עדית פאנק: עדיין יוצרת, גם מתוך חירשות קשה

כשהייתה בת 20 החלה לסבול הציירת והסופרת עדית פאנק מירידה בשמיעה, ועם השנים הגיעה לחירשות קשה. היום היא מהווה דוגמה לתפקוד טוטאלי בחברה שומעת - ורגע לפני יום הולדתה ה-60 יעלו על במה מיטב הזמרים בארץ ויבצעו משיריה

עדנה אברמסוןפורסם: 13.11.11 , 09:42

ערב מוזיקה לא שגרתי: ביום ראשון ה-20 בנובמבר יעמדו על במה אחת כמה מהזמרים המפורסמים בישראל - גלי עטרי, שלומי שבת, אריק סיני, רמי קליינשטיין, חנן יובל ועוד - וישירו מול המנחה צביקה הדר משיריה של הסופרת, השחקנית והיוצרת עדית פאנק.

לא מדובר הפעם בעוד ספיישל של "כוכב נולד", אלא בערב מחווה לפאנק, 59, שהחלה לאבד את שמיעתה בגיל 20, חתומה על כמה מהשירים היותר מוכרים בשירה העברית, כמו "הניחי לי" ("לפעמים אני עייף") של רמי קליינשטיין, "עוד יהיו לנו שעות יפות" ו"חבק אותי לאט". כל הכנסותיו המופע יועברו לעמותת "בקול", הפועלת למען כ-700,000 כבדי שמיעה בישראל.

קראו עוד על בעיות שמיעה:

גידול בעצב השמע

מאז שהיא זוכרת את עצמה עסקה פאנק בציור ובכתיבה. היא שיחקה גם בסרט "חסמב"ה" המקורי לצד שלמה ארצי, הופיעה בתוכנית "תופסים ראש" לצד נתן דנטר, כתבה תסריטים, איירה עשרות ספרים ואף עמלה על תפאורה למופעים. אך בגיל 20 כאמור החלה לחוות ירידה בשמיעה באוזן אחת, שהלכה והידרדרה ללא סיבה נראית לעין.

"עם הזמן התחלתי להשתמש במכשיר שמיעה", היא מספרת, "ובגיל 30, כשכבר הייתי על סף חירשות באוזן אחת, התברר שהסיבה היא גידול שפיר על עצב השמע. היה עליי לעבור ניתוח ראש דחוף בחו"ל, שלא היה פשוט משום בחינה שהיא - הן עלויות והן הפרידה מילדיי הצעירים לחודש שלם".

את הניתוח, שנמשך תשע שעות ודרש שהות של שלושה ימים בטיפול נמרץ, עברה פאנק אצל פרופ' פיש בשווייץ, וחזרה הביתה "חירשת באוזן אחת ועםהקשבה חדשה לחיים", כדבריה. ובינתיים היא לא הפסיקה לצייר וליצור אף לא לרגע.

אלא שבגיל 38 התגלה אצל פאנק גידול שפיר על עצב השמע של האוזן השנייה, והפעם היה ברור לה שלא תעבור ניתוח ראש נוסף. פאנק החליטה לפנות לתחום הרפואה המשלימה, והתוודעה ללימודים במכללת רידמן ולאיזון גוף ונפש. כיום פאנק מורה בכירה במגמה לפסיכותרפיה גופנית, והסטודנטים שלה מקבלים באהבה, בטבעיות ובסקרנות את המגבר שעובר ביניהם בזמן השיעור כדי שתוכל לשמוע אותם.

רבים מהם אמרו לה לאורך השנים שהחירשות שלה מלמדת אותם את תרבות ההקשבה. "וכשאני הולכת עם המגבר על הצוואר ברחוב, גברים תמיד עוצרים אותי כדי לברר אם זה סוג של טלפון נייד חדש ומשוכלל", היא אומרת בחיוך. "אני אף פעם לא אומרת שאני חירשת או כבדת שמיעה, אלא שיש לי ירידה בשמיעה. בזכות העובדה שאני לא חירשת מלידה אני מדברת טוב, והקושי שלי הוא דווקא לתקשר עם כבדי שמיעה שהדיבור שלהם מעוות, כיוון שאני לא יודעת את שפת הסימנים ונעזרת הרבה בקריאת שפתיים".

להוכיח שיש חיים בכל זאת

באירוע שיתקיים החודש ישירו, כאמור, אמנים רבים משיריה של פאנק: "כששיר שלי מקבל לחן וקול, מתעוררת בי תחושה של קסם בהתהוותו. זה מרגש, כמו ללדת תינוק ופתאום לראות אותו הולך. הנדיבות של המופיעים בערב הזה מרעישה את עולמי. ההתגייסות שלהם הייתה מתוך היכרות אישית, ואין לי די מילים להודות על כך שאמנים בסדר גודל כזה עולים על הבמה לבצע שירים שלי".

ההכנסות כולן יועברו כאמור לעמותת בקול, הפועלת ב-14 השנים האחרונות להעצמה, שוויון הזדמנויות ושילוב של כבדי השמיעה בישראל בכל תחומי החיים.

"'בקול' הוא הארגון היחיד שנרשמתי אליו בחיים", מספרת פאנק, "מתוך רצון עז לעזור יותר מאשר להיעזר. רציתי להוכיח שיש חיים מלאים ואפשרויות תקשורת בינאישית גם באופן שמיעה בגיל בוגר. אני עושה סוג של שליחות בזה שאני מתפקדת טוטאלית עם שרידי שמיעה בלבד בתוך קהל שומע, ומקבלת יחס מדהים.

"כשאתה מביא את עצמך באופן שלם לעולם - היחס חזרה דומה. נכון שאין מודעות חברתית מספיקה, אבל עיקר העבודה בעיניי היא פנימית, לעזור לכל אדם למצות את הכישורים שלו.

"מדהים בעיניי שבחרתי כצעירה דווקא בשני מקצועות שלא צריך שמיעה בשבילם - כתיבה וציור, ודווקא בגיל 40 עשיתי הסבה לעבודה טיפולית והרצאות. הלכתי לתחום הפסיכותרפי בעצם כדי לעזור לעצמי".

ירידה בשמיעה פוגעת ביותר מעשרה אחוזים מהאוכלוסייה. אחד מכל חמישה אנשים בגיל 65-40 הוא כבד שמיעה. מעל גיל 65, כל אדם שלישי הוא אדם כבד שמיעה. הירידה בשמיעה מקשה על התקשורת ועל ההשתלבות בחברה, ושניים מן הגורמים המעכבים התמודדות טובה עם המגבלה הם ההכחשה והבושה הכרוכים בה.