חובת השתיקה

לפני כמה עשורים היה ג'ון סקוטו עורך דין ניו יורקי צעיר, צאצא לפמיליה מוכרת בחוף המזרחי. סבו היה אנתוני אנסטסיו, מי שנודע בכינוי "טוני הקשוח" מארגון הפשע של משפחת גמבינו; אביו הוא אנתוני סקוטו, שהיה סגן נשיא איגוד עובדי הנמל בניו יורק ופוליטיקאי מצליח. האב נחשב למועמד לנשיאות ארצות הברית בקרב משפחות הפשע האיטלקיות, אלא שב־1979 הסתבך בשערורייה ציבורית ונשפט לחמש שנות מאסר.

כשסקוטו סניור היה בכלא, הג'וניור סיים את לימודי המשפטים ועבר ללוס אנג'לס. שם הוא הצטרף לפירמה יוקרתית, אבל מהר מאוד נטש את העבודה האפורה במשרד לטובת חיי הלילה של העיר. סקוטו המיוחס התחבר לעבריינים איטלקים שהתמקמו בחוף המערבי, ובן לילה הפך למסעדן מצליח בהוליווד - כמו גם ליעד מרכזי של ה־OCID, המחלקה המיוחדת למאבק בפשע המאורגן במשטרת אל.איי.

ב־1989 איבד סקוטו את רישיון עריכת הדין שלו, ונשפט ל־15 חודשי מאסר על שותפות בסחיטה של בעל מועדון לילה בהוליווד. כשהשתחרר פתח מסעדה שמשכה אליה גנגסטרים איטלקים מכל רחבי אמריקה, וענקים הוליוודיים כמו ג'ק ניקולסון, סילבסטר סטאלון, שון פן, צ'ארלי שין וקווינסי ג'ונס. המשטרה לא הרפתה מהעסק עד שנשלל ממנו הרישיון למכור אלכוהול בעקבות ההרשעה ההיא, ולבסוף נאלץ הג'וניור למכור את המועדון.

(צילום: עמית מגל)

בהמשך גייס סקוטו כמה שותפים שפתחו במרכז בוורלי הילס מסעדה חדשה בשם "אווה", על שם החברה שלו באותם ימים אווה פאביאן, נערת אמצע של פלייבוי. "אווה" הפכה לגירסה המשודרגת של המסעדה הראשונה, עם אקווריום ענק ששחו בו כרישים, ומועדון ספא לבליינים נבחרים ולנערות ליווי של כמה מהסוכנויות המובילות בעיר המלאכים. אבל בעיקר היתה בו קשת רחבה יותר של גנגסטרים ושחקנים, שראו בו בית שני. ב־1992 למשל אירח המועדון את המסיבה לרגל בכורת הסרט "הופה", שבו גילם ג'ק ניקולסון את דמותו של מנהיג עובדי הנמל בניו יורק ג'ימי הופה - שבמקרה או לא במקרה הזכיר את אבא של סקוטו.

במשך שנתיים עקבו ה־FBI וכמה מגופי החקירה הפדרליים בארצות הברית אחר הנעשה ב"אווה". הרשות למלחמה בסמים (DEA) עקבה אחרי סוחרי הרואין וקוקאין שניהלו משם את עסקיהם בשלט רחוק; ה־OCID עקבו אחרי ברוני השוק האפור שאירחו שם פקידים ציבוריים ויזמים פרטיים; רשויות המס עקבו אחר תזרים המזומנים העצום של "אווה", כל הדרך אל מכבסות הכספים של המאפיה האיטלקית בברוקלין; ומחלק המוסר של משטרת אל.איי התביית על רשתות נערות הליווי. אצלן החל ב־1993 גל מעצרים גדול, שהסתיים בכתב אישום פדרלי נגד סקוטו על ניסיון לשחד פקידים ברשות הממונה על רישיונות למכירת אלכוהול.

אני מביא כאן את עיקרי הסיפור על סקוטו ושות' - שפורסם במלואו במגזין Spy ב־1994 עם דיוקן ענק של ג'ק ניקולסון, והכותרת "כשאנשים טובים אוכלים במקומות אפלים: תחקיר מיוחד על הוליווד וארגוני הפשע החדשים" - כי הוא הרקע לנקודת הפתיחה בקריירה פלילית אחרת לגמרי. זאת של האזרח הישראלי אסי וקנין.

