רנו סניק RX4 - משפחה במנוסה

כולם (כמעט) רוצים לרדת עם המכונית לשטח. אבל בדיוק כמו שלקוחות לא רוצים להתלכלך, גם יצרנים מעדיפים לשמור על שולחן שרטוט נקי. האינטרס המשותף מוביל לאופנת כלי שטח עירוניים, בעיקר כאשר מדובר בתוצרת אירופה. סובארו אמנם נתנה את קריאת הכיוון עם הלגאסי-אאוטבק, אבל האירופאים אמצו את הנוסחה בשתי ידיים. יש פחות סכנה מבחינתם בהימור על סטיישן מוכרת במדי קרב יעודיים. פיתוח רכב חדש לחלוטין, המיועד גם לנסיעה מעבר לאספלט הוא עניין מסוכן הרבה יותר, ויקר במיוחד כדאי להוסיף. מה עוד, אסור לשכוח, שהדרישה לכאלה אינה גבוהה במיוחד באירופה...
אצל רנו הסיפור אינו שונה במיוחד. החברה רצתה להתפלש בבוץ והעדיפה לוותר על כאב הראש העתידי. אבל רנו, כמו תמיד בשנים האחרונות, בחרה בדרך אחרת. במקום פיתוח גוף לסטיישן כלשהי (שלא ממש הייתה לה באותו זמן), היא שלחה לטיפול את הסניק הסופר-פופולרית.

סיפור פשוט?

לכאורה נראה שסיפור ההסבה אינו מסובך במיוחד: קצת פלסטיקה, הנעה כפולה ותוספת גובה ומרווח גחון. אלא שהמציאות שונה במקצ. בניגוד לאודי או סובארו, לרנו אין בארסנל מכונית עם הנעה כפולה. לכן, במעבר מהנעה קדמית לכפולה נדרשו שינויים מהותיים. למשל, החלפת המתלה האחורי ממבנה קורת מתח למתלה עצמאי שונה (זרועות עוקבות), הנתמך בעזרת תת-שלדה חדשה הנושאת באותה הזדמנות גם את מכללי ההנעה. אלה גזלו את מקום הגלגל הרזרבי, אשר עבר לדלת האחורית - ממש במקרה, משרת מעבר זה גם צרכים תדמיתיים מסוימים...
מלפנים הונמכה תת השלדה כדי לאפשר מעבר גל הינע לאחור, מבלי לבצע שינויים כלשהם ברצפה. כעת הוא עובר בחלל צינור הפליטה שהוזז מעט הצידה (ולכן גם נחשף שלא לצורך). בסיס הגלגלים גדל בלא פחות מ-4.5 ס"מ, כך גם מפסק הסרנים מלפנים (5 ס"מ). מאחור לעומת זאת הצטמצם המפסק ב-1.5 ס"מ. מערכת ההנעה הכפולה פותחה עם דיימלר-שטייר-פוך ומפצלת את הכוח בין הסרנים בהתאם לצורך, כאשר בדרך כלל משוגר מרבית כוח המנוע לפנים. תודות להגבהת המרכב והשימוש בצמיגי כביש-שטח רך (מתוצרת מישלין) וחישוקי "16 (215/65), מציע הסניק מרווח גחון משופר של 18 ס"מ.
כעת נותר לעטוף את חלקו התחתון של הסניק בפלסטיק מחוספס ושחור בהתאם לאופנה. אמנם עד קו יחידות התאורה ולא יותר, אבל פיסול מוצלח משווה לרנו כנפיים רחבות עם קו מותניים נמוך. התוצאה הסופית מוזרה ולא תמיד מצודדת במבט ראשון, גם בגלל הפרופורציות הייחודיות של הסניק הרגיל. מול המראה המשפחתי החביב נראה ה-RX4, בעיקר מלפנים, כאילו נועד לככב בסרט מדע בדיוני.
האחוריים עברו שינוי חזותי גדול יותר, עם מיקומו כאמור של בית גלגל רזרבי נאה, העשוי אף הוא מפלסטיק. בנוסף הוחלפה הדלת החמישית בשתי יחידות נפרדות: חלון הנפתח חשמלית כלפי מעלה ודלת שנפתחת הצידה. מוצא חן בעיניכם או לא - במהלך המבחן משך הסניק כפול ההנעה תשומת לב רבה. אפשר לומר שמרביתה הייתה חיבוית למדי.

בפנים

טיפוס קל לתא הנוסעים מגלה פנים מוכרות. רנו לא טרחו לבצע ב-RX4 שינויים מהותיים. בקרת אקלים (שלעיתים מגלה רצונות משלה), מערכת שמע מרשימה או צמד הגגות הנפתחים מוצעים בגרסאות יקרות של הסניק באירופה, ללא קשר לסוג ההנעה. אבל אין בכך כל פסול.
המבנה השימושי במקור פשוט מצוין. הנוסעים נהנים מהמרחב הגדול ותחושת המחלקה הראשונה עם אפשרות לכיוון כל מושב, מגשים מתקפלים, תאורה אישית ותאי אכסון מתחת לרצפה. מלפנים משמש מחזיק הכוסות גם כתא קירור המחובר למזגן, ובתא המטען ניתן למקם את המדף בשני גבהים. יופי.
הנדסת האנוש הבסיסית טובה, אך הצרפתים היו חייבים לתרום משהו לבלאגן, וצופפו על התקרה את מתגי הפתיחה של שני הגגות עם אלה של תאורת המפות. גם מיקום מתגי החלונות האחוריים - בנפרד, מתחת להגה ולצד מתג הביטול - הופך את העניין ל"בול-פגיעה". ידית בלם היד נמוכה מדי, ממוקמת ממש מתחת למסעד שבין המושבים ומקשה על חמיקה ממכה במרפק בעת תפעול הבלם. מיקום כיוון קושי המושב במסעד מקורי כנראה, אך הוא וודאי לא נוח. כמו בסניק הרגיל (ובאופן פחות בולט גם במגאן), תנוחת הנהיגה אינה אהובה עלינו במיוחד, בעיקר תודות להגה אופקי מדי. הראות לאחור מוגבלת עקב השינוי במבנה הדלת.

הרעש

בחרטום ה-RX4 שוכן מנוע 2.0 ליטר, בעל ראש 16 שסתומים עם תזמון משתנה והספק מרבי של 140 כ"ס. זה נראה טוב ומבטיח, אבל צריך לזכור שגרסה זו כבדה מהסניק בלא פחות מ-175 ק"ג, ושמערכת ההנעה הכפולה גוזלת כוח פה ושם. רנו אמנם בחרה ביחסי העברה קצרים במקצת מהסניק, אבל כאשר מצרפים למשוואה את החישוקים הגדולים יותר מתקזז הפער.
על הנייר עובדת חטיבת הכוח של הסניק הרבה יותר טוב מכפי שהיא מתפקדת בכביש. ולא, הביצועים אינם בעייתיים, זהו אופי הפעולה שמפריע לנו. המנוע המשופר אמור להיות גמיש יחסית עם שיא מומנט של 19.2 קג"מ, מהם 17.3 קג"מ כבר ב-2000 סל"ד. הבעיה שבמציאות הרנו אינו מרגיש כך והתחושה היא שרק מעל 3500 סל"ד הוא מתעורר. הבעיה היא שחטיבת הכוח משדרת רעש רב ומטריד מאד לתא הנוסעים, גם בשיוט נינוח בסביבות ה-100 קמ"ש. בנוסף, המנוע הזה מפגין חוסר חיבה לסל"ד גבוה, ובדרך כלל לא אופיינית למנועי 16 שסתומים הוא מוגבל ל-5700 סל"ד נמוכים יחסית, למרות קו אדום ב-6000.
הסניק אינו מטפס בזריזות למהירויות גבוהות וכדי לעבור את ה-150 קמ"ש יש צורך בישורת ארוכה. בורר ההילוכים עצמו הפגין פעולה בעייתית, לא מדויקת ולחלוטין לא נעימה עם קושי מוגזם בשילוב להילוך אחורי. יש לקוות שזו אכן תקלה במכונית ההדגמה, כפי שטוענים בחברה. צריכת הדלק נמוכה יחסית - 9.5 ק"מ לליטר.
אך ה-RX4 מחזיר לעצמו נקודות אבודות בתחום ההתנהגות, בעיקר כאשר זוכרים על איזה כלי הוא מבוסס ולא שוכחים את הצמיגים הפושרים לכביש. נכון, אין צורך לצפות ממרכב גבוה כל-כך להתנהגות מהנה, אך לאחר שמתגברים על חוסר האמון הבסיסי, ההגה שאינו מתקשר וזויות הגלגול המרתיעות, מגלים לא מעט סיבות לחיוך גדול. אמנם, התגובה להפניית ההגה - בעל נטיית המרכוז המוגזמת - אינה נחושה. תת-ההיגוי, כרגיל בסניק, בולט. אך לחיצה נמרצת על המצערת בפניה תרסן את הציר הקדמי, תודות למעבר כוח רצוי לאחור. העברת הכוח נעשית בצורה היטב, למעט במקרים קיצוניים בהם מתרומם אחד הגלגלים. אולי זו הסיבה בגללה נהניתי לפנות עימו, יותר מבסניק הרגיל...
בתנועה עירונית אין כמובן הבדל משמעותי לעומת הסניק הרגיל, למעט הקשחת המתלים שמשפרת באופן בולט את הנוחות על גבי האספלט הגרוע. לעומת זאת, אין לנו דברים טובים במיוחד לומר על מערכת הבלמים. זו אינה מגיבה היטב, מאפשרת לאחר התעקשות בלימה נאותה אך מתחממת מהר מדי ומאבדת אפקטיביות לאחר שימוש תובעני. כן, היציבות הכיוונית טובה מבעבר.

