תוצרת מקומית: "ביש-מזל"
משחק דפדפן ישראלי מנסה להשיב רוח רעננה בעולם נדוש וחרוש. אמנם לא תתבלבלו בינו ובין Crysis הבא, אבל מה שהוא חסר בערכי הפקה, מקבל פיצוי בחוש הומור ובכיף
עולם הגיימינג עובר טלטלות רבות בשנים האחרונות, ולצד השקעות הולכות וגדלות במשחקי טריפל-A ישנם גם משחקים רבים שמנסים למצוא לעצמם מקום בשמש עם מודל עסקי שונה לחלוטין: המשחק הבסיסי ניתן בחינם ואילו על כל תוספת יש לשלם מחיר קטן, מיקרו-תשלום.
המשחקים האלו נחלקים בדרך כלל למשחקי פייסבוק ומשחקי דפדפן, אך המשותף לשניהם הוא ממשק שבו אינספור כפתורים ואייקונים תופסים את המקום המרכזי. המשחקים האלו זוכים בדרך כלל להתעלמות מוחלטת מצידם של הגיימרים הכבדים, שרק עצם המחשבה על כך שמישהו מעז לקרוא לדבר הזה "משחק" יכולה להעביר בהם צמרמורת.
שלושה מפתחים יצאו לדרך
Misfortune, משחק ישראלי חדש של חברת Loadingames, מנסה לעשות את זה קצת אחרת: המשחק הוא פרי שיתוף פעולה בין שלושה שותפים - מתכנת, מאייר ספרי ילדים ומעצב, והם הפיקו את המשחק כולו ללא עזרה חיצונית.
אם מסתכלים על מיספורצ'ן בלי לדעת מראש שמדובר במשחק מיקרו-תשלומים מקוון, אפשר להישבע שמדובר במשחק תפקידים קלאסי שהשתמר בקפסולת זמן מתחילת שנות ה-90, מתקופה שבהשלטו מותגים כדוגמת אולטימה או קינגס קווסט. אם זה לא מספייק ייחודי בעבורכם, הרי שהמשחק כולו מאויר בסגנון סטימפאנק-הומוריסטי, לא סגנון אמנותי נפוץ מדי בעולם משחקי התפקידים, ובוודאי משחקי הדפדפן.
מכונות ירייה ומערוכים: מתוך המשחק
מחבת +3 נגד מערוך אלפים עתיק
גיבור המשחק מוצא את עצמו בעיר "רודניה" לאחר שניצל באופן מסתורי מתאונת טביעה (כבר אמרנו קינגס קווסט), ומתחיל לקחת על עצמו משימות שונות במטרה לרכוש את אמונם של תושבי העיר. רוח השטות בולטת במשחק כבר מהמשימות הראשונות, בהן אפשר למצוא מחבתות המשמשות כקסדות ונשקים שהם בעצם מערוכים.
התנועה בעולם המשחק נעשית דרך עיניו של השחקן, כמו במשחקי תפקידים קלאסיים ברוח Bard's Tale ו"עין הבוהה", וניתן לתקשר עם חפצים שונים בסביבה באמצעות העכבר. ברגע שנתקלים באויב אפשר לתקוף אותו באמצעות סידרת לחיצות מהירות. מכיוון שכמעט כל הדלתות נעולות, יש לסרוק את השטח ולמצוא מפתחות חבויים בתוך ערמות לכלוך או חביות.
המשימה שלך, אם תבחר לחכות לה...
המשימות עצמן לא מגיעות בסדר מסוים ובכל שלב אפשר לבחור את המשימה הבאה. ככל שצוברים יותר כסף ומשדרגים באמצעותו את כלי הנשק או את הדמות כך המשימות נעשות קשות, אבל תמיד יש משימות קשות יותר ומשימות קלות יותר. בניגוד לכמעט כל משחק דפדפן אחר, אין מגבלה על כמות הכסף או הציוד שאפשר להשיג, והמגבלה היחידה של השחקן החינמי היא על מספר המשימות שניתן לנסות: כל השתתפות במשימה, בלי קשר לכישלון או הצלחה, מפחיתה מ"נקודות המשימה". לאחר שאין יותר נקודות כאלו, צריך לחכות כמה שעות כדי לצבור עוד או לשלם.
המודל הכלכלי הזה, השונה מאוד מזה של רוב משחקי הדפדפן (בהם התשלומים נותנים יתרון של ממש בצורת חפצים מיוחדים), אומר שהשחקן עדיין נמדד לפי היכולות ורמת המשחק האישית שלו. אם הוא בוחר לשלם, הרי שזה רק בשביל לשחק יותר זמן או לקבל עוד הזדמנות, ולא בעבור תוספת כוח מיידית על פני השחקן הלא משלם.
קרב קללות עם תוכי
בשל מגבלות פיתוח מובנות כשמדובר בצוות של שלושה, המשחק הוא ברובו טקסטואלי ודורש לא מעט קריאה, אבל זו מרועננת לא מעט על ידי איורים סטטיים חביבים. הטקסטים עצמם משעשעים ועוזרים להפיג את שגרת הגיימפלי: מתי בפעם האחרונה התבקשתם לסייע לפיראט חביב ש"במקרה" רוצה לדעת מהן כל דרכי היציאה מהבנק הקרוב? מתי מנעתם מכלב אימתני מלהחריב את המפעל היחיד בעיר לייצור כובעים לראשים קטנים? במהלך המשימות תוכלו למצוא משימות משנה חמודות כמו קרב קללות עם תוכי - מה שמיד מחזיר אותי לאי הקופים ולאינדיאנה ג'ונס וגורל אטלנטיס - או העברת חבילות מסתוריות ליעדיהן, וחלקן גם יתגמלו בעבורכם את הנשק או הסטטוס, כך שהן שוות השקעת זמן גם מבחינה "חומרית".
נכון לרגע כתיבת שורות אלו המשחק עדיין נמצא בשלב הבטא (הפתוחה, כל אחד יכול להירשם) ולא כולל פסקול או אזורים נוספים מעבר לעיר הראשונה, אבל מובטח שאלו יתווספו בשבועות ובחודשים הקרובים. בתור משחק דפדפן לואו-טקי, מיספורצ'ן נראה בהחלט כמו התחלה מבטיחה, ולנו רק נותר לאחל מזל לביש-מזל.
עוד בגיימס: ההאקר של סוני נמצא בפייסבוק >>
לפנייה לכתב/ת 