אולי אתם זוכרים את השם מהתחקיר על סוכנות הדוגמניות "רוברטו" בתוכנית "עובדה", או מהחיקוי שלו ב"ארץ נהדרת". אולי הוא מצלצל לכם מוכר בגלל הקשר לתיק האחים אברג'ל, שבין היתר נאשמים היום בכך שניסו לסחוט אותו. כדי להוכיח את אשמת האברג'לים תפסו האמריקאים את וקנין כשהגיע לחופשה במקסיקו באפריל האחרון, העבירו אותו לארצות הברית, ושם טירטרו אותו בין בתי מעצר ובתי משפט בניסיון לשכנע אותו להתלונן נגד האחים. וקנין סירב, וגורש בחזרה לישראל. במהלך חודש יולי, כשהוא ממתין לגירוש בבית המעצר במחוז אורנג' בקליפורניה, הוא הסכים לספר לי לראשונה את כל מה שעבר עליו בחודשים האחרונים.

העלילה הזאת, כאמור, מתחילה בקשר האיטלקי.

1. ניו יורק

וקנין הוא בן למשפחה ישראלית שעברה ללוס אנג'לס כשהיה בן חמש. ב־1996, בגיל 25, הוא פיתח שיטה לאתר מספרים סודיים של כרטיסי אשראי והשתמש בהם לייבוש כספומטים שלמים בניו יורק במשיכה אחת. את ג'ון סקוטו הוא הכיר דרך סוחר סמים ישראלי מניו יורק שאהב לבזבז את הכסף שלו בחוף המערבי, עם חיבה יתרה לסצנה ב"אווה". כשסקוטו שוחרר בערבות הוא פתח מסעדה גדולה במנהטן, שם התהדקו היחסים שלו עם וקנין שפיזר את הבוכטות מהונאת האשראי שלו על מלונות פאר, בילויים, נשים וסמים.

תחת ידיו של ילד הפלא הישראלי זרמו אז מיליוני דולרים - חלקם מעבירות שלו וחלקם מאלה של חבריו, סוחרי קוקאין ומפיצי האקסטזי הראשונים - ומפה לשם הפך סקוטו ליועץ בלתי פורמלי של וקנין לענייני משפט והשקעות בבורסה. באחד הימים היו השניים בחדרו של וקנין בהילטון ניו יורק, משם הפעיל האחרון את מערך העקיצות שלו. סקוטו יצא באיזשהו שלב, ותוך כמה דקות פשטו על החדר סוכנים פדרלים ועצרו את וקנין. זה התקשה לקבל את העובדה שהחבר הטוב מהמאפיה האיטלקית טמן לו מלכודת, אבל במהלך המשפט גברו אצלו החשדות שאכן כך היה.

"עכשיו אני יכול לדבר על הכל. עברו יותר מעשר שנים ואני שם עליהם זין", מתפרץ וקנין מעבר לקיר הזכוכית בזמן שאני מבקר אותו בבית המעצר. "על כרטיסי האשראי

 קיבלתי שמונה חודשים וישבתי אותם, אבל כשהשתחררתי הייתי חייב לגלות מי הפיל אותי. סקוטו היה פעם יעד מרכזי של ה־OCID, שהג'וב שלהם היה לאסוף מידע על ארגוני פשע שמחוברים לפוליטיקאים. בגלל החברים שלו מהמאפיה ומעולם הבידור הוא חטף מהמשטרה, וגם התקשורת חגגה עליו. כשהכרתי אותו בלוס אנג'לס הוא היה טיפוס מאוד מעניין עם חברים איפה שתגיד, וכשנפגשנו בניו יורק הוא נדלק על הקטע של כרטיסי האשראי ועבד איתי".

וקנין מספר שבטח בסקוטו. "כמובן שאחרי המעצר במלון חשדתי, אבל בכל זאת. הרי הוא בן למשפחת גמבינו. חוץ מזה הוא גם בא לבית המשפט, המליץ לי על עורך דין בכיר מניו יורק וליווה את כל ההליך המשפטי. ראש ה־OCID מייקל ג'רבייס העיד במשפט שהמידע עלי הגיע מאדם שעובד איתם כמה שנים, והגדיר אותו 'המודיע הכי טוב בעולם'. בשלב הזה הייתי בטוח שמדובר בסקוטו, אבל המשכתי לחשוד ולשתוק. עורך הדין שלי סירב להאמין שסקוטו היה מודיע של המשטרה, ושיכנע אותי ללכת על עסקת טיעון".

