לחיות בתרבות השפע - בלי להרוס את הילדים

שבת בצהריים. אני מבקרת חברה טובה הגרה באחת השכונות היותר צפוניות בתל אביב, אלו עם השמות המבטיחים חיים הטובלים בירוק בלב גוש דן, כשלפתע החלל מתמלא בווליום לא הגיוני של מוסיקה. אנחנו מחפשות את מקור המפגע ומגלות שממש מתחתינו, בחצר הבניין המשותף, הוקם לו בין-לילה גן אירועים מושלם: שמשיות כותנה גדולות, שולחנות מוגבהים וסביבם כסאות בר, מזנון ארוך חנוט במפה זהובה עמוס כל טוב, עמדת די-ג'יי, מרבץ של כריות ענק צבעוניות, ובתוך כל זה - בחור מאופר ולבוש כליצן המנצח על קבוצה של הורים וילדים, הלבושים במיטב מחלצותיהם. "כ-ו-ל-ם ידיים למעלה! כן ! יופי! ועכשיו להסתובב ולמחוא כפיים ולשיר בקול רם ש-כ-ו-ל השכנים ישמעו!!!".

הכתבות הקודמות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים :

אפשר לקבל קצת פרטיות בבית הזה?

מדברים לקיר? 9 כללים שיגרמו לילדים להקשיב

'למה הוא מקבל ואני לא?'; על הילד המקופח תמיד

קנאה זה טבעי: 12 דרכים להתמודדות עם אח חדש

כן. השכנים שומעים. אין כל ספק בכך...

"מה קורה פה?", תמהתי בקול רם.

"אה, זה", מבארת לי חברתי, "שכחתי לגמרי. יש היום יומולדת ליולי, הבת של השכנים מהקומה השישית. היתה מודעה במעלית ובלובי".

"ובת כמה כלת השמחה?", התעניינתי.

"נראה לי שלוש, אולי ארבע", נעניתי.

"שלוש אולי ארבע? כזה אירוע???", אני מתפלצת בקול.

"כן, זה מאוד מקובל", היא עונה. "את יודעת, באירוע אחד גומרים עם הכל - המשפחה, החברים של ההורים, החברים של הילדה. הכי טוב".

הכי טוב? האומנם? אני מניחה שיש מביניכם מי שחושבים כמו החברה שלי. ככה זה היום. אין יומולדת בלי עוגה - וגם לא בלי קייטרינג, די- ג'יי וכמובן מפעיל. אחרת איך נדע מה לעשות?

ואני חושבת לעצמי: אבוי לנו. כל הטררם הזה בגיל שלוש. ומה אחר כך? לאיפה אנחנו מתקדמים מפה? הנה, כך בדיוק אנחנו מגיעים למגיפת ה"בת-מצווש", שאם זה לא היה עצוב זה היה יכול להיות ממש מצחיק. וזה לא נעצר בימי ההולדת, זה מחלחל לכל תחומי החיים שלנו.

חברים, בואו נודה על האמת. אנחנו חיים בחברת שפע מטורפת. יש לנו יותר אפשרויות מאשר היו להורים שלנו, ובעיקר - אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו יותר. הרבה יותר. כל מה שרק ניתן. כל מה שלא היה לנו, כל מה שנדמה לנו שאי אפשר בלי. את הכי גדול, הכי חדיש, הכי משוכלל והכי הרבה. ויש היום כל כך הרבה אפשרויות!

צימר לכל זאטוט

הורים מדברים איתי על מצויינות בגיל שנתיים וחושבים לאיזה עוד חוג העשרה כדאי לרשום את הפשוש. הורים היום משקיעים בילדיהם המון כסף, גם כשאין להם. לכל דרדס בן ארבע יש כבר סניף פרטי של חנות צעצועים בבית והרבה יותר מדי בגדים. בגיל שבע טלפון נייד (מהיותר משוכללים) זה כבר must, וכמובן איי-פון, איי-פוד, איי-פד: כל חידוש טכנולוגי המשרת את ה"אני" החדש.

ושלא תבינו אותי לא נכון. זה יופי שאנחנו רוצים לתת לילדים שלנו, אלא שגם כאן, כמו במקומות אחרים, קצת (הרבה) איבדנו פרופורציות ועל הדרך אנחנו מפספסים כמה דברים חשובים.

