ט"ו באב: אהבה מעבר לכומתה
מרדכי החליט להתחתן עם רובל אחרי שלושה שבועות של היכרות, אך היא מצאה עצמה נשואה לצבא. רקפת מצפה לילד ראשון הרחק מאוהד, וביני מביא לנילי את הצבא הביתה. שלושה מ"כים נשואים ודתיים חוגגים ט"ו באב צבאי
מרדכי ורובל קדוש: "הצטיידתי בשמלת שבת מחאקי"
לדייט הראשון עם רובל, הגיע סמ"ר מרדכי על מדים. "לקחתי אפטר על הבוקר, אמרתי למפקד שלי שאני יוצא למפגש קצר, ויצאתי לדרך", מספר לוחם הצנחנים לשעבר, שפיקד אז בסך הכול על המחזור הראשון שלו בתור מ"כ. "בפגישה הראשונה שלנו דיברנו המון על הצבא. לפני כן, כשהייתי יוצא לדייטים, הייתי משתדל להימנע מכך - אבל היא אהבה את זה".
"פשוט חשבתי שאי-אפשר באמת לעשות את ההפרדה", מסבירה רובל. "אמרתי שאם הוא כבר בצבא, אז שישתף אותי בזה, וזהו".
הוא: בן 23, מ"כ בגדוד אריות הגולן בביסל"ח. היא: בת 20, סטודנטית להיסטוריה ולחינוך בלתי פורמלי במכללת "אורות" אלקנה. פז"ם נישואים: חודש. נ"צ: עלי. סד"כ: הוא והיא בלבד. אחד על אחד: אוהבים לטייל ולבשל ארוחות משותפות (צילום: מור גל, "במחנה")
חוש ההומור המשותף והקרבה הניכרת, מותירים את הרושם כאילו רובל ומרדכי מכירים כבר שנים ארוכות.
למעשה, השניים פגשו זה את זו לפני כחצי שנה בלבד, והפכו לבעל ואישה רק לפני ארבעה שבועות. "הכול קרה מהר כי הקליק היה מיידי", מספר מרדכי. "כבר בשיחת הטלפון הראשונה דיברנו במשך חצי שעה. אחרי שלושה שבועות של היכרות, אמרתי לה שהיא כנראה האחת - ושבוע לאחר מכן קיבלתי תשובה חיובית גם ממנה".
ההכנות לחתונה, למרות הציפיות, היו יחסית קלות. "ממש לא הרגשתי לבד", אומרת רובל. "כשיצא לנו לדבר בטלפון, אז הדיבורים היו על זה, וכשהוא היה חוזר הביתה, השתדלנו להספיק כמה שיותר סידורים. כבר אז היה ברור שאחרי החתונה המחיר יהיה להתעורר לבד בבוקר, אבל ידעתי שאהיה מוכנה לשלם אותו, כי תמיד הייתה לי העדפה לגברים שמשרתים שירות מלא".
הקושי הגיע דווקא מתגובות הסובבים. "אנחנו בנינו את הזוגיות על זה שמרדכי בצבא, אבל לאנשים מבחוץ קשה להבין את כל העניין", אומרת רובל. "מה שהם רואים זה אישה שנמצאת לבד בבית, שזה נכון, אבל נעשה מתוך אמונה שלמה. מההתחלה מרדכי אמר לי שלחיות עם גבר שמשרת בצבא זה קשה, אבל אני הייתי מוכנה".
למרות הסכמתה של רובל לשאת במחיר הנדרש - אחרי החתונה דברים התחילו להתערער. "בשבוע הראשון שהוא לא היה כאן היה לי הכי קשה", היא אומרת. "הייתי בטוחה שהכול יהיה פשוט, כי גם לפני שהתחתנו לא נפגשנו מידי יום, ושרדנו את זה - אבל הסתבר שבתור זוג נשוי המצב שונה. לא אשכח שחברה שלי, שגם היא נשואה לחייל, שלחה לי פעם הודעה: 'שלא יעבדו עלייך - גבר בצבא זה גיהינום!' אז חשבתי שהיא מגזימה, אבל אחרי השבוע הראשון הזדהיתי".
"לפני החתונה לא היה לי קשה כמו עכשיו", מסכים מרדכי. "אני מתגעגע המון, ולשנינו ברור שזאת לא מציאות תקנית".