בסוף נחשף סקוטו בידי וקנין עצמו. "כשהשתחררתי ישבתי על ג'רבייס באמצעות גורם שהאזין לציוד התקשורת שלו", הוא מספר, "ואז זה הגיע". ב־12 בדצמבר 1996 הקליט סקוטו בתיבת הדואר האישית של ג'רבייס את ההודעה "היי מייק, זה ג'ון, אני יודע שחיפשת אותי", והשאיר את מספר הטלפון של אביו, אנתוני סקוטו. "הוא השאיר את המספר של אביו גם בהודעה שנייה", אומר וקנין, "אבל הפעם הוא אמר גם: 'קיבלתי אינפורמציה שהייתי אמור להעביר אליך. אנחנו נפגשים הלילה, אז אם אתה מקבל את ההודעה בשעות הבאות, בבקשה תתקשר אלי'".

בערר שהגיש לבית המשפט הגבוה לערעורים ביקש וקנין לבטל את הרשעתו בטענה שסקוטו היה מודיע של ג'רבייס, שהיה שותף לתכנון קו ההגנה שלו. "כל התיק היה בנוי על אינפורמציה מעד סודי, שהיה בעצם אחד היועצים המשפטיים שלי", מסביר וקנין. "על המידע הזה ביססו את הבקשה לתפוס את המחשב שלי, וידעו איפה למצוא את הראיות נגדי. את כל המידע הוצאתי לג'רי קאפישי, עיתונאי פלילים וסופר ידוע מניו יורק. גם הוא לא האמין לי, אבל אחרי שקיבל את ההקלטות הוא פירסם הכל בבלוג שלו, Gang Land. לא שזה גרם לזיכוי שלי או מנע מה־LAPD לעצור אותי שוב, הפעם בחשד להאזנות סתר. בכל מקרה, הם לא הוכיחו שום דבר והתיק נסגר".

עם הרקורד הנכבד הזה גורש וקנין מארצות הברית בשנת 2000. הוא הגיע לישראל ושכר בארסוף וילה שהיתה למוקד חברתי של מיליה מסוים מאוד, שבחלקו ממשיך ללוות אותו עד היום. כולם מצליחנים צעירים מעולם העסקים ושוק ההון, בשילוב קטלני עם אנשי הימורים ושוק אפור. בין היתר הסתובבו שם גם נשים יפות, נורמטיביות ומפורסמות כמו אגם רודברג, ליהי אלון, שרון גניש ומאיה בוסקילה. בשלב הזה החליט התושב החוזר להעמיק את הקשרים עם עולם הזוהר הישראלי.

2. תל אביב

כשווקנין נכנס כשותף בסוכנות הדוגמניות של רוברטו בן שושן, המקור לכסף שלו לא היה ברור. היום אפשר לומר בוודאות שלפחות 1.3 מיליון דולר הוא קיבל מהעבריין הירושלמי הבכיר גבי בן הרוש, שביקש ממנו ומאחיו חי וקנין לסייע לו להלבין עשרות מיליוני שקלים שנגנבו מהבנק למסחר. במקביל אפשר לומר גם שווקנין, שנחשב למוח פיננסי מבריק שמתמחה במחשבים ובשוק ההון האמריקאי והגלובלי, לא נבנה מהסכום השולי הזה; הוא וכמה מחבריו הקרובים בארץ ובארצות הברית גילגלו אז מיליונים, וחלק מאותם חברים קרובים עסקו ביזמות החדשה של אתרי הימורים בינלאומיים באינטרנט.

לכאורה בלי קשר לכך, דוד מיליונר של משפחת וקנין בשם פרוספר לוי היגר מצרפת ללוס אנג'לס וסייע לחי וקנין להיכנס לשוק הנדל"ן המקומי. בשורה של עסקות משותפות הם קנו ומכרו כמה בניינים ענקיים בדאון טאון אל.איי, מה שהפך את חי למיליונר בפני עצמו, אבל לא מנע ממנו להמשיך בקשרים הדוקים עם עבריינים בכירים בישראל. המקורב ביותר היה בן הרוש, אבל בסביבה היו גם האחים יצחק

 ומאיר אברג'ל, שכאמור עומדים עכשיו למשפט בארצות הברית. האברג'לים מואשמים בכך שהיו שותפים של בן הרוש בגנבה מהבנק למסחר ובהלבנת הכסף באמצעות הלוואות, ובסחיטה של לווים שלא עמדו בהחזרים - לרבות האחים וקנין, שקיבלו בארץ יותר ממיליון ורבע דולרים להלבנה ולא החזירו אותם במועד.

ראשונים נעצרו ב־2004 חי וקנין וגבי בן הרוש, ושוחררו למעצר בית. שנה לאחר מכן הפך הבוס הסוחט בן הרוש לעד מדינה נגד שותפו הנסחט לכאורה, חי וקנין. חלפה עוד שנה, ובמאי 2006 הזמין בן הרוש לביתו בלוס אנג'לס את אילנה דיין. הוא נתן לה ראיון בלעדי על חזרתו בתשובה, וסירב לדבר על חלקו בגנבת כספי הבנק למסחר. הוא גם לא אמר בגלוי שבזמן הקלטת הראיון הוא כבר סיפר הכל לחוקרי ה־DEA והפך לעד מדינה, מה שפטר אותו מעונש מאסר אבל הביא על וקנין עשר שנות מאסר בפועל. מה שבן הרוש בהחלט הסכים לעשות זה לסייע לצוות התוכנית להוציא לפועל את התחקיר על אסי וקנין, השותף החדש בסוכנות רוברטו.

ב־2007, זמן קצר לאחר התחקיר ב"עובדה", וקנין נאלץ למכור את חלקו בסוכנות הדוגמניות לאיש העסקים רוני מאנה, כדי לאפשר לעסק לפעול ללא הצל המאיים של שמו ושל אחרים כמו יצחק אברג'ל ועמיר מולנר, שהוזכרו בתחקיר כמי שניהלו בוררויות בסכסוכים בין דוגמניות לבעלי הסוכנות. וקנין גם נפטר מהווילה בארסוף, ועבר להתגורר בקומה ה־17 של מגדלי אקירוב.

אחזקת הבית החדש היתה עניין של 10,000 דולר בחודש, לא כולל תחזוקה של ג'יפ האמר עצום, רביצה יומיומית במלונות פאר, ארוחות במסעדות יוקרה ובילויים באתרי נופש בישראל, רומניה, מקסיקו וספרד. בטח לא לבד: יחד עם החברים מימי רוברטו, וגם עם הבעלים לשעבר של בית"ר ירושלים, המיליונר האמריקאי גומא אגייאר. וכמובן שחשבון ההוצאות החודשי הנ"ל לא כלל את תקציב ההימורים הבינלאומי של וקנין, בהיקף כמה מיליוני דולרים שהתגלגלו בין אתרי הימורים באינטרנט למועדוני הימורים פיראטיים בארץ ובתי קזינו מפוארים באירופה.

והיה עוד סעיף קטן בהוצאות: חתונה. את ברית הנישואים לדוגמנית סיגל כהן תיקצב וקנין ביותר ממיליון דולר. חלק גדול מהסכום הושקע בהטסה לישראל של מאות בני משפחה וחברים מכל רחבי העולם, ואירוח בשתי קומות ששכר להם במלון דייויד אינטרקונטיננטל - שם נערכה החתונה בהשתתפות כ־2,000 אורחים. זה היה מופע חברתי עמוס שמשתתפיו התייחסו בביטול לממצאי התחקיר של "עובדה", ובמינגלינג השתתפו נציגי אליטת הבילויים והדוגמנות התל אביבית יחד עם גורמים בעולם התחתון. הכל, כמובן, לעיני המצלמות התוכנית של גיא פינס ואתרי הרכילות.

אלא שהנפילה לא איחרה לבוא. הנישואים לא החזיקו מעמד אפילו שנה, ואם זה לא הספיק, לפי פרסום ב"הארץ" מסר וקנין לאמריקאים עדות שעשויה להביא להרשעת האברג'לים. וקנין מחה על הפרסום באמצעות מכתבים מעורך הדין אילן בומבך, אבל דרישתו לפרסם את הכחשתו והסבריו לשיחה המצוטטת לא נענתה. הפרסום שנותר לנצח באתר "הארץ" חיזק את השמועות לגביו ופגע בביטחון האישי שלו.

באותו זמן שלחו רשויות המשפט בארצות הברית לבית המשפט שדן בבקשת ההסגרה של האברג'לים קלטת של שיחת טלפון מ־2003, שפורסמה באמצעי התקשורת וזכתה להדים רבים. בקלטת נשמע חי וקנין צורח על אחיו בישראל: "הגענו למצב של מוות, מצב של העולם נחרב, תשעה באב, נחרב העולם. אתה חושב שאתה חכם, ועם הגאווה שלך הרסת אותי, בסבא, באבא, ברב פינטו, אתה מת מבחינתי. בגללך היה נזק של 1.5 מיליון... הם מתכננים לעשות אותך זונה".

אסי משיב לו בקול נשנק: "אתה אמרת להם שגנבתי מיליון דולר? אתה מנסה להלביש עלי הכל? אני מת, חי... אנחנו צריכים לסגור את זה, ועכשיו".

אבל חי עומד על שלו: "אני לא אסגור את זה. לקחת 400, תביא 400. אני נותן לך פיתרון, תכסה 400. ביי אסף".

חי וקנין פרע את החוב של אחיו לבן הרוש עוד באותה שנה, 2003.

3. אקפולקו

בתגובה להגשת הקלטת ולשמועות בעניינו הגיש אסי וקנין תצהיר מיוחד לבית המשפט שבו הבהיר: "במהלך השנים 2003 עד 2005 קיימתי שיחות טלפון עם אמי ואחי בנוגע לחוב שלי ושל אחי לגבי בן הרוש... מעולם לא התייחסתי בשיחות אלה למאיר ויצחק אברג'ל בקשר לאיום כלשהו שמי מהם הפנה כלפי כביכול... האחים אברג'ל מעולם לא איימו עלי, בין מפורשות ובין ברמז".

• הלילה - מאיר אברג'יל גורש לארץ; נחשפו תמלילילם בהם איים על אסי וקנין
  

כשהאברג'לים הוסגרו לארצות הברית ניסה וקנין ליזום עם שני עורכי דין מלונדון אתר הימורים באינטרנט, אבל הם נעצרו על ידי יאחב"ל בתל אביב. השלושה טענו שהאתר לא מפר את החוק הישראלי כי אינו מאפשר נגישות לגולשים מישראל; הם

 שוחררו בתנאים מגבילים, ועל חשבונות הבנק שלהם הוטלו עיקולים. אחרי עוד כישלון עסקי צורב, וללא כרטיסי האשראי שלו, וקנין נראה בתל אביב אומלל ומתוסכל.

כשתנאי השחרור המגבילים הוקלו, בחודש מרץ השנה, וקנין נסע ללונדון ולדבריו ניסה להקים אתר לקניות באינטרנט. משם הוא המשיך לבית הנופש של המשפחה באקפולקו, מקסיקו, אלא שהפעם עצרה אותו הזרוע הארוכה של רשויות האכיפה האמריקאיות. אלה דרשו לסגור איתו חשבון ארוך שנים, שהחל בחשיפת המודיע סקוטו.

"ב־5 באפריל עזבתי את לונדון בטיסה 1981 של אייר פראנס לפריז ומשם בטיסה 434 למקסיקו סיטי", פותח וקנין במונולוג מפורט מבית המעצר בקליפורניה. "יצאתי לחופשה כדי לבלות עם חברה בקנקון, ולהיפגש עם חברים באקפולקו. עם הנחיתה הוציאו אותי שני אנשי ביטחון לחדר צדדי בשרוול שמוביל מהמטוס לטרמינל. הם הזדהו כמשטרת ההגירה, לקחו ממני את הדרכון ואת החפצים האישיים, ואמרו לי שאני עצור. איכשהו הצלחתי להסתיר אחד משלושת הבלאקבריז שלי, וככה הייתי נכנס לשירותים ודופק שיחות לחברים ובני משפחה, כדי שילחיצו את הקונסוליה במקסיקו ויודיעו לתקשורת שחוטפים אותי".

וקנין מספר שפקידי ההגירה ביקשו ממנו לחתום על מסמכים שונים, אבל הוא סירב בתוקף. "קלטתי שבניירת שלהם השם שלי מאוית Waknine, כמו שקוראים לי באמריקה, ולא Oknine כמו שרשום לי בפספורט הישראלי. עוד מבט קצר וקלטתי גם הזמנת טיסה של LAX, שזה שדה התעופה של לוס אנג'לס. עכשיו נפל לי האסימון שה־LAPD רוצים אותי, והתחלתי לצעוק ולהשתולל. לקחו אותי בכוח לחדר אחורי, ומשם הוציאו אותי למטוס של יונייטד איירליינס ללוס אנג'לס. איך שאמרתי שאני לא עולה קפצו עלי שוטרים מקסיקנים, כבלו אותי באזיקונים והעלו אותי בכוח. במטוס נכנסו לפעולה שני בלשים אמריקאים".

ההמשך, לדבריו, היה פרוע. "הכניסו אותי כמו כבשה כשאני מקלל וצועק, 'חטיפה, חטיפה, תורידו אותי', והם מכים ומושיבים אותי בכוח בספסלים האחוריים. המטוס היה מלא באנשים, חלק שלפו אייפונים וצילמו אותם מכים אותי. באיזשהו שלב בא הקפטן. אמרתי לו שאין להם צו ולמעשה הם חוטפים אותי. אמרתי שאני אזרח ישראלי שבא מצרפת למקסיקו ולא לאמריקה, ואיימתי לתבוע גם את יונייטד איירליינס. הבלשים מסרו לקפטן איזה נייר, הוא הלך לקבינה, ואחר כך חזר והודיע שהוא לא מוכן לקחת אותי במטוס שלו".

וקנין הורד מהמטוס והטיסה ללוס אנג'לס יצאה בלעדיו, מה שהרגיז מאוד את השוטרים. באותה שעה פנו בני משפחה ועיתונאים לקונסול ישראל במקסיקו סיטי, שבתגובה לפנייה שלי מאז מסר ש"למיטב הבנתי מסרבים להכניס אותו למקסיקו והוא מוחזר לצרפת".

וקנין נותר בינתיים בשדה התעופה. "כל הלילה החזיקו אותי בחדר הצדדי, ובשתיים בצהריים העלו אותי למטוס של אייר מקסיקו. אבל הסיפור חזר: אני צועק ומשתולל, ולהם אין צו הסגרה פדרלי כנדרש אלא רק בקשת מעצר מקומית של LAPD, כך שגם הטייס המקסיקני סירב להטיס אותי".

וקנין מספר שהוחזר לחדר המעצר וקיבל ביקור רופא, "ואז קרה משהו מאוד מוזר. הביאו לי ארוחת צהריים קלה, אכלתי, והדבר האחרון שאני זוכר מאז הוא שהתעוררתי במטוס כשהכריזו על נחיתה ביוסטון".

אני שואל אם סיממו אותו. "לא יודע", הוא עונה, "אבל אחרי כל הסרבנות במקסיקו סיטי, איך תסביר שהתעוררתי לבד ביוסטון?".

בחדרי החקירות הציגו לו כתב אישום שהוגש נגדו ב־1997, על כך שביצע מבית הסוהר שלוש שיחות ועידה שהיו אסורות באותו זמן בקליפורניה - ביניהן שיחה לעד במשפט של אחיו חי, שהיה עצור אז על תיק של סחיטת איש עסקים (וזוכה). וקנין הובא לשופט התורן ביוסטון, טקסס ("היה לו כובע קאובוי ענק, אין דברים כאלה"), וטען שהתיק נסגר מזמן. השופט הסביר לו שהוא חייב לפעול לפי הוראות הצו, והציע לו לעבור בהסכמה ללוס אנג'לס ולהעלות שם את טיעוניו המשפטיים ואת הטענות על החטיפה.

וקנין הסכים.

4. יוסטון

"שלושה שוטרים באזרחי עם חולצות של הדודג'רס והלייקרס באו לאסוף אותי", מתאר וקנין את תחילת המסע ללוס אנג'לס עד הפרטים הקטנים ביותר. "אמרתי להם, 'שלושה עלי? טוב שאני לא קאדפי'. יוצאים, אני מסתכל שמאלה ימינה ורואה

 כמה מכוניות משטרה, בלייזרים עם שוטרים חמושים כמו לוחמים בטרור, וכמה עשרות צופים מסתכלים עלי כבול ידיים ורגליים. עולים לכביש המהיר, חסמו את התנועה, בלייזרים דוהרים מאחורינו והליקופטר למעלה. אמרתי לשוטרים, 'תגידו, מה קורה פה?'. אחד השיב לי בציניות, 'בוש כבר לא בעניינים, אז הכוחות המיוחדים מנצלים את הזמן לעשות תרגיל'. חשבתי לעצמי, חבל שאין לי את הבלאקברי לצלם את זה. אף אחד לא יאמין לי".

