הילדה שרצתה לירח: הספר "המגדל של עלמא"
כל כך הרבה סיפורים מתחילים "בליל ירח מלא", כל כך הרבה עוסקים בחיפוש אחרי הירח העגול - אבל "המגדל של עלמא" מציע גרסה משלו לסיפור הילדים הנדוש ומצליח לשבור גם את התמה המוכרת של הרצון להגיע אל הירח
ראשיתם של סיפורי הירח בעברית נעוצה במשפט האלמותי: ב"שמי ערב כחולים בשמי ערב צלולים" (מתוך "ויהי ערב", פניה ברגשטיין), שם נרקמת מערכת יחסים אבהית ומלאת סמכות בין הירח שמשקיף מלמעלה למטה ובין הילדה, שבשובבות מה מפריעה למנוחת התרנגולות. הירח של אלון גולדשטיין בגרסת האלף השלישי קיבל פנים אחרים לגמרי: הוא משועמם ומלא חשיבות עצמית, חזירי כמעט, מזלזל בגיבורה הקטנה שרוצה להגיע לשמים.
לא סתם ילדה
ועלמא הקטנה, גיבורת הסיפור, אינה סתם "ילדה" כמו אצל ברגשטיין. בסיפור שלנו יש לה שם מחייב, וגם אופי. התלתלים השחורים שהעניק לה המאייר רייכרט (שעוברים מטמורפוזה עם כל דפדוף) מעידים יותר מכל על כך שמדובר בגיבורה מדור חדש; לא ילדה טובה בשיער בלונדיני (כמו באיוריו של האוזמן) או צמה קלועה (כמו באיוריה של אלזה קנטור), אלא גיבורה בעלת מראה קריקטוריסטי ברוח המאה עשרים ואחת.
והרי אנחנו כבר ידענו כמה וכמה סיפורי ירח, "כבודו במקומו זורח", כמו שהוא מכונה כאן. עלינו אי אפשר לעבוד וגם כמעט אי אפשר להפתיע. ואי אפשר להתעלם מהדיאלוג הסמוי שמנהל המחבר עם סיפורי ירח אחרים. כבר בעמוד הראשון הוא מודה שגם הוא מכיר את המסורת המפוארת שיש לירח עם ילדות, ובמילותיו: "הירח שכבר פגש כמה ילדות פה ושם, רק פיהק פיהוק ארוך שרשרש כמו רוח בעלים". כי הירח הזה גם הוא כבר גיבור של העידן הציני שלנו וילדות, גם אם אסרטיביות, לא עושות עליו שום רושם.
עלמא, כמו שכבר נרמז כאן, היא אכן גיבורה אסרטיבית (הקדשת הספר מגלה שהיא גם בתו האמצעית של המחבר) וכילדת דור שלישי מצויה היא עושה מעשה חריג ביותר שלא נשמע כמוהו בספרות הילדים כולה (עד אותו ילד שאכל ספרים): עלמא מורידה את הספרים השמנים מהמדף ובונה מהם מגדל גבוה כדי להגיע לירח. בעמוד הבא אנחנו מקבלים פירוט מלא של הספרייה שהפכה לסולם: ספרי טלפונים, ספרי מדע והיסטוריה וסיפורי אגדה - כולם בעלי מעמד שווה וזהה, בייחוד כשמדובר במגדל שאמור להגיע עד השמים. ויותר מכך, אליהם מצטרפים גם סירים ופח אשפה, והם חלק בלתי נפרד מאבני הבניין. דקונסטורקציה מוחלטת.
בהמשך מצטרפים למגדל של עלמא נעליים, כריות, עציצים, קופסאות, פומפייה וגם הילד של השכנים. כולם יחד נערמים לערמה גדולה-גדולה מלאה פריטים צבעוניים. הירח מביט על הכל בפיהוק משועמם, כלל לא מתרגש מהמהומה שנוצרה סביבו.
הנחישות לא נעלמת
עלמא, לעומתו, הופכת נחושה יותר ויותר, ובין אשמורת שנייה לשלישית צבע התלתלים שלה הופך משחור פחם לזהוב דבש. בעמוד האחרון דמותה משתלטת על כל הכפולה כשהיא מחזיקה מטרייה סגולה ומביטה מעלה-מעלה בעין מצוירת שכל כולה עיגול לבן ובמרכזו נקודה שחורה. הירח, היא מגלה לאכזבתה, כבר לא שם: "אור חיוור עלה ממזרח".
בעמוד הבא אנחנו זוכים להתבונן עם הילדה הנחושה על העולם שנפרש למרגלות המגדל: עולם שנראה כל כך קטן מלמעלה; קטן, רחוק ועגול. עלמא אינה הראשונה שביקשה לבנות מגדל שמגיע עד לשמים, אבל היא בהחלט שייכת לסוג הגיבורים שיכולים לעשות זאת: היא נחושה ויצירתית.
העצב של עלמא חולף עם הרוח והנחישות שלה לא נעלמת גם כשהיא מגלה, מרחק סנטימטרים ספורים מהמטרה, שהיא "פספסה". עלמא יודעת שאם רק תוסיף עד כמה פריטים למגדל שלה היא תכף תגיע ל... שמש.
לפני פיזור, או לפני שכל המגדל הגבוה הזה מתפרק לאלפי חלקיו בחן (השמור לפילוסופים הדקונסרוקטיביים), חייבים להתייחס לפורמט של הספר: פורמט מאורך שבוודאי יתקשה להיכנס למדף ספרים סטנדרטי ויבלוט באלגנטיות אפילו יותר מ"גן גורו" הוותיק, הצר והארוך. בשונה מספרי ילדים אחרים, העמודים כאן ממוספרים ומוקפים בעיגול כמו שילד מקיף משימה לשיעורי הבית. הם יודעים שיש כאן בעצם סיפור חדש לגמרי, כזה שעוד לא סופר.
- המגדל של עלמא, כתב: אלון גולדשטיין, אייר: איתי רייכרט, ידיעות אחרונות ספרי חמד.
- ויהי ערב, פניה ברגשטיין, אייר: חיים האוזמן. לאחרונה יצא גם "ויהי ערב חדש" באיוריה של אלזה קנטור דאוס, המוכרת מ"בוא אלי פרפר נחמד", הוצאת הקיבוץ המאוחד.
