רופאי ביטוח לאומי למשותק בידו: לך תמיין ביצים

המחלות היכו בשלמה פרץ ללא רחם. הקשה ביותר הייתה מחלת לב, שחייבה ניתוח מעקפים. לאחר מכן, פקד אותו שיתוק בצדו השמאלי של הגוף. על אלה נוספה מחלת עור קשה בשם פסוריאזיס. גם דכאון קשה לא פסח עליו. בין לבין הוא עבר גם ניתוח בקע.

אם מחברים את אחוזי הנכות של כל מחלותיו, יש לפרץ 115% אחוזי נכות. אולם, הביטוח הלאומי לא מחבר את אחוזי הנכות. כדי שלא יצא נכה עם יותר ממאה אחוזים, הוא משקלל אותם. במקרה של פרץ, שקלול אחוזי הנכות מסתכם ב- 76%. על כך איש לא יכול לערער. זהו שקלול חשבונאי פשוט.

חישוב מתחכם של פקיד התביעות

על פי חוק הביטוח הלאומי, נכה עם 75% נכות ומעלה, זכאי לקצבת נכות מלאה. לכאורה, על פי אחוזי הנכות המשוקללים, וודאי על פי אחוזי הנכות המחוברים, פרץ זכאי לקצבת נכות מלאה. שאיש לא יטעה. אין מדובר בקצבה המכבדת את מקבלה. מתאים לה השם קצבת הרש. היא מסתכמת במעט יותר מ 2,000 שקל לחודש.

אבל, הכוח שניתן לפקידי ולרופאי הביטוח הלאומי, לקבוע את גורלם של מוכי אסון הנופלים לידיהם, פיתה אותם להתעלל גם בפרץ. ברשעות, כפי שנראה מיד, הם ניסו להתחכם אתו ולגזול ממנו את קצבת הרש.

הראשון שניסה לעשות עליו סיבוב, הוא פונקציונר בביטוח הלאומי הנושא בתואר "פקיד תביעות". זו משרה שלא דרושה לה הכשרה כלשהי. רק תכונה אחת: לב מאבן. "זה נכון שיש לך 76% נכות, אולם אלה רק אחוזי נכות רפואיים. בפועל, 76% האחוזים שלך, לא שווים יותר מ 60% נכות תפקודיים", כך כתב לפרץ פקיד התביעות, מבלי לנמק למה ומדוע. בוודאי היה גאה על כי הוציא מתחת ידו מכתב כל כך מתוחכם.

המטרה: לגזול את הקצבה

פרץ לא ויתר ופנה לוועדת הערר של הביטוח הלאומי. הגזמת, אמרו רופאי הוועדה בקריצת עין לפקיד התביעות, איך אפשר לומר שאדם כמו פרץ, עם 76% נכות רפואיים, יש לו רק 60% נכות תפקודיים. ישבו הרופאים המכובדים, ניהלו דיון כאילו באמת יש איזה "שיקול דעת מקצועי" מאחוריו ולבסוף הודיעו לפרץ: "אתה מסוגל לעבוד שעתיים ביום במיון ביצים. לכן יש לך רק 74% נכות תפקודיים".

האם רופאי הוועדה הגיעו להחלטה שהגיעו, לאחר שיקול דעת מעמיק? בוודאי שלא. הם אפילו לא טרחו לנמק את החלטתם. הגולש הנבון בוודאי כבר הבין את המטרה בהפחתה המזערית: לגזול מפרץ את קצבתו. שהרי האחוז החסר ל- 75% נכות שולל ממנו את הקצבה המלאה.

לסיכום, פרץ יצא מדיוני הוועדה כשכעת רק אחוז אחד חוצץ בינו לבין הקצבה הנכספת, קצבה שעם כל עליבותה, פרץ זקוק לה כאוויר לנשימה. לכן הוא לא ויתר והגיש ערעור לבית הדין לעבודה בנצרת.

השופט חיים ארמון, ידע את הסוד הגלוי. נציגי הביטוח הלאומי, מחסירים אחוזי נכות בצורה עקבית, כדי לגזול מהנכים את קצבתם. אף על פי כן, התקשה להבין על מה ולמה הופחתו מפרץ 2% נכות. עם כל הנכויות הקשות שמהן הוא סובל, התעניין השופט ארמן אצל נציגי הביטוח הלאומי, אתם באמת סבורים שהוא יכול להמשיך ולתפקד בעבודה.

הוא סתם מתעצל לצאת לעבודה, השיבו נציגי הביטוח הלאומי. מה רע בלמיין ביצים שעתיים ביום? כך הוא יעשה גם משהו מועיל למשק הישראלי. נציגי הביטוח הלאומי שכחו כי פרץ משותק בידו. כיצד בדיוק ימיין ביצים, מבלי לשבור אותם? לאלוהי הביטוח הלאומי פתרונים.

החלטה שגויה? אז למה לא לפסוק קצבה?

גם השופט ארמון הבין כי רופאי הביטוח הלאומי אולי מבינים ברפואה, אבל החשבון הפשוט רחוק מבינתם. "כיצד הגיעו רופאי הועדה למסקנה שדרגת אי-הכושר היא דווקא בשיעור 74%", שואל השופט בציניות, "הרי גם לדעתם פרץ מסוגל לעבוד, בעבודות מוגבלות, רק במשך 'כשעתיים ביום'. יום עבודה רגיל נמשך לפחות 8 שעות. אם פרץ מסוגל לעבוד שעתיים ביום, הרי שיש לו כושר עבודה של רבע יום עבודה לכל היותר ופחות מכך, לגבי יום עבודה שנמשך מעל 8 שעות. מכאן שגם על פי רופאי הוועדה, פרץ איבד את כושרו לעבודה בלפחות 75%".

בסופו של דיון, השופט ארמן החזיר את "התיק" לוועדת הערר עם הנחיות לבחון מחדש אם פרץ אמנם מסוגל למיין ביצים משך שעתיים ביום ועם דרישה להסביר כיצד מיון הביצים מתיישב עם השיתוק בצד הגוף השמאלי.

ערעורו של פרץ הצליח לכאורה. ללא ספק, בדרך החתחתים הממתינה לכל נכה בישראל, פרץ עשה צעד חשוב בדרכו אל חיי השפע שמאפשרת קצבת הביטוח הלאומי לנכים בישראל.

ואני מבקש, עם כל הכבוד והצניעות, לברך את השופט ארמן. ללא ספק שופט רגיש וחכם שהבחין מיד בעוול שנעשה לפרץ. רק שאלה אחת מטרידה: למה להחזיר את ה"תיק" של פרץ לוועדה? הרי בפני השופט היו קיימים כל הנתונים לפסוק כי מגיעה לו קצבה מלאה? האם פרץ לא טורטר דיו על ידי החלטות חסרות היגיון של פקידי ורופאי הביטוח הלאומי?