שטח?

"רק לא שטח" התחננו בסוכנות המקומית. בצדק גמור. למרות מראה ומרווח גחון מרשים יחסית, הסניק אינו חיית שטח, גם אם לא נתייחס להיעדרם של יחסי העברה איטיים-כוחניים. הוא אינו ממוגן כהלכה ומותיר מרכיבים רבים ופגיעים חשופים מדי, מצינור הפליטה, דרך המצנן (עליו מגינה רק רשת פלסטיק שברירית) וכלה בבולמים מאחור. גם הרעשים השונים מהמרכב והפלסטיק בקיפוצי שבילים רומזים כי קודמינו למסעות נתקלו בבעיות - פה ושם.
מאידך, הסניק נעים מאד בנסיעה מהירה על שבילים קשים, כאלה שאינם דורשים כושר עבירות כלשהו וניתנים למעבר גם עם רכב פרטי בעל הנעה קדמית ומרווח גחון סביר לפחות. אפשר היה למתן קצת את תנועת המתלים (המכוילים אגב נוקשה יותר) שאינם מצליחים לשכך במהירות ומייצרים לא מעט תנודות מרכב מיותרות, אבל זהו.

ולסיכום

כמי שעדיין מתלהב מהסניק המקורי, מצאתי את עצמי מתקשה שלא לחבב את ה-RX4. יש בתפיסה הזו משהו משכנע ושלם. שילוב יכולת טיול שבת נינוח, הסעת חבורת ילדים משושעשת במרחב הפנים הגדול או יציאה לפיקניק משפחתי מעבר לאספלט היא עדיין ייחודית. מזויות מסוימות נראה הסניק עבורי משכנע עוד יותר מתפיסת האאוטבק או הג'יפים העירוניים היקרים. העובדה שהוא אינו מפסיד מבחינת התנהגות לסניק הרגיל, בהחלט משחקת לזכותו, כולל רמת אבזור גבוהה ופוזה מרשימה.
אך הוא בפירוש אינו נטול מגרעות. הבולטת שבהן אינה קשורה להסבה לשטח אלא ליחידת הכוח הרועשת וחסרת העידון. בנוסף, תוספת הגובה גורמת לו להרגיש מגושם מבעבר וזה חבל. מעבר לכך, תוספת מחיר לא מבוטלת מעבירה אותו אל מחוץ להישג ידם של רבים - 140,000 שקל - עוד לפני שהזכרנו את חסרונה של תיבה אוטומטית. לכן, קשה לי לראות קהל גדול מתדפק על דלתות היבואן כדי לזכות בו, בעיקר לא קהל היעד של הסניק.