את זונה. אני לקוח. למה לעזאזל לגנוח

עמוס בר* חזר מתאילנד עם סיפור קצר ואמיתי על סקס ארוך ומזויף

עמוס ברפורסם: 02.06.11 , 12:14

הכתבה מבוססת על שיחה לילית עם מטייל. לקח לי די הרבה זמן להעיר את המראיין הפנימי, אז אני די בטוח שהחסרתי לא מעט פרטים חשובים, ויש לקוות שהדמיון שלי לא הוסיף יותר מדי דברים שלא היו ולא נבראו. הקטע נכתב כפי שהייתי עד לו, בגוף ראשון יחיד, והושמטו ממנו כל הפרטים המזהים - הן לבקשת המספר, והן מתוך הבנה שהחוויה הזאת אינה ייחודית לאדם, לזמן או למקום מסוימים, אלא חיה בנפשו של כל גבר. הרי כולנו, מטאפורית או לא, איננו אלא קליינטים של בית זונות.

1

הסיפור הזה, שנגמר באישון לילה מחוץ לבית בושת בבנגקוק, הוא סיפורה הרגיל והכואב של החרמנות הגברית. הו, חרמנות. כמו כלב מכוער ומוכה קרציות שנמצא תמיד איפשהו ליד הרגל שלך ומנקד את אריג חייך בשלל פדיחות, כיבושים, ובעיקר השחתת זרע. כלב שראשו המדובלל מפציע ממכנסיך דווקא ברגעים הפחות מתאימים - הלוויות, פגישות עבודה, נסיעה במונית שירות עמוסה, עצירה בחנות של טמבור - ומודיע לעולם בעינו השתומה כי בעליו רעב למין. כלב שאימץ אותי אי אז בימי חטיבת הביניים, ומאז לא זז. מדי בוקר מגיע ומכשכש בזנב. קראת לי, אדוני, הוא כמו שואל כשראשו מונח על ברכי. בוא תלטף אותי קצת. לטף אותי עד שאירק.

אני לא זוכר במדויק מתי הופיע. יום אחד הייתי ילד שבראשו מחשבות של ילדים, ובמשנהו הוצף מוחי במחשבות כלביות. רוץ רוץ רוץ ותזיין אותה. וגם אותה. רוץ ותזיין. תריח לה את התחת עד שתהיה שיכור. תברח לה. תיתן בראש ותברח. ואז תשתין על ערוגת הכרובית.

השנים חלפו. חציתי את ה־30, וגיליתי שהחיים נראים פחות או יותר אותו דבר מצידם השני. למדתי לחיות עם הכלב. אפילו הצלחתי לאלף אותו קצת ולכפות עליו מקלחת כשהריח נעשה בלתי נסבל. במשך שישה חודשים בהודו הוא בקושי הראה את פרצופו.

צילום: אימג' בנק / getty Images

למי שלא ביקר בה אספר שתת־היבשת מייצרת אפקט זהה לזה של סודה לשתייה: לכאורה, הציוד שלך מוכן לפעולה. מעשית, אתה עוזב אותו כמו שהוא ולא מפעיל אותו. גם לא בהילוך סרק לכמה דקות על הבוקר, סתם לתת למנוע לרוץ. ככל שהטיול מתקדם, הדחף המיני שלך דועך. ולא שלא מזיינים שם - מדי פעם אתה פוגש איזו מטיילת ומצליח לגייס את האנרגיה הדרושה - אבל הודו עושה אותך אפאתי בכל הנוגע למין. בדיוק בגלל זה לא אשכח את הרגע שבו נחתתי בתאילנד אחרי אותה חצי שנה.

המטוס רק החל להנמיך וכבר הרגשתי את זה. הכלב התעורר. העפתי מבט ביושבים סביבי, אולי גם הם הרגישו. הם עשו בדיוק אותו דבר. כשמבטי הצטלב עם זה של האסטונית מהצד השני של המעבר, חשתי שאני מסמיק. זה קרה, ואז זה רק עלה ועלה, כמו אקסטה משובחת.

