אנו נמצאים בשבת מיוחדת מאוד, ומסיבות שונות. ראשית, שבת זו הינה השבת שקודמת לראש השנה, ומברכת את ראש השנה. שנית, זוהי גם השבת הקודמת לראש חודש תשרי. אם כן ברור לכולנו שזוהי שבת מלאה בברכות, בהן אנו זוכים מאת ה'.

בכל שבת הקודמת לראש חודש, לאחר קריאת התורה בתפילת שבת בבוקר, עומד כל הקהל ויחד עם ספר התורה מברך את החודש אליו נכנס בשבוע הקרוב. בפרט זה שונה שבת זו מכל שבת אחרת הקודמת לראש-חודש, שכן בשבת זו אנו לא מברכים את חודש תשרי. ומדוע אכן איננו מברכים דווקא את חודש תשרי? חודש נעלה כל-כך, חודש בר-השפעה גדולה כל-כך על כל השנה כולה, דווקא אותו אנו נמנעים מלברך?!

את סיבת הדבר ביאר רבנו הזקן, בעל התניא, בשם רבו, המגיד ממזריטש (ששמע זאת מרבו הבעל-שם-טוב): "החודש השביעי, שהוא החודש הראשון לחודשי השנה, הקדוש-ברוך-הוא בעצמו מברכו בשבת-מברכים, שהיא השבת האחרונה של חודש אלול; ובכוח זה מברכים ישראל את החודשים אחת-עשרה פעמים בשנה".

ומהי אותה ברכה שבה הקדוש-ברוך-הוא מברך את חודש תשרי? ברכה זו נאמרת בקריאת התורה של שבת זו: "אתם ניצבים היום". המילה "היום" מכוונת לראש-השנה, יום הדין. וכאן מבטיח לנו הקב"ה, שבראש-השנה "אתם ניצבים", קיימים ועומדים, כלומר, "זוכים בדין".

ברכה זו היא ברכה כוללת, ומיד אחרי הכלל באים הפרטים, במילים הבאות בפסוק: "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם... מחוטב עציך עד שואב מימיך". לאחר הברכה הראשונה והכוללת, מפרטת התורה את כל הסוגים שבעם-ישראל, אשר כולם מקבלים את הברכה המיוחדת הדרושה להם. אין יוצא מן הכלל ואין שונה. כולנו יהודים וכולנו מבורכים מאת ה'.

והפסוק ממשיך: כל הברכות הללו מיועדות לתכלית אחת - "לעברך בברית ה' אלוקיך". כריתת ברית היא ביטוי של התאחדות, כאשר שניים הכורתים ברית ביניהם כאילו נעשים מציאות אחת. כך צריכה להיות ההתקשרות של עם-ישראל לקב"ה - יהודי צריך להרגיש, שהוא והקב"ה - ממש דבר אחד.

המטרה המרכזית היא לתת לדברים ביטוי מעשי. ברכותיו של הקב"ה צריכות להתבטא בתוך העולם הזה הגשמי, בשפע גשמי, בהרחבה גשמית. כידוע שהדין שמתקיים בראש-השנה, הוא בעיקר על ענייני עולם הזה, ולכן באה ברכת ה' דווקא בצורת שפע גשמי.

כך גם בעבודת ה', העיקר הוא שהדברים לא יישארו במישור הרוחני, אלא יבואו לידי ביטוי מעשי. אמרו חכמינו ז"ל: "המעשה הוא העיקר". לא הכוונות, אפילו הנעלות ביותר, הן העיקר, אלא דווקא קיום המצוות בפועל. לכן ההלכה היא, שעל-ידי כוונה בלבד אי-אפשר לקיים את המצוות, ואילו על-ידי הקיום המעשי, אפילו בלא כוונה, יוצאים ידי חובה (אלא שלצורך שלמות המצווה, נדרשת גם הכוונה והרגש).

על-ידי עבודת ה' כדרוש, ובכלל זה עבודת התשובה, שעל-ידה נעשית כריתת-הברית עם הקב"ה, זוכים לקבל את ברכותיו של הקב"ה בשבת זו, ו"זוכים בדין", וחודש תשרי נעשה "המשובע והמשביע ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה". ובפשטות - ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, עד הטובה העיקרית והפנימית - הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו, באופן של "ניצבים", כדברי הפסוק "ואולך אתכם קוממיות", בקומה זקופה - ובקרוב ממש.

שבת שלום, וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.