מומחית: הילד לא רוצה לאכול? לא צריך

"הילד לא אוכל כלום! מה לא ניסיתי: פרסים, סמיילי, איומים, הכל! אבל הוא בקושי נוגע באוכל. לפעמים, רק לפעמים, הוא מוכן לאכול מלפפון, אבל רק חתוך לעיגולים ורק אצל סבתא.

נשמע מוכר? תופעת סרבנות האכילה היא אחת התופעות השכיחות בקרב ילדים. הם, מצידם, ממש לא רוצים לאכול, וההורים, מהצד השני, יוצאים מעורם בניסיונות עקרים לשכנע אותם לטעום משהו שהוא לא ממתק או חטיף. וכך האוכל הופך לזירה של התגוששות - בלי מנצחים. אז מה עושים?

הרווח: כמויות אדירות של תשומת לב

כולנו יודעים שאוכל הוא מרכיב הכרחי לקיום. זהו הדלק של הגוף, שבלעדיו אנחנו לא יכולים לקיים את עצמנו. במקביל, ולא פחות חשוב, אוכל הוא גם חוויה כייפית, רב חושית ומענגת. איך, אם כן, אותם ילדים סרבני אכילה מתקיימים וכיצד הם מוותרים על ההנאה הגדולה שבאכילה, שרבים כל כך מנסים ללא הצלחה להימנע ממנה?

רוב הילדים שאנו מזהים כסרבני אכילה הם ילדים שפשוט עשו בחירה. זו אמנם בחירה שאינה תמיד מודעת, אבל היא בהחלט משתלמת. למה? כי ברוב המשפחות כאשר ילד לא אוכל ההורים לא נשארים אדישים לתופעה. מיד מתעוררות אצלם הדאגות: אולי יש לו בעיה בריאותית? אולי משהו מטריד אותו? אולי אנחנו לא עושים מספיק? ומה אם זה יפגע בהתפתחות שלו?

כל החששות הללו מתורגמים מיד לעשייה נמרצת. ההורים מדברים על ליבו של הילד, מבררים איתו מה הוא רוצה לאכול, מבשלים לו מזונות כאלו ואחרים, שנדמה להם כי הוא יסכים לטעום מהם. לכל אלו הם מוסיפים נסיונות שיכנוע, שבדרך כלל מתחילים בטוב ובשבל כלשהו עוברים לסנקציות ואיומים הכוללים את המשפט "אם לא תאכל אז...".

והילד? ממשיך בדרכו, ולעתים אף מקצין את התנהגותו, מציב תנאים ואפילו לא בוחל לדרוש שוחד מסוג "אני אוכל אבל רק ליד הטלוויזיה" או "אני אוכל, אבל מחר תקנה לי את המשחק שרציתי".

עכשיו הרווח כבר יותר ברור? המון, אבל המון, תשומת לב. ישנם אפילו מקרים בהם סרבנות האכילה נוצרת באופן מקרי לגמרי. לילד לא התחשק לאכול, ואנחנו, שהגבנו לזה באופן פעיל במיוחד, הבהרנו לו באותו הרגע שיש לו "ג'וקר" ביד. הוא זיהה את הבטן הרכה שלנו ומעתה הוא כבר ידע מה עליו לעשות על מנת לקבל עוד נתח מ"עוגת תשומת הלב" שלנו.

מחזירים את האוכל למקומו הטבעי

הפתרון הוא פשוט מאוד: מחזירים את האוכל למקומו הטבעי. לאחר שאנו מוודאים כי הילד מתפתח באופן תקין ואין שום בעיה בריאותית, שהוא מתפקד היטב, נמרץ וחיוני - פשוט נבהיר לו שמהיום הוא אחראי על מה שהוא אוכל, מתוך המבחר שאנו מציעים.

תנו לו לקחת אחריות על האכילה שלו (צילום: shutterstock)

מן הסתם, ביום-יומיים הראשונים יסתובב בבית ילד מתרעם, המנסה לשכנע ולהפעיל אותנו בכל דרך אפשרית, החל מתלונות ועד לבכי, איומים וסצנות שונות ומשונות. העמדה שלנו צריכה להישאר מאוד ברורה ובלתי מתפשרת: אם אתה רעב - תאכל. לא יודע מה בא לך - תחשוב ותחליט. לא אכלת ארוחת צהרים - אין תחליפים.

התמודדות עקבית שכזו, לאורך מספר ימים ברצף, תבהיר לילד הסרבן שאנחנו באמת ובתמים מתכוונים למה שאנחנו אומרים ושהאחריות היא לגמרי אצלו. אנחנו פשוט יצאנו מהמשוואה. הוא ייאלץ להבין שהסרבנות שלו כבר לא משיגה את אותו אפקט אדיר כמו פעם (מה שמהווה, מבחינתו, מצב של הרעת תנאים), ובמהרה הוא יאבד את המוטיבציה להמשיך ולאחוז בה.

ככלל, ילדים הם "חסכני אנרגיה" והם בטח שלא פראיירים. כשהם מזהים שהתנהגות מסוימת לא מצליחה לייצר את התגובה הרצויה מבחינתם, הם לרוב ירפו ו"ירדו מעץ" עליו טיפסו (ושלא תטעו, זה לא מפריע להם לטפס על עץ אחר בהמשך).

חשוב בשלב זה לא להתפתות לאמירות כמו "אתה רואה כמה כיף לאכול?" או "איזה כיף לי שאתה אוכל". אם האחריות היא של הילד - שם היא נשארת. הרי הוא לא אוכל בשביל ההורה.

