במקום קרקעות, תנו לנו פאבים בצפון

אנשים צעירים מחפשים ליהנות מהחיים. פשוטו שמשמעו. קשה לכמת את זה במונחים של דיור, אבל אולי עכשיו הגענו לנקודת האיזון. מאשימים את מארגני מאבק הדיור שאין להם אג'נדה, שאין להם מטרה ברורה. "אי אפשר לחיות פה?", הם צועקים וצודקים, אבל לא כל כך יודעים מה עושים עכשיו.

הם צעירים, חלקם הגדול סטודנטים, דעתנים ואוהבים לעבוד, לחיות ולבלות בעיר הזאת. בלי לומר זאת בקול רם, נחמד להם גם עכשיו, במאהל בשדרות רוטשילד. יש חבר'ה, אוהלים, בנים, בנות.

גם מחאה, גם שש בש. הביאו צעירים לפריפריה (צילום: ירון ברנר)

למה דווקא תל-אביב? כי זה מה שמחפש אדם צעיר בשנות ה-20 לחייו: אווירה צעירה וטובה ללא מחויבות, עיר ללא הפסקה, מבחר גדול של מקומות עבודה, עוד ברים ומסעדות ובתי קפה ולילה לבן, אהבה וריגושים מיניים. העניין הזה לא קורה באיזו עיירה תמהונית בדרום, אלא בבירת העסקים של ישראל, שבה אתה יוצא מהאוהל שהקמת בשדרות רוטשילד ורואה את פרויקט גינדי מנופף לך בלגלגנות. פלא שיש כל כך הרבה שנאה?

סטודנט שחי בתל-אביב יקפוץ בתקופת המבחנים לים אחרי הבחינה ובערב ישתה בירה עם החבר'ה באחד הבארים. אותו סטודנט במכללת תל חי ישכשך במימי הירדן ובערב ישים פעמיו להירגע באחד מבתי המרזח שבקיבוצי האזור. ובכן מה הבעיה? למה דירה בתל-אביב עולה פי כמה יותר מאותה דירה בקריית שמונה? התשובה לא נעוצה בתחבורה. התשובה היא חיים, במובן הססגוני של המילה. צעירים מחפשים חברה צעירה, שאיתה יוכלו לצבור חוויות, ללכת לכמה פאבים שהם רוצים בערב ולמצוא שם מבחר גדול של פרטנרים לערב או יותר. כולם מחפשים ריגושים, והרבה. אפשר לכמת ריגושים? האם על חברותא אפשר לדבר במונחים כלכליים? 

התמימות קוראת לכם

דיור בר-השגה לזוגות צעירים, הפשרת קרקעות, אלה מושגים בהחלט ברומו של עולם, אבל בלי קהילה צעירה - דבר לא ייצא לפועל. דרושה תוכנית חברתית ולא כלכלית. הממשלה צריכה לחשוב איך לוקחים קהילה גדולה ומעבירים אותה לקריית שמונה, עפולה וירוחם. כי אנשים יגיעו גם לדימונה, ערד וטבריה, אם יהיו להם את אותן האפשרויות שיש בתל-אביב.

מחפשים ריגושים כמו בתל-אביב (צילום: ירון ברנר)

עובדה, בחיפה זה כבר קורה. אזור העיר התחתית הידוע לשמצה מתעורר כל שישי אחר הצהריים לחיים, עם הפרויקט המבורך "קלבת שבת" ואנשים נהנים להתקהל ולשמוע הופעות. יחד עם הקמפוס החדש שנפתח שם, זו רק שאלה של זמן עד להצערת האזור כולו. כך גם במקומות מרוחקים יותר.

התעסוקה תבוא אחרי האנשים, ולא לפניהם. מה שדרוש הוא תוכנית כללית להצערת הפריפריה, במקום להפשיר קרקעות, תבנו שלושה פאבים, תנו לצעירים סיבה להישאר. תנו להם ריגושים שיש להם בתל-אביב. בשלב הזה של החיים שלהם, אין להם סיבה להיות דווקא שם. אין להם איזו פגישת עסקים חשובה במלון קרלטון, יש להם דייט בפאב שעל גג המלון.

וזה עובד בכל העולם. מישהו חושב שסטודנטים צעירים יכולים להחזיק דירה במנהטן או בלב לונדון? לסיום, אני פונה לחבר'ה הצעירים. שלא יעבדו עליכם, רוב האנשים שקוראים לכם בכיינים תל-אביבים פשוט נולדו למציאות שכזו, מעטים עשו מעשה חלוצי אמיתי. אתם אנשים עם ברק בעיניים לעשייה. רוצים שינוי? בואו תעשו אותו. תנו למבוגרים לעשות עסקים, בואו אלינו לקריית שמונה, תיהנו מהנחל, בואו לערד, 5 דקות ממצדה. פה הציונות עוד לא פשטה את הרגל. בעידן שכל אחד רוצה לפתח את עצמו ולהתחדש, אין מקום טוב יותר. התמימות עדיין כאן, והיא קוראת גם לכם.

תומר אילוז,27, חבר בעמותת איילים לפיתוח הגליל והנגב, סטודנט לכלכלה במכללת תל חי

הצעות לטורים בנושא מחאת הדיור יתקבלו בברכה במערכת הדעות - opinions@y-i.co.il