אצלנו בחצר

הקוקאין־קראק לנגזרותיו הוא הלהיט הגדול ביותר של סמי הרחוב בשנים האחרונות, ואיתו פורחות מעבדות בישול מכל הסוגים בכל העולם. גם אצלנו, כמובן. סמנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, ד"ר חיים מל, אומר שמדעני הרשות כבר מתקשים לעקוב אחרי התרכובות השונות שמגיעות לרחוב. "פעם היו נרקומנים של אופיום, הרואין, קוקאין", הוא אומר. "היום, מרוב תרכובות של כל מיני סוגי אמפטמינים, קשה לתת טיפול הולם למניעה ולגמילה".

במשטרת ישראל מתקשים להיזכר במעבדות קראק מקצועיות שנתפסו כאן, למרות שמדובר בסם הכי פופולרי בקרב המכורים לסמים קשים. אנשי המשטרה מעריכים שהקראק מוברח לארץ כחומר גבישי מוכן, ולא מבושל כאן בהיקפים גדולים. "הקוקאין הרגיל נפוץ ויש הרבה תפיסות שלו, אבל הקוקאין־קראק בצורה הגבישית לא שכיח", אומר גורם מקצועי במשטרה. "אחת האינדיקציות לכך שלא מדובר בשימוש נרחב היא שאין דיווחים בבתי החולים על אלימות מוגזמת או מוות ממנות יתר, שני המאפיינים לשימוש בקראק בארצות הברית".

אותו גורם הוסיף שבפשיטות על בתים של עבריינים נתפסים מפעם לפעם כלים לבישול, והטיפול המשטרתי־משפטי במקרים האלה הוא בהתאם לסעיף קוקאין. "הסם לא נמכר כקראק. אנשים קונים קוק ומבשלים אם בא להם", מסביר אותו גורם. "בחיפושים נתפסים לפעמים שרידי בישול, כפות עם שרידי קוקאין וסודה לשתייה או גבישי קוקאין. הבישול המסחרי נדיר אצלנו כי הוא לא כלכלי לסוחרים ולמשתמשים: מחיר גרם קוקאין נע היום בין 350 ל־700 שקל, ובתהליך הבישול יש פחת של 30 אחוז. פשוט לא משתלם לבשל ולמכור, ובטח לא לקנות. אדם שצורך קראק על בסיס קבוע צריך לפחות אלף שקל ליום".

אלא שמהשטח זורמים נתונים על משתמשים רבים שמוציאים הרבה יותר מאלף שקל ליום על קראק, וגם דיווחים על כמה מעבדות שנתפסו בישראל בשנים האחרונות. אחת מהן למשל פעלה בכפר ליד חיפה בחסות משפחת פשע מקומית, ואחרת הופעלה ביישוב בשפלה בידי שלושה עובדים מקולומביה, מומחים לזיקוק קוקאין, שיובאו לישראל במקביל ליבוא הסם בידי עבריינים מבת ים ומראשון לציון.