מה עוד חשוב לעשות על מנת ליצור את השינוי? הנה עוד כמה טיפים מעשיים:

אפשר, למשל, לקבוע יום בשבוע בו תפנו שעתיים אותן תבלו אך ורק איתו. תופתעו לגלות שבשביל הילד שלכם שעה כזו היא יותר מכל פרס או מתנה שאתם יכולים לתת לו. שתפו אותו ברצון שלכם להיות איתו יותר, התייעצו איתו מה אפשר לעשות בזמן הזה ותנו לו להרגיש שאתם מחכים לזה בדיוק כמוהו. האמת, גם עבורכם זה יהיה הכי כיף בעולם, להיות רק עם ילד אחד.

2. בדקו את עצמכם: איזה מודל אתם מהווים בנושא האכילה?

האם אתם אוכלים אוכל בריא? האם אתם בררניים? האם אתם אוכלים בצורה מסודרת ונהנים מאוכל? חשוב לזכור שילדים "מעתיקים" אותנו בכל הזדמנות ומן הסתם גם במקרים כאלו יש משהו שעובר מאיתנו אליהם. חפשו את עצמכם בהתנהגות של הילד שלכם והפכו אותה להזדמנות עבורכם לשינוי בהרגלי התזונה שלכם.

3. ארוחת ערב משפחתית: פעמיים בשבוע לפחות

הקפידו לאכול ארוחת ערב משפחתית פעמיים בשבוע לפחות, בנוסף לשישי ושבת. עשו זאת גם אם ההרכב המשפחתי שלכם לא מלא. מומלץ מאוד להפוך את ארוחת הערב לנורמה משפחתית. נכון שזה יחייב אתכם להגיע הביתה מוקדם יותר, אך הרווח לכל בני המשפחה הוא עצום: זו הזדמנות לעצור לרגע את מירוץ היום, להיפגש באמת, לשתף את הילדים בחייכם ולהקשיב לסיפורים שלהם, לחזק את הקשר ואת תחושת ה"ביחד".

בנוסף, במהלך הארוחה שבו עם ילדיכם ואכלו ביחד איתם, במקום להיות על תקן המגישים והמשגיחים. כל האוכל יוגש לשולחן וכל אחד יבחר על פי רצונו וטעמו מתוך ההיצע.

4. שתפו את הילדים בהכנת הארוחה

שתפו את כל הילדים (כולל הסרבן) בהכנת האוכל. עשו זאת כחלק מבילוי אחר הצהריים. ילדים בגילאים צעירים אוהבים מאוד לסייע ולהפגין יכולות. עבור ילד בן חמש לחתוך סלט זו משימה מורכבת ומאתגרת מאין כמוה. מעבר לכך, הרבה יותר כיף לילד לאכול דבר מה שהוא היה שותף בהכנתו.

5. צמצמו את מאגרי הממתקים והג'אנק פוד בבית

בדקו את כמות החטיפים, האוכל התעשייתי ומעדני החלב עתירי הסוכר שאתם צורכים. מן הסתם תופתעו לגלות כי יש מהם לא מעט. חשוב לדעת שזהו לא אוכל. כל אלו משמשים תחליפים לא מוצלחים לדבר האמיתי וגורמים על הדרך גם לנזקים. גם כאן יש מסר שעובר מכם לילדים – איפה עובר הגבול שלכם בנושא אכילה ראויה.

6. הימנעו מלהפוך את האוכל והקינוח לפרס ותגמול

שמרו על מקומו הטבעי והנכון של המזון. תפקידו של האוכל הוא קודם כל להזין את הגוף ולספק את צרכיו. אנחנו לא אוכלים "אוכל אמיתי" על מנת לקבל פרס. אנחנו לא מתנהגים יפה על מנת לקבל ביצת שוקולד. אין שום סיבה לקשר בין הדברים וליצור אצל הילדים את ההקשר הזה,

שמן הסתם הם יזדרזו לעשות בו שימוש. זהו גול עצמי שכדאי להימנע ממנו.

7. בדקו: מה קורה בתחום הפעילות הגופנית של הילד

ילדים העסוקים יותר בספורט, בריקוד ובפעילות פיזית על כל גווניה מחוברים יותר לגופם וחשוב להם יותר לתחזק אותו. כשנדבר עם ילד ספורטאי על בנייה של שרירים ועצמות, על אנרגיה חשובה שהגוף מקבל מאוכל "אמיתי", על צמיחה לגובה - זה בהחלט ידבר אליו ויעניין אותו.

8. חפשו הזדמנויות לשבח את הילד על הסקרנות הטבעית שלו

עשו זאת דווקא בתחומים אחרים, שאינם קשורים לאוכל. גם אם הם בדרך כלל לא מאוד מוכנים להתנסות בחידושים, חפשו את הפעם האחת שבה זה כן קורה ואל תפספסו אותה. ציינו זאת בקול רם, העבירו להם את המסר שאתם חווים אותם ככאלו ושאתם מעריכים מאוד את היכולת הזאת שלהם. יש סיכוי שמעתה הם יחפשו עוד הזדמנויות להוכיח לכם שהם באמת כאלה, סקרנים ואוהבים לבדוק דברים חדשים, וכן, יש סיכוי טוב שזה יקרה מתישהו גם בתחום האוכל.

הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים