תתעוררו ותריחו את הראסטות

מסתורית היא מוזיקת הרגאיי. מיליונים ברחבי העולם מתחברים לצלילים הנעימים שהיא משמיעה ולמסרים שהיא נושאת, פסטיבלים עצומים נערכים לכבודה, ואפילו כאן בישראל קשה למצוא מקום לזוז בהופעות של זמרים מג'מייקה. ולמרות זאת, אף אמן רגאיי מלבד בוב מארלי לא הצליח לפרוץ את חומת המיינסטרים (לא, UB40 לא נחשבים). כלומר, עד עכשיו.

30 שנה אחרי מותו של מארלי נראה שנמצאו לו יורשים, תרתי משמע. 13 ילדים הוא השאיר אחריו (11 הוכרו רשמית כילדיו, חלקם מאומצים, סיפור ארוך), ובלתי נמנע שהממלכה הענקית הזאת קיבלה גם גוון מוזיקלי. ואכן, ילדיו של מארלי - בראשם הבכור, זיגי - הקליטו אלבומים כבר בשנות ה־80. אבל את המהפך האמיתי מוביל היום דווקא הבן הצעיר ביותר, דמיאן מארלי.

דמיאן התגלה כזמר אדיר לפני שש שנים, כשהוציא אלבום סולו עטור שבחים והפך לאחד מכוכבי הרגאיי הגדולים בעולם (אגב, נעשו עשרות ניסיונות להביא אותו לישראל. זה לא הצליח בינתיים). בשנה שעברה שיחרר דמיאן אלבום משותף ונפלא עם הראפר נאס, והחודש הוא צלל רשמית לתוך הזרם המרכזי עם יציאת האלבום של Superheavy - להקה שבה הוא יוצר ושר, בין היתר עם מיק ג'אגר.

מאחורי חלק גדול מהמוזיקה של דמיאן עומד אחד מאחיו, סטיבן מארלי, שכותב, מפיק ושר בעצמו בכישרון רב. עוד במארלים הצעירים ראוי להזכיר את ה־Melody Makers, להקת ליווי על טהרת אחים ואחיות לבית מארלי, שליוותה במשך שנים ארוכות את זיגי; גם לשני אחים אחרים, קיי מאני וג'וליאן מארלי, יש קריירה מוזיקלית מכובדת משלהם.