חיות כאן סביב: מי הכי אהובות בטבע שלנו?
לרגל שבוע האהבה לטבע, למים ולסביבה, מספרים אנשי רשות הטבע והגנים על החיה האהובה עליהם בטבע המקומי. עיטם לבן זנב שחזר לחיים, הסרטן העיוור הכי יפה בעולם שנמצא בכינרת, שועל שמגיע לביקור קבוע וזיקיות שלא מפסיקות לרכל זו עם זו
עיטם לבן זנב - חוזר לטבע המקומי
אחד מהדברים ששיננתי מימי הראשונים כמנכ"ל הרשות, לפני כמעט תשע שנים, היה סיפור הכחדתם מהטבע הישראלי של עזניית הנגב ושל הפרס - מהעופות הדורסים המרשימים שקיננו בישראל.
סיפורו של העיטם לבן הזנב, דומה לזה של הפרס והעזנייה - היעלמותו החלה עם ייבוש החולה, אולי הטעות האקולוגית הגדולה ביותר שביצעה מדינת ישראל הצעירה. תיקון הטעות הוא הליך ארוך וקשה, שהחל עם ההכרזה על שמורת טבע החולה, הראשונה שהוכרזה בישראל, וממשיך בימינו אנו במאמצי רשות הטבע והגנים וארגוני סביבה נוספים, לשמור על בתי הגידול הלחים שעוד נותרו לנו בטבע.
(צילום: רם ריכטר, רשות הטבע והגנים)
העיטם לבן הזנב מושב כיום לטבע מגרעין הרבייה של הרשות בחי-בר כרמל, לצד מינים נוספים בסכנת הכחדה, והוא אולי המרשים מבין העופות המושבים כיום לטבע: מוטת כנפיו נפרשת ומכסה גובה של אדם בוגר, טופריו עוצמתיים והוא נחשב לצייד טריטוריאלי מהטובים בטבע.
בשנים האחרונות השיבה רשות הטבע והגנים יותר מ-15 עיטמים שכאלו לטבע, ואנו מקווים לראות השנה קינון חדש ראשון בישראל מאז שנות ה-50. כעת האחריות לשמור על הדורס המרשים הזה מוטלת שוב לפיתחנו, והאיומים שמנגד רבים: זיהומים והרעלות, הפרעות לקינון ואבדן שטחי מחיה, כל אלו מחייבים אותנו להמשיך ולהגן על העיטמים ועל שאר הדורסים בישראל.
אלי אמיתי, מנכ"ל רשות הטבע והגנים
השועל של שעה 16:00
יום שמש חורפי לפי כשש שנים, השעה שלוש בצהריים, הגן הלאומי אפולוניה כבר נסגר לכניסת קהל ואחרוני המטיילים מהלכים בשבילים. שעת סיור סגירת הגן היא השעה השקטה בגן, מאותן שעות יפות שבהן אתה מהלך בשבילים שקוע במחשבות, נהנה לראות את הגן רגוע ושקט.
לפתע מזהים תנועה - "שוב החתולים מגיעים לפחים", אתה חושב. אבל הזנב שמציץ מהשיחים הוא של שועל בכלל. וכך התוודענו אחד לשני, שועל מצוי אחד נחמד שמרים רגל ומסמן את הפחים אחד אחד, מרחרח סביב, אולי מישהו פיספס בהשלכת האשפה לפח ויש משהו לאכול.
מגיע בארבע, על הדקה (צילום: חגי יוחנן, רשות הטבע והגנים)
אני מסתכל עליו והוא עלי, שנינו קופאים - אני כדי שהוא לא יברח, הוא כדי לבחון את כוונותיי, מרחק של מטרים ספורים, כך במשך כמה דקות. ואז הוא פונה לדרכו בריצה שועלית מהירה. "בפעם הבאה לא לשכוח מצלמה", אני רושם לעצמי בראש.
חולפים כמה ימים, ושוב אני פוגש את השועל בסיור הסגירה, הפעם אני מרים את המצלמה ומצלם כמה תמונות, הוא מביט בסקרנות, עומד ומדגמן, ואחר כך באותו ריטואל אנחנו נפרדים. אני מגיע למשרד כדי להוריד את התמונות למחשב ותוהה איך אקרא לתיקיה. מסתבר שתמיד יוצא לי לראות אותו בשעה הזו. אני נזכר שגם לפני כמה ימים ראיתי אותו וזו הייתה אותה שעה. כך נולד השועל של שעה ארבע. אין לו שם, אבל הוא מדייק.
כאשר הגן שקט וללא מבקרים הוא עושה את הסיור היומי שלו, מסמן, בודק ומרחרח. לפעמים כאשר אני מסייר עם אנשים לקראת סגירת הגן, אני מספר על השועל המיוחד הזה, ובדרך כלל הוא לא מאכזב, עובר אותנו בריצה או מציץ מרחוק, מזכיר לכולנו שכאן זה ביתו ואילו אנחנו האורחים.
חגי יוחנן, מנהל גן לאומי אפולוניה ברשות הטבע והגנים
הסרטן העיוור הכי יפה בעולם - סומית הגליל
סומית הגליל הוא סרטן עיוור, שייחודו בכך שהוא שריד אחרון של ים קדום שכיסה לפני מיליוני שנים את בקעת הירדן. זהו אחד מבעלי החיים הנדירים ביותר לא רק בישראל אלא בעולם כולו, אך הוא עלול להיות קורבן של משבר המים המאיים על האתר הידוע היחידי בעולם שבו הוא חי, מעיין עין נור בשולי אגם הכנרת.
בית הגידול של הסרטן עלול להיפגע מקידוחי מים הנמצאים בגליל המזרחי, שיפגעו בזרימת מי התהום לכיוון הכנרת והמעיין. קידוחים אלו נועדו בין השאר לתגבר את אספקת המים בזמן הבצורת, ולמנוע ממי תהום לשטוף איתם לתוך הכנרת ריכוזי מלח הנמצאים בשוליו שעשויים להמליח את מי האגם.
מאובן חי ונדיר. סרטן עיוור עם שם מיוחד - סומית הגליל (צילום: גן החיות התנכ"י)
רשות הטבע והגנים מתכננת להתקין בקרוב בחללים התת-קרקעיים בעין נור מערכת ניטור, שתאפשר מעקב אחר הסרטן ובית גידולו במשך 24 שעות ביממה, כל ימות השנה. בתיאום עם חברת "מקורות" האחראית על המעיין, ייכנס בקרוב צוללן לתוך מערכת החללים התת-קרקעיים ויתקין בה מצלמות וחיישנים, שיאפשרו לנו לעקוב אחרי התנאים במקום.
בנוסף, בסיוע גן החיות התנכ"י בירושלים, הרשות מקימה גרעין רבייה בשבי, במקרה שבעלי החיים שנותרו בטבע יהיו בסכנת הכחדה. זהו יצור מדהים, "מאובן חי", ששרד מתקופה פרה-היסטורית והוא חלק מעולם תת-קרקעי שאנחנו מכירים רק את אפס קצהו. מבחינת אתגר מקצועי, ההגנה על אחד המינים הנדירים בעולם מגלמת את כל מה שיש בפעילות למען שמירת טבע - המאבק הבלתי פוסק למען שימור המגוון הביולוגי, על מנת שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות מהטבע שיש לנו.
ד"ר נעם לידר, מנהל אגף אקולוגיה
זיקית ים תיכונית - מרכלת בצבעים
אני חוקרת את הזיקיות כבר כ- 15 שנה, בין השאר עשיתי תואר שני עליהן ועכשיו אני עושה עבודת דוקטוראט שמתמקדת במין זה, ולכן מכירה את הזיקיות היטב. למעשה, מאז שהייתי ילדה הן סיקרנו אותי. זיקית אחת גרה לה במשך כמה שבועות בגינה שלנו ברמת השרון, כשהייתי ילדה.
היא התרגלה אלינו, בני הבית האנושיים, ואף הסכימה לאכול מכף ידי זבובים מתים. כל מפגש הגביר את הסקרנות שלי ואת ההנאה מתצפיות בחיות האלו. כשבגרתי למדתי התנהגות בעלי חיים באוניברסיטה, וכמובן שמכל בעלי החיים בחרתי לחקור את הזיקית, "אהבתי" הראשונה.
היום אני חוקרת במסגרת דוקטורט את התקשורת ביניהן באמצעות דגמי צבע שהן עוטות על הגוף, שרבים טועים לחשוב שהם נועדו להסוואה בלבד. בתקופת החיזור, במפגש בין שני פרטים, כל אחד מהם משנה מיד את דגם הצבע שעל גופו לזמן קצר.
הפעולה דומה לאיתות עם פנס בחושך על ידי פתיחתו וסגירתו תוך זמן קצר מול המתבונן. בצורה זו מציגים הפרטים את עצמם האחד בפני השני מיד בתחילת הפגישה ומספרים זה לזה מה הזוויג שלהם (זכר או נקבה) והאם הם מוכנים לרבייה. אני משוכנעת שככל שנעצור יותר להסתכל על הטבע שמסביבנו - כך גם נבין אותו טוב יותר.