מאז החופה משתדלת רובל להמשיך באותו הקו שהוביל אותה בדייט - להיות שותפה בכול. בהתאם לגישה הזו, היא אפילו הצטרפה אל בעלה באחת השבתות שסגר בבסיס. "הצטיידתי בשמלת שבת מחאקי", היא צוחקת. "צה"ל זה פלנטה אחרת - אפילו מדברים שם בשפה שונה. גם בבית מרדכי זורק לי לפעמים שאני 'לא עומדת בשין'. זה מוזר".
אוהד ורקפת מוסאי: עם כיסוי ראש, אבל לא מרגישה נשואה
זהו יום הולדתו הראשון של סמ"ר אוהד מאז שהוא ורקפת נישאו, והוא סוגר שבת בבסיס. נדמה שאת עיקר האכזבה סופגת אשתו הטרייה שמחכה לחגוג לו - והיא מחליטה לעשות מעשה.
"בהתחלה ניסיתי לשכנע אותו לספר למ"פ, כדי שיוציא אותו, אבל הוא לא הסכים - אז החלטתי לשלוח למ"פ הודעה בעצמי", היא אומרת. "כתבתי לו: 'היי נסים, לאוהד יש היום יום הולדת. אשמח אם תפתיע אותו'. הוא אמנם לא שוחרר, בספו של דבר, אבל היה שווה לנסות. אני ממש לא בעניין של להתקשר למפקדים בדרך כלל, אבל זה היה, כנראה, רגע של חולשה".
"חסר בדברים הקטנים" (צילום: יורם כהן)
כשאוהד התגייס, השניים עוד היו חברים בלבד. בלי יותר מדי מחויבות - אבל עם אהבה גדולה שהייתה צריכה לשרוד את מבחן שעות הט"ש. "זאת הייתה תקופה לא קלה", מספר אוהד מוסאי. "השבועות הכי קשים היו בשטח, כשהייתי בלי טלפון, והתקשורת בינינו כמעט ולא הייתה".
למרות הקשיים, אוהד הציע לרקפת נישואים, והיא החליטה להגיד "כן". המועד לחתונה נקבע כשאוהד יצא לקורס מ"כים - ואת האחריות על ההפקה המושקעת של האירוע לקחה רקפת על עצמה.
הוא: בן 22, מ"כ באימון מתקדם בגדוד 890 של הצנחנים. היא: בת 21, סטודנטית לחינוך מיוחד במכללת גוש עציון. פז"ם נישואים: שנתיים. נ"צ: בית שאן. סד"כ: שניהם + אחד בבטן. אחד על אחד: אוהבים לצאת לקניות, לטייל ולבלות עם חברים (צילום: מור גל, "במחנה")
"עשיתי הכול בלעדיו", היא אומרת. "את ההזמנות לחתונה ואת הלהקה בחרתי עם חברות, והפעם הראשונה
שאוהד ראה את הזמרים שמופיעים הייתה בחתונה. זה לא היה פשוט, כי בסיטואציה כזאת צריך דעה נוספת לגבי דברים - ולמרות שההורים שלי אהבו והחברות שלי התלהבו, הם לא אלה שעמדו איתי מתחת לחופה, בסופו של דבר".
שבוע לאחר החתונה חזר אוהד לחייליו שבשטח, ורקפת חזרה לשגרה. "היה לי קשה כי התחתנו, אבל לא באמת הרגשנו נשואים", היא מספרת. "אז נכון, אני חובשת כיסוי ראש כמו כל אישה נשואה, אבל בפועל, אוהד מגיע הביתה פעם בשבוע-שבועיים, מתחילות 48 שעות של כיף, ואז נועלים את הבית. אני ממלאת לעצמי את היום, אבל יש הרבה רגעים שאני רוצה אותו אפילו בשביל הדברים הקטנים, והוא חסר".
גם אוהד נדרש ללא מעט התמודדות עם המצב. "בתחילת הנישואים, במקום לבסס את הבית, חזרתי לצבא, וגם כשרקפת נכנסה להיריון לא הייתי שותף לבדיקות ולאולטרסאונד", הוא מספר. "כשאני חושב על זה, אני מבין שהמצב הזה - בו אי-אפשר לדבר הרבה, אבל צריך לקבל החלטות - ביגר אותי ונתן לי כלים טובים לזוגיות. היום אנחנו לא מרשים לעצמנו להפסיד דברים בחיים אחד של השני, ומשתפים בכול. אני, למשל, למדתי לשלם חשמל דרך הטלפון. המ"כ שהיה איתי בסגל היה מקשיב לי עושה את זה, ומת מצחוק".
