שדים ושודדים בחוף כנרת: סיפורו של עמוד בזלת

שמו של העמוד הבנוי מחמישה סלעים ענקיים מצית את הדימיון. סיפורו של אתר עלום עם סיפור דמיוני על שפת הכנרת

דודו דיין, טבע הדבריםפורסם: 27.04.11 , 12:22

עובדים עלינו בעיניים. עם כל הגודל שלנו, אנחנו בעצם כמו ילדים קטנים, ואנחנו חושבים שאנחנו חכמים. המילים האלה קפצו אל קצה לשוני כאשר עמדתי מול עמוד עשוי סלעי בזלת גדולים, ומול שלט כחול-לבן של המועצה לשימור אתרי מורשת, המוכרת יותר כמועצה לשימור אתרים.

מחפשים רעיונות נוספים לטיול בארץ? היכנסו לכאן

הנה השלט לפניכם ובו כתוב: "קלעת אלרול, מבצר השדים". השלט נראה היטב מכביש סובב כנרת,

אם אתם באזור

הבתים הישנים בטבריה

מוריס צמח

סגנון בנייה ייחודי, היסטוריה רחוקה וקרובה ומראה מתחדש לבתים עתיקים. סיור באתרים בטבריה יפגיש אתכם עם המלון שבו ישן הלורד בלפור, ועם עבירות בנייה של נזירות איטלקיות

לפני המנגל: סיור אל הבתים הישנים של טבריה

בחוף המערבי ליד צומת הפניה לפוריה. לא די בשדים, והנה לנו גם מבצר - צירוף מנצח. רק אחר כך, כשהתפכחתי מהקסם הראשוני, אמרתי לעצמי שזה מבצר כמו שאני צלחת.

הסלעים הגדולים היו פזורים בשטח. מישהו שנמזגו בו יוזמה ודמיון העמיד את הסלעים זה על גבי זה - והנה לנו "מבצר השדים". כבר ראינו מבצרים בחיינו הקצרים. כאן אין לא חומה, לא חפיר, ובוודאי לא מנהרת מילוט. שום כלום. השלט מספר שהסלעים שימשו מסתור לשודדים. שודדים – כן. אבל מהיכן צצו השדים?

לא שדים ולא מבצר (צילום: דודו דיין)

והנה, חטטן כמוני – ששומר כל מיני פיסות מידע בהנחה שמתישהו תגיע שעתן – מוצא את מגילת היובל (למעשה, חצי יובל - 25 שנה) של קבוצת כנרת. הקבוצה נוסדה בתאריך שיום יבוא והוא יהיה היסטורי: 2 בנובמבר 1913. ארבע שנים אחר כך ניתנה בו הצהרת בלפור המפורסמת והנשכחת. ב-1939, בקצה מאורעות תרצ"ט, חגגה הקבוצה חצי יובל.

המסמכים מגלים רמז לתשובה

במגילת החג נכתב משפט אחד המאשר שאין כאן לא מבצר ולא שדים. אז מה יש שם? הנה: "...תחת חֶלְקָה קטנה, שוממה ומכוסה אבנים וסִדְרִיוֹת, המפרנסת בדוחק מספר משפחות של בדווים, שהרבו סביבם שוד ורצח – מכילה כנרת כיום ומפרנסת למעלה מ-300 נפש...".

איך הפכו השודדים לשדים? בדמיונם של הנשדדים. הדרך לצד שפת הכנרת הייתה מסוכנת לעוברי אורח. יש להניח, שהסתערות "שודית" בחסות האפלה היא שהעצימה את הופעתם. החלל הראשון של קבוצת כנרת,

יוסף זלצמן, נרצח מן המארב בידי בדווים שלושה שבועות לאחר העלייה על הקרקע. יומיים לפניו נרצח חבר דגניה א' - משה ברסקי. הם שניים מתוך נרצחים רבים, ומשום כך נכתב במגילת החג על ה"בדווים, שהרבו סביבם שוד ורצח".

השלט הכחול-לבן מספר במילים מעטות על התופעה שחייבה יציאה בשיירות מוגנות כדי להגיע בשלום אל היעד. נראה שמגיעה טפיחה על השכם למי שהמציא את השם "קלעת אלרול". שדים או שודדים? לא משנה, העיקר שזוכרים את שם המקום.