במסגרת עבודתי עם הורים אני מגלה לא פעם שהיכולת הכלכלית, שאמורה הייתה לעשות את החיים קלים וטובים יותר, דווקא מייצרת קשיים (ואני לא מדברת על האלפיון העליון, אלא על משפחות בעלות הכנסה ממוצעת). באופן טבעי הרבה יותר קל לתת כשיש. וכך הילדים לא צריכים לעזור לנקות את הבית, כי פעם בשבוע מגיעה העוזרת; לא ממש צריך לשמור על חפצים שנקנו, כי אם הצעצוע נשבר או המעיל הלך לאיבוד זה לא נורא – קצת כועסים ומייד קונים חדש; לכל ילד יש חדר משלו ובו מחשב וטלוויזיה (שמעתי אפילו על משפחה שהגדילה לעשות וקנתה לכל אחד מילדיה המתבגרים מקרר קטן לחדרו), צימר לכל זאטוט.

והנה הבית שלנו הפך ל"מלון בוטיק", בו כל ילד ספון בחדרו, מול המסך הפרטי שלו. אז אולי יש פחות מריבות, אבל גם הרבה פחות ביחד. אין כבר סיבה להיפגש בערב, אין הזדמנות לשיחה ואפילו למשא ומתן על איזו תוכנית נראה עכשיו.

תחשבו רגע מה כל זה עושה לילד שלנו. מה קורה לו כשהוא מקבל כל כך הרבה, כשמשאלות ליבו מתמלאות בהמשך ישיר וכמעט מיידי לבקשה? מה קורה ליכולת שלו להעריך דברים, לחיות עם המילה "לא", להתמודד עם תסכול, עם הצורך לגלות אורך רוח וסבלנות?

קשה לרגש את הדור החדש מעבר לכמה דקות ספורות. ליבם גס. המשחק שהם כל כך רצו וקיבלו זה עתה ייזרק בשעה הקרובה לפינה והם כבר יהיו בדרך לדבר הבא. הלהיט של היום יהפך לאאוט בעוד שבוע - ואנו מוצאים עצמנו מתוסכלים ומותשים במרוץ המטורף הזה.

ולאן נעלם הכיף בלחלום ולפנטז, אם הכל מתגשם כל כך מהר? ליבי נכמר עליהם. נגזלה מהם חווית הצפייה מתוקה שהייתה לנו, לצעצוע נחשק, אופניים שוות, טיול מרגש לחוף ים מרוחק שאמא ואבא הבטיחו ואנחנו ציפינו לו בלב פועם מהתרגשות.

אז נכון, לא כולם באותה סירה ממש. אני פוגשת גם לא מעט הורים המודעים לבעייתיות שהשפע יוצר וכאלה שלא יכולים להרשות לעצמם את כל זה, אבל הם מונעים על ידי ה"לא נעים": "מה אני יכול לעשות? ל-כ-ו-ל-ם יש ולילד שלי לא יהיה? מה יגידו, שאני קמצן? שאני אבא לא טוב?". הורים שבסוף עוד יום ארוך ומייגע של עבודה אין להם כוח לעמוד מול התובענות האינסופית של ילדיהם, ומוצאים עצמם מיישרים קו עם הנורמה, בניגוד לשיקול דעתם, על חשבון דברים אחרים שהם רוצים או צריכים לעצמם ("קודם הילד"), ואפילו במחיר של לרדת מתחת לקו האדום בחשבון בנק. התחרות הגלויה והסמויה נוגעת בכולנו.

אז מה עושים? איך אנחנו יכולים לחיות בעידן החדש, הצרכני, החומרי והטכנולוגי הזה ולא ללכת לאיבוד? הנה כמה רעיונות:

1. לשם מה התכנסנו כאן

עצרו לרגע את המרוץ המטורף של החיים ובדקו - איך דמיינתם לעצמכם את המשפחה שתהיה לכם? אילו ערכים היו משמעותיים בעיניכם? האם אתם מצליחים לשמור עליהם היום? לחיות אותם? להנחיל אותם הלאה לדור הבא? הפכו את אותם ערכים למצפן שלכם. גם אם זה לא תמיד קורה, גם אם זה לא תמיד מצליח, זה עדיין יהווה משקל שכנגד ויזכיר לכם מה באמת חשוב לכם.