עוד לפני שהורגשה הרעידה הקלה של פתיחת הגלגלים אמרתי לעצמי שבהזדמנות הראשונה אני חייב לפרק.

2

מעניין אם התאילנדיות הן כמו בסיפורים, חשבתי כשרק ביקורת דרכונים הפרידה ביני לבין גן עדן של וגינות אסייתיות מתוקות וצעירות ממני בעשר שנים לפחות. שעתיים במטוס, וגבירותי ורבותי, זה עתה נחתנו בעמורה.

רחוב הקו־סאן, התחנה הראשונה של כמעט כל תייר, נמלא כל ערב זונות משני המינים. למי שבעניין יש אטרקציות בשפע. מועדוני חשפנות, עיסויים ארוטיים ומופעי ביזאר של ליידי־בויז, כי אם לא עכשיו אימתי. מספיק לצאת לבר ולהזמין משקה לאחת מאלה שעושות לך עיניים. אחר כך היא כבר תבוא איתך לחדר. לא צריך אפילו לדעת אנגלית. מה שכן, בבוקר היא עלולה לדרוש 500 או אלף באט תמורת שירותיה. ובשבילי זאת מכשלה רצינית, כי מה פתאום אני צריך לשלם על מין.

זה לא עניין של אגו מנופח או עקרונות ברזל, אלא של הלך רוח: גם בתקופות היובש הכי גרועות שלי, מעולם לא שקלתי אפשרות להחליף שטר כסף בעשר דקות בעמידה בחצר או סטיפה של שטרות בלילה עם נערת ליווי דיסקרטית ואיכותית. אני לא יודע אם זה חריג או סתם חנוני, אבל לא יצא לי אפילו לראות חשפנית בפעולה. קרה ששילמתי על פורקן, כמו שכל גבר שילם - ומשלם, וישלם, משחר ההיסטוריה ועד תומה - אבל לא בכסף. אפילו שיטוטי האינטרנט

הליליים שלי הם המקבילה הפורנוגרפית לחבילת הבסיס. אולי זה פשוט לא נהוג בקאסטה שלי. אלא שבסופו של דבר, מה שמפריד בין ג'נטלמן מוסרי על גבול הפמיניזם לחיית זנונים שלא תבחל בנשות מקצוע זה תקופה אחת קצרה שבה הבולבול שלך משמש אותך אך ורק בשביל להשתין. זה, והזדמנות.

באותו ערב שוטטתי הלוך ושוב באזור המתויר לעייפה עד שיצאו היצאניות. עברתי על פניהן ולא הצלחתי להישיר מבט לעברן, קל וחומר לסגור עסקה. חלק גדול מהמקצועניות של הקו־סאן נמצאות היכנשהו על הסקאלה שבין זכר לנקבה; הן מדברות בקול גברי, שפת הגוף שלהן מוגזמת, ואני גיליתי שזה די מפחיד אותי. רציתי אישה מלידה.

אחת מהן פנתה אלי. העפתי מבט מהיר לחפש שרידי גבריות - גרוגרת בולטת, כפות ידיים בגודל חשוד - ועיני הלא־מיומנות אותתו שהכל בסדר. היא תפסה לי את היד, ואני השתחררתי מאחיזתה ומילמלתי משהו והמשכתי לצעוד, מציג בפני צופה דמיוני את דמותו של אחד שרק רצה לאכול פאד־תאי ומקסימום לקנות שתייה. אחר כך חזרתי לגסטהאוס, הרגשתי אפס, וידעתי שהייתי מרגיש אפס בכל מקרה. גם אם לא הייתי זז מהגסטהאוס, וגם אם הייתי מוצא את האומץ לקנות מין במקום שכל כך מעוניין למכור לי אותו.

