סערת חוק החרם: כל הסוגיות המשפטיות

החוק לא קובע עבירות פליליות. הוא מאפשר לאנשים פרטיים שנפגעו עקב פרסום קריאה לחרם על המדינה, כולל על השטחים שבשליטתה, לתבוע פיצויים מיוזמי החרם. אם הקריאה לחרם היתה "בזדון", מותר לתבוע גם 'פיצויים לדוגמה' - שאינם תלויים בנזק. בנוסף לכך, החוק מאפשר למדינה למנוע הטבות כספיות שונות מיוזמי החרם.

מהם הקריטריונים לעבירה לפי החוק?

1. קריאה לחרם לפי הפירוט שבסעיף 1 לחוק - "הימנעות המתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה, או אזור הנמצא בשליטתה, שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית".

2. פרסום מכוון בפומבי הקורא לחרם.

3. אפשרות סבירה שכתוצאה מהפרסום אכן יוטל חרם.

איך אמור לנהוג השופט?

1. אכיפה פרטית - על-ידי הגשת תביעות מצד אנשים פרטיים לפיצויים על נזקים שנגרמו להם על-ידי יוזמי חרם בגלל פרסום קריאה לחרם.

2. על-ידי הטלת סנקציות מנהליות (שלילת הטבות) של השרים המוזכרים בסעיפים 3 ו-4 - שר האוצר ושר המשפטים.

איזה טיעונים יכולים המתנגדים להעלות בפני בג"ץ?

הטענה העיקרית תהיה שהחוק סותר את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אסור לחוק "רגיל' לסתור חוק-יסוד.

מה יהיו השיקולים של בג"ץ?

ראשית, הוא יבדוק אם החוק פוגע באחת הזכויות המוזכרות בחוקי יסוד (אגב בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא מוזכר חופש הביטוי, אבל נהוג לפרש את הזכות לכבוד האדם כחלה גם על היבטים מרכזיים של חופש הביטוי). שנית, בהנחה שהחוק פוגע בזכות הקבועה בחוק-יסוד, ייבדק אם הוא מקיים את כל התנאים השונים שבהם מותר לפגוע בזכות חוקתית.

הקשר האמריקני