"תנו גם לי לעשות שירות לאומי"

"כבעלת מוגבלות אני מודעת לזה שאני לא כמו כל צעירה בת 18 שמסיימת את הלימודים. אבל לפחות עכשיו, הרבה בזכות השירות, אני יכולה להגיד בפה מלא שמבחינתי המגבלה שלי ממש לא הגבילה אותי. אני לא צריכה הנחות, אני לא רוצה מבטי רחמים, רק מבקשת עזרה במקומות שבהם קשה לי להתמודד לבד בגלל המגבלה"

נטע יוסף פורסם: 08.08.11 , 10:18

בימים טרופים אלה, כשכל החברה הישראלית רועשת וגועשת על המצב של המעמד הבינוני, מתרחש מאבק נוסף שהוא קצת רחוק יותר מעיני הציבור. סליחה אם נשמע מהדברים שאני ממעיטה בערכה של המחאה הציבורית, אני לא, פשוט המאבק הזה קצת יותר חשוב לי באופן אישי כי הוא קשור להמשך החיים שלי כבוגרת.

אני, נטע יוסף, סובלת ממגבלות רפואיות שבגללן לא יכולתי להתגייס לצבא ולכן קיבלתי פטור. למרות זאת לא ויתרתי ושירתתי השנה בשירות הלאומי במסגרת התכנית "משלבים" של עמותת בת עמי. במשך השנה התנדבתי במרכז לקידום בטיחות בדרכים והרגשתי שמעבר לעובדה שאני תורמת למדינה בהתנדבותי, אני תורמת לחברה על-ידי קידום נושא שקרוב לליבי.

אני לא כותבת את הדברים האלה כדי לטפוח לעצמי על השכם, ממש לא, כי כמוני יש הרבה צעירים עם מוגבלויות שעושים דברים לא פחות מדהימים. אני כותבת אותם, כי לצערי בניגוד אלינו יש עוד מאות אם לא אלפי צעירים עם מוגבלויות שלא משרתים בשירות האזרחי-לאומי. לא בגלל שהם לא רצו, אלא פשוט כי לא אפשרו להם.

אבל זו רק חלק מהבעיה. חלק אחר קשור אלי באופן אישי יותר – כי גם אני נמצאת כרגע בין הפטיש לסדן. בימים אלה אני לקראת סיום שנת השירות הראשונה שלי וכרגע, לפי מה שאומרים לי, לא אוכל להמשיך לשנה נוספת.

למה? כי בסופו של דבר הכל קם ונופל על תקנים שהממשלה מממנת לשירות האזרחי-לאומי. ממה שהרכזת שלי סיפרה לי, לכל תכניות השירות לצעירים עם מוגבלויות, בכל רחבי הארץ, מוקצים רק כמה מאות תקנים, וזו רק טיפה בים. כלומר, זה לא תלוי בי בכלל אם אמשיך לשרת, וגם אם בסוף אמשיך זה יהיה מתוך ידיעה שיכול להיות שבגלל זה צעיר אחר לא ישרת.

וזה לא נגמר בצעירים עם מוגבלויות, אלא רק מתחיל בהם. לצידנו, יש עוד אוכלוסיות שלמות של צעירים שלא מגויסים לצה"ל ולא מתאפשר להם לתרום כמו צעירים וצעירות שמגיעים מרקע של סיכון, עולים חדשים או צעירים שלא גויסו לצה"ל בגלל רקע פלילי. כולם סובלים מאותה בעיה.

אני לא אחת שאוהבת סיסמאות אבל אני מרגישה באמת שזו זכותי לשרת. שזו זכותנו לשרת. ולא פחות מזה, זכותנו גם לקבל מהשירות את כל מה שהוא נותן לנו. כבעלת מוגבלות אני מודעת לזה שאני לא כמו כל צעירה בת 18 שמסיימת את הלימודים. למשל, קשה לי יותר כשאני ניגשת לראיונות עבודה. אבל לפחות עכשיו, הרבה בזכות השירות, אני יכולה להגיד בפה מלא שמבחינתי המגבלה שלי ממש לא הגבילה אותי. אני לא צריכה הנחות, אני לא רוצה מבטי רחמים, רק מבקשת עזרה במקומות שבהם קשה לי להתמודד לבד בגלל המגבלה.

לאחרונה נערך בכנסת מפגש עם חברי כנסת שאליו הגעתי יחד עם חברים שלי וצעירים נוספים מכל הארץ. במפגש הזה, שאותו יזם הפורום לקידום השירות האזרחי-לאומי, היו שר המדע וחברי הכנסת זבולון אורלב, שלמה מולה ועינת וילף, שהחליטו לקחת על עצמם לנסות ולקדם את הוספת התקנים לשירות. סיפרנו להם כמה המסגרת הזאת נחוצה לנו, כמה זה חשוב לנו להמשיך לשנה נוספת ויותר מזה – כמה חשוב לנו שצעירים אחרים יזכו לשרת והם הבטיחו לעזור לנו כמה שיוכלו, כולל לתמוך בהצעות חוק של משרד המדע ושל זבולון אורלב שאמורות להסדיר את השירות הלאומי. אני ממש מקווה שזה יקרה, כי מהמקום שבו אני נמצאת, זה המאבק האמיתי שלי.