2. ילד רואה - ילד עושה

עד כמה אתם צרכנים נלהבים של חברת השפע? עד כמה לכם יש כל גאדג'ט חדש שיוצא לשוק? עד כמה אתם מעריכים ונהנים מדברים שהם לא חומריים? אין מה לעשות - גם פה אנחנו אחראים על הטון הקובע. התבוננו באומץ בדמותכם המשתקפת במראה ובדקו מה אתם יכולים לשנות ולשפר. מפה זה כבר יעבור הלאה.

3. אין תחליף לאמא ואבא

הילדים שלנו מוקפים בחידושים והמצאות ואין דבר קל יותר מלהתמכר לכל אלה. לעיתים נדמה לנו שזה מה שהם רוצים, רק זה מעניין אותם, ולנו אין כבר מה לתרום. ובכן, מדובר בטעות. בילוי אמיתי עם הורה שווה יותר מכל מסך. הילדים שלכם כמהים אליכם. פנו להם זמן ותהיו איתם באמת. למדו אותם משחקים של פעם, הקשיבו להם... תמורה, לשני הצדדים, מובטחת.

4. ידעתם שאפשר לבלות וליהנות גם בלי להוציא כסף?

הוציאו את הקניון מרשימת האפשרויות שלכם. העדיפו לפגוש חברים, לעשות משהו כייפי יחד בבית, או לצאת לטבע - לים, לחורשה ואפילו לפארק הקרוב. קחו אתכם כדור, אופניים, רולר-בליידס וכמובן סל של פיקניק. וממש, אבל ממש, לא חייבים לעצור בדרך במסעדה. רגעים קסומים שלא עולים כסף, אבל שווים זהב.

5. עשו סדר חדש בצעצועים

זה הזמן לעשות מיון: מה צריך ומה לא צריך, מה משאירים ומה מוסרים הלאה. שתפו את ילדיכם בפרוייקט (והנה הרווחנו עוד משהו חשוב על הדרך). השאירו רבע מהצעצועים בחדרו של הילד ואת היתר אכסנו בארון גבוה. מדי פעם תחליפו ביניהם - והנה יש לכם צעצועים חדשים בלי לקנות. עכשיו גם הילדים רואים מה יש להם בחדר, ויכולים ליהנות בלי להתבלבל.

6. הגבילו מתנות לימים מיוחדים

כמה מתנות ילד צריך בשנה? ובחודש? האם כל יציאה החוצה משמעותה שאנחנו בהכרח קונים משהו? ניסוי מעניין: בכל פעם שתרצו לקנות דבר מה לילדיכם תתאפקו, אל תקנו, ובמקום זה הכניסו את הכסף לקופה. בדקו בסוף החודש על כמה מדובר.

מתנות צריכות להינתן בהזדמנויות מיוחדות, וכך הן משמרות את ערכן. למדו אותם להתאפק, לדחות את הסיפוק, לקבל תשובה שלילית ולראות שזה לא סוף העולם. פרק חשוב ביותר בבית הספר של החיים.

7. ערכו ימי הולדת לילדיכם בהתאם לגילם

מה ילדה בת שלוש צריכה ביום ההולדת שלה? את המשפחה הקרובה, כמה חברות, שירים של יומולדת, זר על הראש, עוגה מקושטת וחיבוק מכל אוהביה. זה לגמרי מספק בשלב הזה. בהמשך הדרך היא עוד תחווה ליצנים ולהטוטנים, תקליטנים, מרקידים ושאר מיני אטרקציות. תנו להם להיות ילדים כל עוד הם יכולים. אין לאן למהר. בכל מקרה, מתישהו, הם יהיו גם מבוגרים.

8. פחות זה יותר

ככל שיש יותר- מעריכים פחות. את זה כבר כולנו יודעים. אז בואו נזכור זאת גם בהורות, ואם אפשר- כמה שיותר מוקדם. תינוק לא חייב את העגלה הכי-הכי משוכללת וגם לא חדר שינה שעולה כמו טיול סביב העולם. מידתיות היא מילת המפתח כאן. זה גם לא מה שבאמת חשוב לילד שלכם. בואו נשקיע בקשר, ביחסים, בחוויות הקטנות של היום-יום. אלו יישארו צרובים באלבום התמונות המשפחתי, הפנימי, שכל ילד ייקח אותו הלאה למסע של חייו.

הכותבת היא יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן