זהב שחור: כשתכשיטים מגיעים לבתי המשפט
אומרים שהיהלום הוא ידידה הטוב ביותר של האישה, אך לעתים גם הוא עלול להכזיב. לבתי המשפט מגיעות שלל תביעות שקשורות לנושא: טבעת שהגיעה עם יהלום שונה משהוזמן, תכשיטים שהשחירו טרם זמנם וגם זוג עגילים שפשוט הלכו לאיבוד. איך בתי המשפט מפצים על עוגמת הנפש?
אומרים שיהלומים הם ידידיה הטובים ביותר של האישה. ואכן, איזו אישה לא רוצה לקבל טבעת יהלום נוצצת לרגל יום הולדתה או כחלק מהצעת נישואין? ומי מבין הנשים תסרב לשרשרת חדשה ויפה ולצמיד תואם?
אבל, מה קורה כאשר המתנה מאכזבת? כאשר מתברר, למשל, כי היהלום ששובץ שונה מהיהלום שהוזמן (וזול יותר, כמובן), או כאשר התכשיטים מתחילים להשחיר לאחר ענידה אחת או שתיים? האם ניתן יהיה לתבוע את החנות שבה נקנו התכשיטים? האם אפשר יהיה לקבל פיצוי על הנזק ועל עוגמת הנפש שנגרמו? מה בית המשפט חושב על הנושא? לפניכם פסקי דין מעניינים, שניתנו לאחרונה בבתי המשפט השונים בהקשר של קניית תכשיטים שהתגלתה כלא מאוד מוצלחת וכדאית.
היהלום לא היה נקי
בית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע דן בתביעה שהגישו בני זוג נגד צבאן בכור תכשיטים בע"מ, בטענה להטעיה והפרת הסכם למכר טבעת אירוסין.
לטענת בני הזוג, צבאן בכור ותכשיטים הפרה את ההסכם עימם ונהגה בחוסר תום לב, שכן בטבעת שקנו בסכום של 4,500 שקל שובצה אבן יהלום בדרגת ניקיון ובאיכות ירודה מכפי שהתחייבה למכור. לטענתם, על אף פניות חוזרות ונשנות לחברה, הליקויים לא טופלו. בני הזוג ציינו, כי בוצע תיקון בעלות של 380 שקל.
צבאן לא כפרה בטענה שהתחייבה למכור טבעת עם אבן יהלום מסוימת אלא שלגישתה, סופקה האבן שאותה התחייבה למכור. מומחה מתחום הגמולוגיה, שמונה מטעם בית המשפט, ציין בחוות דעתו, כי ישנה אי התאמה בין נתוני האבן, כפי שהצהירה צבאן בתעודה שהנפיקה, לבין הנתונים בפועל, וכי "הבדלים אלו יכולים לשנות את ערך היהלום בכ-40%".
בהתאם לכך, השופט אילן בן-דור קבע, כי התובעים הוכח שצבאן הפרה את התחייבותה, שכן לא נמסרה לבני הזוג הטבעת שהוזמנה. השופט חייב את צבאן לשלם לתובעים 4,500 שקל עבור עלות הטבעת, 380 שקל עבור עלות התיקון שבוצע בטבעת ו-650 שקל עבור החזר הוצאות המומחה.
בנוסף, צבאן חויבה לשלם לתובעים סכום של 1,500 שקל עבר נזק לא ממוני, כלומר: צער ועגמת נפש, שכן "מדובר בציפייה לשמחה לרגל קבלת טבעת אירוסין שנמהלה באכזבה עקב ליקויים בה התעסקות בהם והצורך להחליף טבעת". כמו כן צבאן חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט של 500 שקל. בסך הכל, צבאן חויבה לפצות את התובעים ב-7,530 שקל, וזה כאמור על טבעת שעלתה 4,500 שקל. (ת"ק 2297-08 גולן אהרון ולאה נ' צבאן בכור תכשיטים-ת"א ואח')
העגילים אבדו, הפיצוי: 2,850 שקלים
מסתבר, כי לא רק שיבוץ אבן לא נכונה יכול לגרום לנזק ולעוגמת נפש רבה, אלא גם כאשר תכשיט נמסר לתיקון, אך במקום לחזור לבעליו - הולך לאיבוד.
בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד דן בתביעה של אישה שקנתה עגילים, ובהמשך מסרה אותם לתיקון, אך אלה לא חזרו אליה משום שאבדו. לטענת התובעת, ב-26 בנובמבר 2008 היא קנתה בדוכן קורל המילניום במשביר לצרכן זוג עגילים עשויים מזהב ומשובצים פנינים בשווי של 1,850 שקל.
לטענתה, כעבור כחצי שנה התפרקה ונפלה פנינה מאחד העגילים ולכן היא מסרה את העגילים לתיקון במקום בו התבצעה הרכישה. הוסבר לה, כי זמן התיקון המשוער עומד על כחודש ימים וכי באחריות המשביר ליצור איתה קשר ולהודיע לה כי התיקון בוצע. כעבור כשלושה חודשים, ומשהמשביר לא יצר כל קשר עם התובעת, פנתה אליו התובעת בעצמה. המשביר הודיע לתובעת, כי העגילים אינם ברשותו וכי העניין ייבדק. המשביר לא החזיר תשובה, וכעבור מספר חודשים התובעת פנתה שוב, וביקשה לקבל החזר כספי עבור העגילים שאבדו.
לטענתה, המשביר הציע לה זיכוי, אך מכיון שהיא לא מצאה מוצרים בחנות שיהיו לטעמה, היא שבה וביקשה מהמשביר החזר כספי אך לטענתה נענתה בשלילה. השופטת נגה שמואלי-מאייר קיבלה את גרסת התובעת, וקבעה כי קורל המילניום והמשביר איבדו את התכשיטים שקנתה התובעת במיטב כספה, ועל כן אין ספק שהתובעת זכאית לבטל את העסקה ולקבל את כספה בחזרה. על כן, קורל המילניום והמשביר חויבו לשלם לתובעת סכום של 1,850 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
בנוסף, חויבו קורל המילניום והמשביר לפצות את התובעת בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה הן כתוצאה מעצם האבידה והן ממשך הזמן שנדרש לטפל בתלונתה בסך של 1,000 שקל. בסך הכל, הפיצוי הועמד על סך של 2,850 שקל. (ת"ק 1815-09 מרז'יקו נ' המשביר לצרכן החדש בע"מ ואח')
התכשיטים השחירו, החנות תפצה
ישנם תכשיטים שעולים הרבה מאוד כסף. אבל, גם כאשר קונים תכשיטים במחיר שרחוק להיות מופקע, לא מצפים כי הם יתקלקלו מיד, ושלא ניתן יהיה להשתמש בהם וליהנות מהם.
בינואר 2009 קנתה אשה קנתה סט תכשיטים (שרשת וצמיד) עבור אמה בת ה-84 בסכום של 400 שקל בחנות של ורדה בן אור. בתביעה שהגישה הקונה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, טענה כי התכשיטים נענדו 3 פעמים והשחירו - השרשרת השחירה ברובה ואילו הצמיד השחיר פחות.
חודשיים לאחר מכן, התובעת חזרה לחנות וביקשה להחזיר את התכשיטים, ולקבל כסף בתמורה או לפחות זיכוי על סכום הרכישה, אך בעלת החנות, בן אור, סירבה.
על כן, התובעת ביקשה פיצוי של 800 שקל - 400 שקל עבור עלות התכשיטים ו-400 שקל בשל עוגמת נפש, שכן התכשיטים נרכשו כמתנה ליום ההולדת ה-84 של אמה, שחל בפברואר.
בכתב ההגנה בעלת החנות הודתה, כי השרשרת אכן שינתה את צבעה, אך טענה כי הדבר אירע בצד שפונה לכיוון הצוואר, כאשר השרשרת באה במגע עם העור. לדבריה, אין אחריות על תכשיטי אופנה (שאינם מכסף או מזהב), ומומלץ לענוד תכשיטים אלה לפחות כ-10 דקות לאחר שימוש בקרם או בבושם. "הדבר ידוע", טענה בעלת החנות.
השופטת אנה שניידר התרשמה מצבע התכשיטים שהוצגו בפניה במהלך הדיון, וקבעה כי השרשרת אכן נראתה שחורה מאוד, ואילו הצמיד נראה שחור פחות. היא החליטה לקבל את התביעה באופן חלקי, וקבעה כי אינה יכולה לקבל את טענת בעלת החנות, כי ידוע שיש לענוד תכשיטי אופנה שלא בסמיכות להתזת בושם או שימוש בקרם.
"הדבר איננו מן המפורסמות כלל וכלל", כתבה השופטת. "הואיל ודווקא מן המפורסמות הוא שנשים, בכל גיל, נוהגות בדרך כלל להשתמש בקרמים ו/או בבושם – מן הראוי היה לצרף דף הסבר לתכשיטים בעת מכירתם, ובו הוראות השימוש הנטענות על ידי הנתבעת, וזאת על מנת לאפשר שיקול דעת ללקוחה אם לרכוש את המוצר אם לאו".
לאור האמור, חייבה השופטת את בעלת החנות לפצות את התובעת ב-300 שקל בשל התכשיטים שהשחירו (הסכום נפסק בהתחשב בכך שהצמיד השחיר פחות מהשרשרת) וב-200 שקל בשל עוגמת נפש. סך הכל חויבה בעלת החנות לשלם לתובעת 500 שקל וכן הוצאות משפט של 200 שקל. (ת"ק 2216-09 כהן מרדכי נ' בן אור)
לסיכום, אם קניתם תכשיטים בחנות יקרה יותר או פחות, וקיוויתם כי מקבל המתנה יהנה מהם, אך המציאות הייתה קצת שונה, דעו כי אתם יכולים לתבוע את המגיע לכם, ולקבל פיצוי. כפי שראינו, בית המשפט לא מאפשר לחנויות התכשיטים להתנער מאחריות במקרה שהתכשיטים השחירו ללא אזהרה בדבר דרכי ענידתם, כאשר התכשיטים נשלחו לתיקון ואבדו או כאשר, חלילה, שובצו בהם אבנים מאיכות ירודה. מקרים אלו ואחרים מלמדים, כי יש מי שמקשיב לזעקת הצרכנים-קונים במקרה של הטעיה/היעדר הסבר או התנהגות לא ראויה אחרת.
עו"ד אורנית אבני-גורטלר, עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית .
יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
לפנייה לכתב/ת 