3

אמנם לא זיינתי באותו לילה, אבל הגבול כמעט נחצה. את המעט שנדרש כדי לעבור אותו קיבלתי בערב הבא, במפגש אקראי עם ניאו־ערס ידידותי שהוביל לשיחה על תיירות המין המקומית. "איזה מפגר אתה", הוא השמיע אבחנה מדויקת, גם אם לא מחמיאה. "הדבר הכי קל בתאילנד זה לזיין. מה עוד יש לעשות כאן, לראות מקדשים כמו תיירת בריטית זקנה? מה אתה, קוקסינל? חראם על הביצים המנופחות שלך, חראם".

אחת־אחת הוא ישב על ההתנגדויות שלי ופירק אותן במומחיות של חבלן. ראשון לעוף היה הטיעון המוסרי: לשיטתו, הן רוצות את זה והן ממש צריכות כסף. "אנשים חיים פה על שבעה דולר ביום, וזה אם יש להם משכורת טובה. אני אקח אותך למקום שמשלמים בו 1,500 באט כולל הכל. 200 לנהג, 800 למקום והשאר לבחורה, שזה אחלה עסקים בשבילה. ועוד היא מקבלת מישהו כמוך. לא זקן, לא שמן, נחמד, בלי מחלות - יש לך מחלות? - ובלי פסיכוזות. תאמין לי, מי שתיפול עליה תהיה מאושרת. ואל תדאג, זה מקום נקי. הן לא מכורות, בודקים אותן, וגם מספקים קונדומים. אני חששתי בדיוק כמוך לפני הפעם הראשונה. בעצם אולי קצת פחות. יאללה, מספיק לדבר. בוא נלך לזיין".

קמתי כמו זומבי, הולך אחריו על אוטומט ומשתדל לא לחשוב על כלום. ניגשנו לאחד הנהגים שמחכים בפינת הקו־סאן מול המשרצות של הישראלים, והניאו־ערס דיבר איתו כמו עם חבר ותיק. שמעתי הרבה מילים בשפת המקומיים, וביניהן השחיל הנהג את הביטוי האלמותי "ציצי גדול כוס קטן".

המונית עברה ברחובות העיר הרוחשת, השוצפת זימה. שוטר על אופנוע עבר לידינו, אבל לא היה לנו ממה לחשוש. הזנות כאן חוקית, או כמעט חוקית, או מספיק חוקית לפראנגים, כלומר לזרים. בדרך קנינו אלכוהול, ואני שתיתי כמו שמזמן לא שתיתי. העיקר להגיע לדרגת המעיכה הדרושה כדי לכבות את המוח ולהוציא את הכלב.

עצרנו ברחוב ללא מוצא באזור של מבנים משרדיים. כנראה שבתי בושת ומועדוני חשפניות בכל העולם נמצאים במקומות שנראים בדיוק אותו דבר. שומר הסף, לבוש מדים בסגנון "מפצח האגוזים", ניגש למונית בדחילו ורחימו ופתח בשבילנו את הדלת כאילו מדובר בשני אח"מים ולא בצמד ישראלים שמחפשים סקס, ובזול. וזהו, נכנסנו. בפעם המי־יודע־כמה השבעתי את עצמי ליהנות מהחרא הזה.

4

הזונות יושבות מאחורי קירות זכוכית כמו לובסטרים בדרכם האחרונה. ברגע שאנחנו חולפים על פניהן הן מתחילות לנופף לשלום באטרף, כמו ניקסון בדלת המסוק. אני מנופף בחזרה ומעביר על כולן את העיניים עד שהן נעצרות על אחת קטנת מידות, ללא ספק נקבה אורגינל, שיושבת בפינה הימנית למעלה. על הציץ הימני שלה יש פתק עם מספר שצריך למסור בקבלה יחד עם הכסף כדי לקבל את הסחורה.

אני מגלגל את הפרוצדורה באנגלית שיכורים רצוצה, והזונה הקטנה שלי מחייכת אלי. בזווית העין אני רואה שניאו־ערס בחר אחת גבוהה וחסונה, ומקווה בשבילו שהיא לא היתה פעם שחקן כדורסל. הוא מחייך אלי בחיבה אבהית.

