עיר האוהלים היא זירת הכרויות חמה וחכמה
אני אף פעם לא מוותרת על ההזדמנות למצוא את הדבר הטוב הבא עבורי, אפילו במתחם האוהלים המרופט שבין כיכר הבימה לרחוב שינקין, "בומבמלה" המקומית. חוויות מהשטח
השבוע החלטתי לרדת אל העם. ממרום הקומה ה-12 ברמת אביב רציתי לגלות מה מתרחש בעיר האוהלים התל אביבית. השמועות מספרות שזאת זירת ההיכרויות החמה ביותר בימים אלה. ביטויים כמו "בומבמלה של התל אביבים" ו"הפיק-אפ השוקק ביותר בעיר" נשמעים לי סיבה מספיק מעניינת לקחת את הידיד התורן לסיבוב.
בחור אחד ששאלתי למקום מגוריו ענה לי שעדיף לו לגור באוהל בשדרה מאשר אצל ההורים בכרמיאל. קצת ריחמתי עליו, אולי בגלל שהוא היה נראה מוזנח, ונתתי לו את שקית הביסלי שנתנה לי בחורה אחת מגני תקווה. שקית הביסלי-גריל היא רק אחד הדברים שקיבלתי בחינם השבוע בשדרה. נוספים אליה המון סיפורים מעניינים, עזרה מקצועית ונפשית, חברות, הקשבה, הכוונה, חבר חדש בפייסבוק וכמה אימיילים חדשים. אולי קיבלתי גם כיוון לימודים חדש בחיים שלי, אבל מעל הכל אני מסתכלת על מה שקרה בשדרה השבוע ואני חושבת שהאמון בבני אדם קצת חוזר אליי.
גם הוא הופך למחפש דירה פוטנציאלית בימים אלו. ככה זה כשגרים בכוכב (יאיר) ונמאס להביא בחורות בלילה לאמא. השותף למחקרי הוא מרקו, חבר פנוי עם נטייה לצד שמאל של המפה הפוליטית ולבנות המין היפה. הוא בחור כלבבי, וחשבתי שמפגש עם צעירים אקטיביסטים וקצת סלבס יוביל לשיחה מעניינת ואולי אפילו לתחושה מעניינת בלב.
בואו לדבר על הכרויות גם בפייסבוק שלנו
תקראו לי רומנטיקנית וחיה בסרט, אבל ככה אני מוצאת את הסיפורים הטובים ביותר. דמיינו עד כמה מרגש זה להגיד "את יודעת, הם הכירו דרך האפליקציה של 'האם אתה מעוניין' בפייסבוק, או בספיד דייטינג או דרך הפסיכולוגית שלה". ככה זה הכי הולך היום. מדהים כמה זה לא מביך להכיר היום בדרכים האלה. לכן, אני אף פעם לא מוותרת על ההזדמנות למצוא את הדבר הטוב הבא עבורי, אפילו במתחם האוהלים המרופט שבין כיכר הבימה לרחוב שינקין.
אחרי שכבר הספקתי להעביר אליי לפנקס את כל מילות השיר של "הלב" על ליבו של מרקו שסוער בו ועל אמא, שם במרחק, שמצפה לו עוד דרך ארוכה, שותפי החליט להבריז לי. נראה שאיחוד שנתי של הצוות מהצבא באמת יותר חשוב מלפגוש ידידה שנזכרת בה לפני יומיים. בכל אופן, הוא דאג לסדר לי בליינד דייט לאירוע. חברו הטוב העונה לשם רותם ("עזבי אותך, תפגשי בחור טוב ברמה אחרת" הוא אמר לי). החלטתי ללכת על זה. זה גם טוב לסיפור וגם נשמע מתאים. קבעתי להיפגש עם רותם בכיכר הבימה בערב.