תמי קרן, חוקרת זיקיות
יעל נובי - חיית המדבר האולטימטיבית
היעל הנובי הוא בעל חיים שחי במצוקים - בניגוד אלי, שמצוקים קצת מקשים על הנשימה שלי. הוא שימש כסמלה של רשות שמורות הטבע ומופיע גם בסמלה של רשות הטבע והגנים, לצד עץ האלון. היעל חי בהר הנגב ובמדבר יהודה, ובין היתר גם בשמורת עין גדי, אחת משמורות הטבע הראשונות בארץ. אולי בשל כך זכה להפוך לסמל לטבע הישראלי.
כל מי שביקר בעין גדי בתקופת החיזור יכול לשמוע את קרבות הקרניים מהדהדים ברחבי המדבר. כבר מעל 10 שנים אני עובדת ברשות הטבע והגנים בתפקידי הדרכה שונים ותמיד מראה למודרכים את הסמל על חולצת העבודה הירוקה, עליה היעל מתנוסס במלוא הדר קרניו.
כיום בהסתובבות בשטחים הפתוחים ניתן לראות יעלים, אך הם חשופים לצייד ברמת המדבר, לדריסה בכביש 90 ע"י מכוניות חולפות ולהתייבשות בשל מחסור במקורות מים. בצפון מדבר יהודה פועלת רשות הטבע והגנים ליצירת שקתות מים בהן היעלים יכולים להרוות את צימאונם ובכך לא להתייבש או להידרס בחיפוש אחר מקורות מים בצד השני של הכביש. מומלץ לראות אותם בכביש העולה למצוקי דרגות. גם אם לא ראיתם יעלים לפחות תיהנו מתצפית מרהיבה באמת של ים המלח.
יעל זילברשטיין, מנהלת מרכז חינוך והדרכה יהודה ושומרון
אדום החזה - ציפור עם נשמה
אדום החזה היא ציפור קטנה יפיפייה ומיוחדת שקיבלה את השמה על שום חזה הכתום-אדום, היא מגיעה אלינו בעונת החורף מאירופה שם היא חיה ודוגרת. כל פרט מגיע ארצה ושומר על הטריטוריה שלו במשך כל החורף, וזו מתפרשת בין 2 ל-10 דונם, בהתאם לכמות המזון והמסתור בטריטוריה.
במהלך החורף צוברות הציפורים שומן מאכילת חרקים, זרעים ועוד, ובעונת הנדידה הן עפות במהירות חזרה למקומות הקינון באירופה. אדום החזה מרבה להשמיע את קריאתו ולכן קל לצפות בו, בעיקר בשעות הבוקר והערב. מבין כל הציפורים לאדום החזה תמיד היה מקום מיוחד בליבי.
עם הירצחה של בת דודתי, ענבל וויס, בפיגוע חבלני בנובמבר 2001, הפך אדום החזה למשמעותי יותר בהזכירו לי את ענבל ביופי המיוחד, השקט והעניו, אך הרואה הכול ודואג לסביבתו. אמה של ענבל סיפרה לי כי בחורף לאחר האסון הופיע אדום החזה לראשונה בחצר ביתם, וגם אצלי בגינה היא מבקרת.
ואם יש משהו באמונה כי נשמתם של ההולכים מאיתנו אינה נעלמת, אני רוצה להאמין כי ענבל מגיעה אלינו לביקור לפחות לכמה חודשים בשנה.
הגר סבטי, מנהלת מרכז הדרכה עין אפק
זאב ארצישראלי - האציל בחיות הבר
זוהי חיית הבר האולטימטיבית בעיניי. הוא נפוץ כיום בכל ישראל, מלבד במרכזים האורבנים. להערכתנו יש כיום עד כ-200 זאבים בישראל, מתוכם כמאה רק בגולן, שזה יותר מאשר יש בכל מערב אירופה. הוא חי בלהקות ומקיים היררכיה והתנהגות חברתית, שמקשה על מי שמבקש לראות אותו בטבע.
האויב מספר אחת של הזאב הוא האדם, בעיקר מאחר והזאב הוא טורף על, ואינו מאוים על ידי שום מין אחר בעצם. האדם מרעיל אותו, יורה בו, דורס אותו, לוכד אותו (על ידי טורפי על אחרים- הציידים הלא חוקים מקרב הפועלים מתאילנד) וצמצום בתי גידול על ידי בנייה, תשתיות, חקלאות או צבא. ועם כל זאת, הזאב הוא מהאצילים שבחיות הבר, נחוש, פראי, זהיר, יפייפה, עם עיניים מדהימות שמשכיחות את כל מה שכתבתי עד כה. אדם לאדם זאב? הלוואי!
פרץ גלעדי, פקח שמורת טבע יהודיה
ומי חיית הבר האהובה עליכם בטבע המקומי שלנו? שתפו אותנו בתגובות
לפנייה לכתב/ת 