"בסופו של דבר, כשהתחתנו הבנו שזה המחיר - להיפגש קצת פחות ולהתמודד עם הקשיים", מסכמת רקפת. "זה אפילו העצים את הקשר בינינו. זה הפך אותו למיוחד הרבה יותר".
ביני ונילי שטיין: לובשת את המכנסיים (מתחת לחצאית) בבית
הוא: בן 22, מ"כ טירונים בבא"ח נח"ל. היא: בת 22, סטודנטית לפרסום ושיווק באריאל. פז"ם נישואים: שנתיים ושלושה חודשים. נ"צ: עלי. סד"כ: שניים + בארי בת השנה. אחד על אחד: אוהבים להאזין למוזיקה, לצאת לבתי קפה ולשחק עם בארי הקטנה.
כשסמל ביני שטיין הגיע ללשכת הגיוס, הוא היה משוכנע שהוא הולך לשרת קרוב לביתו ולחיק משפחתו. אלא שלמציאות, כרגיל, היו תוכניות אחרות - והתפקיד שהוצע לבחור המורעל היה ג'ובניקי ותל-אביבי למהדרין. אז הבין ביני שעומדות בפניו שתי אפשרויות: יומיות בקריה או שירות קרבי בנח"ל. "איך שיצאתי משם התקשרתי לנילי, ואמרתי לה 'טוב, אני קרבי'", הוא מספר. "היא דווקא הייתה מרוצה".
שלושה חודשים לפני שעלה על מדים, נולדה לביני ולנילי בתם הבכורה, בארי. "בשבועות הראשונים לשירותו הצבאי הייתי קצת בשוק - לא הבנתי מה אני עושה כאן לבד עם תינוקת", אומרת נילי. "היום אני מתקשה להבין איך נשים נשואות בלי ילדים בכלל מסתדרות. העובדה שיש לי ילדה קטנה לדאוג לה, ממלאת לי את היום, וגם את הנפש".
נדמה כי במצב הנוכחי, ההורות קשה בעיקר לביני, שכמעט לא זוכה לראות את בתו מתפתחת. "אני רוצה להיות שותף יותר בגידול של בארי", הוא אומר. "אני רוצה לקחת אותה מהמעון ולהחזיר אותה ממנו, לשחק ולהיות איתה - לא רק בשבתות, אלא גם ביומיום. בסופו של דבר, להיות מפקד כיתה זה להיות האבא של החיילים שלך, וזה שיש לי ילדה גורם לי להיות מחויב ורגיש פי-כמה כלפי החיילים שלי. זה לטובתם".
כשביני נמצא בצבא, נילי היא זו שלובשת את המכנסיים (מתחת לחצאית) בבית. היא משלמת לבד חשבונות מים וחשמל, לוקחת את הרכב למוסך, ונאלצת להילחם בעצמה בג'וקים. כשהוא שב, בסופו של דבר, ביני מתקשה להשאיר את צה"ל מאחור.
"זה מתחיל בכך שאני דוחף את נילי לעשות כושר כמו שעושים מד"ס, ומגיע עד לזה שאני מתייעץ איתה לגבי
דברים שקורים בשטח", הוא אומר, ורעייתו מבהירה מיד שהיא לא משתגעת על שיחות בניחוח אבק שריפה. "ביישוב שלנו יש הרבה אנשי צבא, כך שכל ביטוי מהעולם הזה מעלה זיכרונות שכולם נשאבים אליהם", היא אומרת. "אנחנו, בכל מקרה, החלטנו בשלב מסוים שבזמן הפנוי שלנו נשתדל לדבר על דברים אחרים".
ובכל זאת, הזוג הצעיר מבטיח שיש גם צד חיובי לנישואים על מדים. "בשבתות הזוגיות שלנו פורחת, וזה נפלא. אנחנו כמו כל משפחה", מחייכת נילי. "אין ספק שהיתרון הגדול הוא שטוב לביני ושהוא נמצא בתפקיד שבו הוא יכול לתרום ולהיות מאושר. גם אני מרגישה שדרך השירות שלו הפכתי לפחות תלותית וליותר בוגרת".
"העובדה שאני נמצא רחוק מהבית הפכה את נילי לבחורה חזקה ועצמאית יותר ממה שהייתה", מסכים הבעל. "כשהתגייסתי, דחפתי אותה למלא את כל הערבים שלה. אמרתי שאישה במצב כזה צריכה להרחיב אופקים, לרכוש תחביבים חדשים ולהרוויח לא פחות מהבעל. טוב שהיא לא מוותרת".
- הכתבה המלאה פורסמה במגזין "במחנה" בסוף השבוע
לפנייה לכתב/ת 