השדרה באמת מדהימה השבוע. בכל יום מתרחש שם דבר מה שונה ומרגש. העברתי עם רותם ערב מרתק במיוחד. היה מעניין, דיברתי ממושכות איתו וגם עם אנשים אחרים והרגשתי ממש מעניינת וחשובה. נראה לי שכל מי שיושב בשדרות "לו הייתי" השבוע מרגיש כך. לקראת סוף הערב שלנו שאל אותי רותם אם אני מרגישה שאני חלק ממשהו גדול. עניתי לו שזה לא מרגש אותי, ועדיין קצת חשבתי על הבחור מאשלים שנתן לי את מספר הטלפון שלו כמה שעות קודם לכן בשדרה.
הקשבה, חבר חדש בפייסבוק וכמה אימיילים חדשים (צילום: עופר עמרם)
מבט היסטורי:
מקיוסק לבר בשדרה: דייטינג בנעלי בית
זיו ריינשטיין
לדוכני המזון בשדרותיה של תל אביב קדם ביתן קטן שמכר גזוז ב-1910. פרט לדיונים פוליטיים היה זה גם מקום מפגש לרווקים, או בקיצור - הפיק-אפ השכונתי הראשון. מאה שנה מאוחר יותר לא השתנה הרבה, חוץ מזה שמוכרים שם גם סושי. מסע מצולם
כולם פה חברים ועוזרים וחמודים וירוקים מאוד (ברזייה ירוקה, קומפוסט, מחזור של מים ופלסטיק) ודואגים זה לזה. אנשים מעניינים ואינטליגנטיים שעומדים על דעותיהם, עוסקים במגוון מקצועות, יצירתיים, משכילים, שנונים ומעוררי השראה. מוזיקאים, כמה זייפנים ובעלי משפחות. חלקם שומרי חוק ולא חוצים את הרחוב באדום, חלק מחפשים מהפכות או סתם להיות חלק ממשהו גדול. חלק רודפים אחר פרסום וחלק רודפים אחרי פקחי עירייה.
שעת בוקר מוקדמת בשבת, רכבתי באופניים לשדרה. אני רואה בין האוהלים את הילד החמוד שראיתי אמש באולפן שישי. דיבר כמו פוליטיקאי על ערכים והפיכה, חמוד כל כך ורק בן 12. הילד כוכב עליון, ואפילו בר מצווה עוד לא חגג. הוא שוכב מכורבל בתוך שק השינה שלו לצד האוהל שלו בשדרה.
השדרה הזאת היתה בעבר אחת מפינות החמד האהובות עליי בעיר. אחר כך הכי אהבתי את כיכר רבין ואחר כך את הפארק והספורטק. ברגע זה ממש שדרות רוטשילד חזרו למקום הראשון בראש המקומות החביבים עליי בתל אביב. לא רק בגלל שכיכר הבימה נראית עכשיו כמו מיליון דולר ויש בשדרה בניינים שזכו בפרסים בינלאומיים. יש פה אנשים מדהימים ומשפטים חכמים ונכונים. בגלל ובזכות כל אלה. יש פה הכל מהכל.
השעות עוברות והשמש מתחילה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב. אני חייבת לחזור הביתה, עוד מעט צהריים וממש מאוחר. אני שולחת מסרון "בדרך חזרה" ורוכבת אל אמא ואבא הביתה. בדרך, אני בוחרת לחזור באופן שונה ונוסעת בשדרות בן ציון. גם כן שדרה חמודה, לא זכתה לעדנה ולפרסום. חבל. לצד השביל עובד פועל ניקיון מאריתריאה ומטאטא את הלכלוך תוך כדי שיר בשפה לא מוכרת. חייכתי אליו והמשכתי באופניים. בדרך גם עברתי ליד הספורטק וראיתי את השומר מהבוטקה של החניון יושב עם חברה שלו. חמודים. קצת קינאתי. רציתי גם.
לפנייה לכתב/ת 
ככה אני מוצאת את הסיפורים הטובים ביותר
צילום: ירון ברנר
מומלצים
