם כולו), לא יכול היה לעמוד בפני הנימה הכובשת של מספר הסיפורים וברבות השנים זכו סיפוריו לאינספור עיבודים ספרותיים, קולנועיים ובימתיים; למהדורות מגוונות ולאיורים מרשימים (בין היתר ניתן למנות את הצייר הגדול גוסטב דורה). כפי שמציין בן-עמי באחרית הדבר, הברון הפך מאגדה למיתוס.

אינטראקטיביות מולדת

עם צאת המהדורה העברית החדשה, ייחדה הסופרת והאמנית הבינתחומית, מרית בן ישראל, מספר פוסטים בבלוג שלה "עיר האושר" לברון מינכהאוזן. ברשימותיה היא עומדת על הקשרים תרבותיים ואמנותיים העולים מהעלילות ומבקשת לבחון אותן מתוך ספקטרום נרחב של התבוננויות. "הקסם של הסיפורים", היא מספרת, "הוא בפשטות הציורית והמצחיקה שלהם".

"בעיניי, סיפורי הברון הם הקדמה לסרטי אנימציה", ממשיכה בן ישראל. "לא מדובר בעלילות מסובכות, אלא במין תקצירים, דימויים שאי אפשר לשכוח: הסוס החתוך שמים זורמים מגופו, או הברון שמושך עצמו מהביצה בניגוד לחוקי הגרוויטאציה, במין היגיון של סרטים מצוירים, או השלג שנמס במהירות מואצת (שוב, כמו בסרט מצויר) ומותיר את הסוס תלוי על צריח הכנסייה, שמשם מחלץ אותו מינכהאוזן בירייה אחת מדויקת".

לא כל הדוגמאות שנותנת בן ישראל נכללות במהדורה זו, שכן חלק נכבד מהעלילות המפורסמות הן תוספות מאוחרות יותר. אך העובדה שאנו מתקשים להבדיל בין המקור לגרסאות שראו אור לאחר מכן, מצביעה על המערך המורכב מלכתחילה של אמת מול שקר, כאשר באים לעסוק ביצירה ספרותית כה מתעתעת.

באחרית הדבר מבהיר המתרגם את התמורות והשינויים שחלו בתפיסה של החברה ואת הרפתקאותיו של הברון עד ימינו, אך על אף התהפוכות שחלו במרוצת השנים, קובץ סיפוריו של מינכהאוזן נותר אהוב, מבדר ומלהיב את הדמיון.

"אני חושבת שהפשטות של הסיפורים גם עושה אותם מאד נגישים", מסכמת בן ישראל. "יש בהם מין אינטראקטיביות מוּלדת, הזמנה להשתעשע ולהמציא. הספר הלא עבר דרך שורה של מחברים שכל אחד הוסיף משלו. והרוח הזאת מדבקת וקוסמת גם לקוראים".

ואכן, אין ספק שעבור קוראים צעירים ומבוגרים כאחד, הקריאה בתרגום החדש להרפתקאות הברון תהא בגדר הנאה צרופה.

חוסר הגבולות, הן מבחינת ההמצאה והן מבחינת סדר וחוקיות, המתערערים לחלוטין בסיפורים, מעניק עושר בל יתואר ליצירה הספרותית. אך בעולם התזזיתי והדורסני של ימינו, בו מושג האמת (ויחסו אל מול השקר) היטשטש לחלוטין, מעניין מאוד לחשוב על הברון מינכהאוזן האיש, שדמותו הספרותית שנכפתה עליו כבשה לבבות של מיליונים, בעוד הוא נותר לבדו, נאחז בחוזקה ברצונו לשמור על האמת לאמיתה.