למרות האלכוהול, אני מתחיל לקלוט שאני לחוץ כמו בתולה. בניסיון לדכא את הסופר־אגו אני מעיף מבט לצדדים; אין ספק, המקום נראה כמו בית בושת. שטיח מקיר לקיר שהיה פעם בורדו. בניין שפעם, ככל הנראה, היו בו משרדים. זונות בהפסקת סיגריה יושבות על ספסלים בכל קומה.

המיניאטורה מובילה אותי לעבר אחד החדרים - פרוזדור ארוך, אפל, נורה אחת מרצדת - ומדליקה אור אדום קטן כדי שידעו שהוא תפוס. הדלת נסגרת מאחורינו. עכשיו, כמו שאמר מיטיבי, יש לי שעתיים לחגוג לה על הכוס במחיר הכי נמוך בפלנטה.

איך קוראים לך, אני שואל. היא אומרת שקוראים לה סונג. זה בטח לא השם שלה, אבל זה משהו שאפשר להתייחס אליו. בשבילי היא סונג, ובשבילה אני ארנק. ככה זה עובד.

את הנוהל הסביר לי ניאו־ערס במונית: קודם אמבטיה, אחר כך מסאז' ואז בום־בום, שזה המונח המקומי לזיון. סונג מציעה לי לשבת ומתיישבת עלי. היא מחייכת ואומרת שאני חמוד. אני מעשן סיגריה בעצבנות בזמן שהיא, באורח ענייני ולא סקסי בעליל, ממלאת את האמבט. וזה אמבט גדול. אמבט בבית זונות תאילנדי.

כן, אני בבית זונות תאילנדי. אני בבית זונות תאילנדי ועומד להיכנס לאמבט שאם לא היו מנקים אותו, הוא היה מתמלא עד גדותיו בזרע. אז ככה זה נראה. ככה נראים החיים הסליזיים שמעולם לא היו לי. ואם ככה, נראה שלא הפסדתי כלום. או שמא?

5

סונג מפשיטה אותי ומתפשטת. פאק, הגוף שלה נהדר. בטן שטוחה. עור שנהב. ציצים ספורטיביים. ערווה מעוצבת קלות ואפס שיער במקומות שלא צריך להיות.

היא מצביעה אל בין הרגליים שלי, מחייכת ושואלת מה זה. אני, פתאום מלא בהתחכמויות, אומר לה מה זה ומביע רצון מנומס להשחיל לה את זה עד הרחם. קודם אמבטיה, היא אומרת. אחר כך מסאז' ואז בום־בום, היא כמעט חוזרת על מילותיו של ניאו־ערס.

כל העניין עם האמבטיה נועד לנקות אותי בשביל לשמור עליה, שזה חשוב, רק שכרגע זה מעניין לי את הקשקש. בכל זאת, העניין שלשמו התכנסנו לא קשור להיגיינה. אבל חוק זה חוק, אז אני נכנס לאמבטיה כמו הילד הטוב שאני ונותן לה לסבן לי את הגוף בצורה פסאודו־ארוטית. דקה אחרי שהיא מתחילה אני

כבר לא מבין איך נתתי לעצמי להיגרר לסיטואציה הזאת. כועס על עצמי, על סונג, על ניאו־ערס, על תאילנד ובטח שעל הכלב. ואני עוד צריך לעשות פרצוף של נהנה.

כשאני נקי על פי התקן, סונג יוצאת מהאמבטיה. באותה ענייניות קשוחה היא מושכת אחריה מזרן פלסטי מתנפח וגועלי, מרטיבה אותו במים ומזמינה אותי לשכב עליו. אני יוצא מהמים, נשכב ומנסה לא לחשוב כמה שכבו על המזרן הזה לפני.

