ימים נוראים לראש השנה

כל שנה היא מפסידה בקרב על הרייטינג. תקיעת השופר של ראש השנה כוללת טקסים שלמים, התכוננות ארוכה, הרבה התרגשות וגם מצווה מפורשת מהתורה. ובכל זאת – אם שואלים את הציבור החילוני – התקיעה הבודדת של יום הכיפורים, בסוף נעילה, פופולארית יותר.

עוד בערוץ יהדות - קראו:

• איה קרמרמן התפללה עם מדונה - והתאהבה
• שנת תשובה: הקיבוצים חוזרים ליהדות
• שנת תפילה: עדי ארד מתפללת על הבמה
  

וזה לא רק השופר: באופן כללי, יום כיפור מושך יותר קהל לבית הכנסת מאשר ראש השנה. נכון, בקרב אלה שאינם פוקדים את בית הכנסת במהלך השנה, יש גם מי שמגיעים להתפלל בשני המועדים הנוראים: בראש השנה וביום כיפור, ועדיין כשמסתכלים על כלל הציבור שאינו דתי – הוא מצביע ברגליים דווקא בעד יום הצום.

איך זה קורה? מה הופך את יום הכיפורים לאטרקטיבי יותר? אולי זה הפחד מאימת יום כיפור, אולי זו ה"הילה" המיוחדת שסביבו, ואולי הסיבה האמיתית נמצאת הרבה מעבר לכול נימוק רציונאלי. בשורה התחתונה, על כל פנים, ראש השנה מפסיד קהל. ואולי נכון יותר להגיד: הקהל מפסיד את ראש השנה.

עניין של אווירה

החילוני שהמפגש שלו עם בית הכנסת מתקיים רק ביום הכיפורים, מתוודע לסוג אחד מסוים מאוד של חוויה

יהודית. הוא נפגש עם הווידוי, עם ההכאה על חטא, עם רגשי האשם הקשים, עם החרטה. הוא מצטרף אל ציבור שאינו עושה שום דבר אחר מלבד לעמוד ולפרט את כל נקודות התורפה שלו, את כל הצדדים החלשים שלו, את כל הטעויות שהוא עשה בשנה החולפת, במתכוון או שלא במתכוון.

נכון, מי שמחכה עד לשריקת הסיום יודע שבסוף גם שרים קצת "לשנה הבאה בירושלים" - אבל בשביל זה צריך לעבור דרך מסכת של ייסורים. זה עושה טוב לנשמה, זה משחרר את האדם מהרע שבו, אבל זאת לא תמיד חוויה נעימה. מה לעשות, צריך יום אחד כזה בשנה.

ראש השנה, לעומת זאת, הוא סיפור אחר. בראש השנה לא תמצאו אף אחד שדופק לעצמו החזה. גם מילים כמו "סליחה" ו"כפרה" פחות משחקות תפקיד בראש השנה. זה לא היום שלהן. זה יום של התחלה חדשה, של שאיפות לעתיד, של חלומות על עולם מתוקן, הרמוני, מושלם, ללא רשע. זה יום שבו מתפללים שהשנה הבאה תראה אחרת, וגם עושים קידוש בבית הכנסת ואוכלים. לא מענים את הגוף במשך יממה. נכון, חלק מתפילות ראש השנה מזכירות את תפילות יום הכיפורים, אי אפשר להתעלם מהדמיון ביניהן. אבל האווירה אחרת לגמרי.

חג שאין לו תחליף

מי שקשה לו לראות טליתות וסידורים יותר מפעם אחת בתוך עשרה ימים, יכול להישאר בבית. אבל חבל לוותר

על האווירה הקסומה של ראש השנה. חבל להסתפק בברכת "שנה טובה" ובגפילטע פיש סמלי. ראש השנה יכול להיות יום נהדר למחשבות הלאה. יום לפתיחת דף חדש, חלק, בלי כל סימני המחיקות שנשארו מהשנים שעברו. יום שאפשר לפנטז בו על שנה טובה יותר, וגם לחשוב באופן ריאלי איך השנה יכולה לצאת מוצלחת יותר מקודמתה.

בבית הכנסת מדברים, שרים ומתפללים על עולם אידיאלי, אבל מי שחושב שזה גדול עליו כרגע – שלפחות יחלום על שנה אידיאלית שלו ושל הסובבים אותו. הטיולים והבילויים המשפחתיים יכולים לחכות טיפה. ממילא עוד רגע מגיע שבוע שלם של סוכות. לראש השנה, לעומת זאת, אין תחליף. נצלו אותו. גם אם בחרתם לוותר על האופציה של בית הכנסת, לפחות קחו חתיכת תפוח אחת, ותאמינו באמת ובתמים שהכל יכול להיות דבש.