אלא שההפתעה האמיתית חיכתה לווקנין אחרי שנפרד משיירת האבטחה בטרמינל ועלה למטוס. "אישה לבושה בחליפה ישבה לבד במטוס הריק", הוא מספר. "ישר אמרתי לה, 'בוקר טוב, דיאן רויטר', והיא שאלה 'איך אתה מזהה אותי?'. זאת היתה הקצינה שניהלה את החקירה נגד אחי והאחים אברג'ל, והיא מכירה את העבריינים הישראלים הכי טוב מכולם. אמרתי לה, 'אני לא מכיר אותך, אבל מכיר מצוין את סגנון העבודה שלך. רק אחת כמוך יכולה לעשות לי דבר כזה'".

וקנין מצא את עצמו בדיאלוג פרטי עם האישה הכי חזקה בדסק הישראלי של ה־DEA, ומי שעמדה מאחורי המעצר שלו. "דבר ראשון היא התחסדה, 'אני לא אחראית לזה שעצרו אותך ואני גם לא נגדך'. אמרתי לה, 'עצרו? חטפתם אותי'. היא אמרה ש־LAPD הולכים להכניס אותי להמון שנים בכלא, ובשלב הזה היא עוד יכולה לעצור את ההליך המשפטי שלהם. 'אסי תשמע', היא אמרה לי, 'יש לנו טיסה של חמש שעות יחד. לקחתי את הזמן להיות איתך, כי מאוד חשוב לי להסביר לך שגם לפי כתב האישום אתה הקורבן בכל הסיפור של בן הרוש והאחים אברג'ל, ואני רוצה לעזור לך'".

וקנין טוען שעמד על שלו. "אמרתי לה, 'דיאן, עזבי אותי. הרי כבר עשית את שלך נגד משפחת וקנין. מספיק, תני לי לחזור לישראל'".

בירידה מהמטוס, כך הוא מספר, שאל את הבלשים המלווים לאן נעלם ההליקופטר מטקסס. הם ענו, "'נראה לך שאנחנו מחפשים שואו, אסי? שכחת שאנחנו בהוליווד?'".

5. לוס אנג'לס

התנאים הקשים בבתי המעצר בלוס אנג'לס מפרנסים תחקירים בטלוויזיה ובעיתונות המקומית, אבל במסגרת מדיניות האפס סובלנות והחמרת הענישה של רשויות החקירה והמשפט, משרדי השריף שאחראים לכליאה אינם מתרגשים מהביקורת. להפך, הם רק מכבידים את התנאים.

בשבועות הראשונים למעצר ישב וקנין ב־K10, אגף מיוחד בבית המעצר של מחוז אורנג'. "שני עצורים בחדר צר, שאם אתה פותח שתי ידיים לצדדים אתה נוגע בשני הקירות", מתאר וקנין. "ארוחה חמה אחת ביום, ועוד שני סנדוויצ'ים עם חמאת בוטנים בבוקר ובערב. זהו. כולם מדברים עם כולם בצעקות, והסוהרים מצלמים הכל בווידאו. בעשר בלילה חושך מלא. טיול בחצר? פעם בשבוע 40 דקות, כל אחד בנפרד. אין ביקורים, טלפון חצי שעה בשבוע, מכתבים רק בגלויות דואר. אין טלוויזיה ועיתונים, כי העצורים מעורבים בפרשות מתוקשרות".

אחרי שווקנין סירב להצעת ה־DEA המשיכה משטרת לוס אנג'לס בהליך המשפטי. הסנגור האמריקאי המפורסם שלו, רון ריצ'רדס, הגיש לבית המשפט לערעורים בקשה מיוחדת לפסול את השופטת ג'ודית שמפיין, בטענה ששיתוף הפעולה שלה עם התובעת בתיק הזה הרחיק לכת. "השופטת הגנה על תקרית בינלאומית", אומר לי ריצ'רדס בקפיטריה של בית המשפט ברחוב ספרינג. "היתה כאן חטיפה של אדם שנאשם בעבירה פעוטה מלפני 13 שנה, עבירה שחוק ההסגרה לא חל עליה".