הגיע שלב ב'. המסאז'. זה שבין האמבטיה לבום־בום. סונג מורחת את עצמה עלי ומעסה אותי עם הציצים. אלוהים, זה רחוק מלהיות נעים. אחר כך היא מעסה לי את הכתפיים כמו בלבוסטה שממששת דג בשוק. ומה היא גונחת כל כך?

המזגן פועל במרץ. בנגקוק שבחוץ רותחת כתמיד, אבל לי קר ואני חייב להפסיק את העינוי הזה. "צריך להשתין", אני אומר ומבקש שתחליש את המזגן.

עטוף במגבת, יחף כאילו אין פטריות בעולם, אני יוצא למסדרון. בחלק מהחדרים, אני מבין מהנורות האדומות, יש פעילות. האם הם סובלים או נהנים? ועל מה הן חושבות תוך כדי?

השירותים מגעילים. מזל שלפחות לא עומד לי. אני משתין מהר והרבה ומהדס בחזרה, נשמר שהמגבת לא תיפול. במסדרון עוברת מנקה מבוגרת עם סמרטוט ומגב וערמה של מצעים ומגבות. אז ככה זה נראה מאחורי הקלעים.

המנקה מחייכת אלי חיוך של דודות. דודות אוהבות אותי, כנראה בגלל הקטע של התמימות, אבל דודה שמנקה זרמה בבית זונות תאילנדי זה קצת מוזר. אני משתדל להפיק חיוך והוא יוצא לי קצת מסכן. העיניים שלנו נפגשות לרגע.

אני נכנס לחדר. המזגן עדיין על קור ארקטי, אבל המזרן שעון על הקיר. תודה לאל. סונג על המיטה עם סלולרי ביד, נראית משועממת. אני מתיישב על המיטה. היא מניחה את הסלולרי, מתיישבת עלי ומתחילה את שלב ג'.

6

היא גונחת כשהידיים שלי על הציצים שלה. היא גונחת כשהיא נוגעת בזין שלי ומחביאה אותו בתוך קונדום עבה כמו מסכת אב"כ. היא גונחת כל הפאקינג זמן, ואני לא מספיק שיכור בשביל לעוף על זה.

היא מכניסה אותי לתוכה וקופצת ונוגעת לעצמה בציצים. עם הקונדום העבה הזה אני לא מרגיש כלום, כמו משותק בפלג הגוף התחתון, וכנראה שלא הייתי מרגיש יותר מדי גם בלעדיו. אז אני מזיין כמו מילואימניק. טך טך טך, מכונת ירייה. כנראה ששנינו מרגישים בעבודה עכשיו.

אנחנו מזדיינים ומזדיינים, והיא גונחת ואני לא מרגיש כלום, וזה לא נגמר. במצבים רגילים, כשאני צריך לדאוג לא רק לאורגזמה של עצמי, זה עובד פחות או יותר בסדר. לא מהר מדי, לא לאט להחריד. אבל בחדר הזה עם האור

הלא־טבעי אני מודע לכך שאני לא נהנה. כל כך מודע שאין מצב שאגמור. לעזאזל, איך מפסיקים את זה.

השנים חולפות. סונג ממשיכה לגנוח, אבל גם לה כבר אין כוח לזה. אני מוריד הילוך, אבל עדיין נותן פעם למעלה ופעם למטה ופעם בצד. פתאום היא שואלת למה אני לא גומר. אני אומר לה שזה בגלל הקונדום המזוין. היא יורדת ממני כמו מסוס, מורידה את הקונדום, חובשת חדש ומכניסה את כל העסק לפה. ככה זה. זה מקום נקי. אסור להכניס לפה בלי קונדום.

היא מוצצת, ואני שוב לא מרגיש כלום. כבר אין לי שום חשק לגמור. אני אגמור לבד בגסטהאוס, כמו שאני רגיל ובלי כל הסבל הזה. אבל סונג לא מוותרת. היא מקלפת ממני את הקונדום ועוברת למלאכת יד, ועדיין גונחת כמו בהמה. זה קצת יותר טוב, אבל אחרי כמה דקות אני מפסיק אותה. נשבר לי הזין. לא רוצה ולא צריך ממך כלום. רק לעוף מפה. הכלב שוכב מתחת למיטה ומביט בי בעיניים של מה אתה רוצה ממני. אולי אתה בכלל צריך חתול.

סונג מתלבשת מהר. היא לא מרוצה. הרי הלקוח צריך לגמור, כך כתוב בספר. אני מתקרב אל הדלת, והיא שואלת אם אני לא משאיר טיפ. אני אומר שלא גמרתי. מרגיש מלוכלך וישראלי מניאק, אבל אומר את זה. סונג אומרת שהיא השתדלה, אבל אני יוצא בלי להשאיר לה באט אחד. בזמן שהדלת נסגרת בורחת לי קללה בערבית.

המסדרון ריק. המנקה כבר לא שם. בטח עובדת על כתמי זרע באחד החדרים אחרי ביקור של קליינט יותר מוצלח ממני. אני עוצר בשירותים, ומטבע הדברים לוקח לי זמן להשתין. הביצים שלי קשות כמו ביצים קשות. כשאני חולף על פני החדר בדרך למדרגות, האור האדום שבחוץ כבר לא דולק. הכל נגמר.

7

אתה יותר דפוק משחשבתי, אמר לי ניאו־ערס כשהתיישבנו לעשן מחוץ לבית הזונות. הוא קיבל תמורה מלאה לכספו, מאוד נהנה מהמסאז', ועכשיו דיבר בשפת הגוף המבורכת של גבר שהרגע פלט ולא חסר לו דבר בעולם. נתתי לה טיפ של 200 והזמנתי אותה שתבוא אלי מחר באופן פרטי, הוא אמר. ואתה? תגיד, אתה גבר או מה?

כשאישה גונחת, הרצה המנטור שלי, גבר לא שואל שאלות. אתה לא נסיכה בת עשר שמאמינה בפיות ובלבבות. זה אמור להדליק אותך. זה מה שהן עושות כי זה מה שכולם אוהבים. לזיין. משהו איתך לא בסדר. אתה בטוח שאתה סטרייט? אל תדאג, אני לא נגד. בן דוד שלי גיי.

מילמלתי משהו על זה שלא הרגשתי כלום עם הקונדום. אולי אתה צריך להיות יותר שיכור בפעם הבאה, הוא אמר. הפעם הבאה לא תהיה, אבל את זה כבר לא אמרתי לו. אף אחד לא מרגיש כלום, אמר ניאו־ערס. גם אני לא. אחרי כמה זמן אני מבקש ממנה שתעשה לי ביד או עושה ביד בעצמי כשהיא רוקדת עלי כמו חשפנית. זה לא לעשות אהבה, בנאדם. זה סקס.

הוא השתתק ואני חפרתי לעצמי במוח. כל הסרט הזה, כל הווג'ראס והמחשבות הכבדות, הכל בשביל אורגזמה שבכלל לא היתה? לא באמת צריך ללכת לזונה בשביל להרגיש מגעיל מדי בשביל סקס, ניחמתי את עצמי. הרי במובן מסוים זה מקופל גם בתוך הקשר הזוגי הבורגני ביותר, או התומך ביותר, או האוהב ביותר. כמו בכל קשר, גם כאן יש שני אנשים שמשחקים תפקיד שנכפה עליהם, ושהופך אותם לגיהנום עבור האדם האחר. אבל הייתי עייף אחושילינג, מותש מכדי לתרץ את המעשים שלי אפילו בפני עצמי, אז המשכתי לסתום את הפה.

את השקט הפרה טריקת דלת. סונג, או איך שלא קראו לה עכשיו, יצאה מהבניין וחלפה על פנינו כשהיא לבושה בשכבה אחת או שתיים יותר מהדרוש. הסבתי את המבט, אבל לרגע פזלתי אליה בכל זאת. היא אפילו לא הביטה בי.