בעקבות הבקשה הציעה השופטת לגמור את התיק בכך שהנאשם לא יגיב על האשמה, ואילו היא תרשיע אותו בניסיון להדחת עד ותדון אותו לפיקוח קצין מבחן ומאסר על תנאי בלבד, כך שהוא יוכל לעזוב את ארצות הברית. העסקה בוצעה, אבל בזה לא נשלמו התלאות.

בזמן שווקנין ממתין לגירוש במתקן של רשויות ההגירה, פרקליטו של ששון בראשי - אחד הנאשמים בתיק האברג'ילים - הוציא צו מעצר נגדו ונגד גבי בן הרוש, שימנע את גירושם עד שיעידו כעדי הגנה. בעקבות הצו הועבר וקנין לבית המעצר הפדרלי בלוס אנג'לס, שם שוהים גם האברג'לים, והופיע איתם לדיון היסטורי משותף בבית המשפט יחד עם עד המדינה בן הרוש. רק אז הבין בראשי שמוטב לבטל את הבקשה מאשר להשאיר במעצר את חבריו לשעבר בארגון הפשע שהתפרק מנכסיו.

במהלך הדיון ההוא הכריז התובע מארק צ'יילדס כי האחים וקנין וגבי בן הרוש לא יעידו במשפט מטעם התביעה, והם מגורשים מארצות הברית. "לא היינו צריכים את ההכרזה הזאת כדי להוכיח שלא דיברנו על אף אחד", מסכם וקנין. "לא יודע מה היה קורה אם לא היו לנו הכוחות האישיים והנפשיים, וגם הכסף להתגונן עם עורכי דין שעלו לנו יותר ממיליון דולר".

כי יש הקלטות שהאמריקאים שלחו לבית המשפט בישראל וכולם שמעו אותן, אני מזכיר לו. באחת אתה מדבר עם בן הרוש ומאיר אברג'ל על החוב, ובשנייה אחיך צורח עליך בגלל החוב לאברג'לים.

"כמו שאמרתי בתצהיר לבית המשפט, מאיר אברג'ל לא עשה לי שום דבר, ואין לי שום דבר רע לומר עליו או על אחיו יצחק", סוגר וקנין את הפינה. "היחיד שאיים והלחיץ והציק היה גבי בן הרוש, אבל האמריקאים בחרו להפוך דווקא אותו לעד מדינה נגד אחי".

אסי וקנין(צילום: עמית מגל)

6. K10

החשבון של משטרת אל.איי עם וקנין עוד לא נסגר. 12 שעות לפני שהועבר לשדה התעופה לצורך הגירוש התייצבו שוטרים במתקן של רשות ההגירה עם צו מעצר חדש, חתום בידי השופטת שמפיין. הפעם על הפרק: "מר וקנין לא התייצב לשיחות עם קצין המבחן שלו".

מר וקנין הוחזר ל־K10.

העציר ובני המשפחה הזועמים שאלו איך בדיוק הוא יכול לגשת למשרדי שירות המבחן כשהוא במעצר, והשופטת מצידה הבינה ששימשה גם במקרה הזה חותמת גומי של LAPD, ומיהרה לבטל את הצו.

כשניסיתי לקבל את תגובת משטרת לוס אנג'לס בעניין אסי וקנין, לא זכיתי לשיתוף פעולה. אנשי ה־DEA מצידם הפנו אותי לתגובת הפרקליטות הפדרלית בקליפורניה. התובע מארק צ'יילדס סירב גם הוא להגיב, והפנה אותי לדובר הפרקליטות טום מרוזק, שמסר כי "בכל מה שקשור למשפט של האחים אברג'ל אנחנו לא מגיבים. אתה מוזמן לקרוא את כתב האישום".

כך או כך, לווקנין נותר עוד חשבון אחד לסגור עם מי שהיה פעם חבר קרוב והיום כנראה קרוב לאלוהיו. "מביאים אותי לתא מעצר בהגירה, ואני רואה שם את בן הרוש מסמן ביד אקדח עם אצבע מכוונת אלי", הוא מספר. "הלכתי מיד לאחראים ואמרתי להם, 'לא נכנס לתא הזה, מריח לי לא טוב'. לקחו אותי לחדר גדול ליד, ומשם ראיתי אותו מתפלל. הוא שאל אותי, 'מה, לא רוצה לדבר איתי, אסי?'. אמרתי לו, 'תגיד, לא דיברת מספיק עד עכשיו?'".

• רשימות נוספות של אמיר זוהר בבלוג "פוסטה"